שנה טובה לחצי עם

בפרוס עלינו שנת תשס"א, אני רוצה לשסע את האמרה הבנאלית "שנה טובה לכל עם ישראל" ולאחל מכל הלב שנה טובה לחצי עם ישראל. בהכירי את העם הזה, את תכונותיו ונטיות ליבו, אני מודיע לכם באופן רשמי שאי אפשר להגיד שנה טובה לכל עם ישראל. כשאני אומר שנה טובה לאוהדי בית"ר ירושלים, אני לא יכול באותה נשימה להגיד שנה טובה לאוהדי מכבי חיפה. זה פשוט לא עובד. אם אני אומר שנה טובה לאנשי גוש אמונים, אני לא יכול לומר באותה נשימה שנה טובה לאנשי שלום עכשיו. שנה טובה לאלה תהיה שנה גרועה מאד לאחרים ולהפך.
במשך כל שנות ההיסטוריה היינו עם מפולג: יהודה וישראל, פרושים וצדוקים, אצ"ל, לח"י, הגנה וכו'. הפילוג אצלנו הוא לא פילוג אידיאולוגי כמו זה שקיים בין דמוקרטים לרפובליקנים בארה"ב, ובין שמרנים ולייבור באנגליה, הפילוג אצלנו הוא חלק מהאופי שלנו. הוא כרוך ברגשות עזים, בשנאה עזה, והוא בעצם בצורה אבסורדית, הכוח ששומר אותנו כעם במשך 4,000 שנה.
אם אני אגיד שנה טובה לאנשי התוכנית מיליונר, אני באותו רגע גורם עגמת נפש לאנשי התוכנית הכספת. אם אגיד שנה טובה לעובדי ידיעות אחרונות, אני אהרוס את עובדי מעריב. הברכה "שנה טובה לכל עם ישראל", היא ברכה שקרית, בדיוק כפי שהמשפט "ישראל רוצה בשלום" הוא משפט שקרי.
ישראל לא רוצה בשלום. ישראל רוצה "לא מלחמה" וזה הבדל גדול. אנחנו באמת לא רוצים שלום, כי שלום אמיתי פירושו שמיליארדר סעודי יוכל לקנות את ירוחם ודימונה ולהקים שם הרמון לנשותיו, בדיוק כמו שמיליארדר צרפתי יכול לקנות לעצמו אחוזה בטוסקנה שבאיטליה. לא, אנחנו לא רוצים שלום כזה אנחנו רוצים לא מלחמה. ולכן גם אי אפשר לאחל שנה טובה לכל עם ישראל, כי זה משפט אבסורדי.
אם הבנתם מתוך דברי, שאני מעביר ביקורת על העם שלנו, אתם טועים. זו אינה ביקורת, זו הכרה בעובדות, וכדאי שנתחיל להתמודד איתן, ולכן שנה נפלאה, לחצי מהעם הזה, לאיזה חצי? תחליטו אתם, לפי נטיית לבכם.

דודו טופז, איש טלוויזיה