הקדוש המעונה

כל החכמים הגדולים ויוסי שריד בראשם נזפו השבוע בראש הממשלה שרון על סירובו לאפשר לראיס להגיע למיסה בבית לחם. מה לא אמרו? שזה נזק אדיר לישראל, שהדבר יוריד את קרננו בגויים, שערפאת צובר נקודות. תילי תילים של הבלים.
הנה פרשנות אלטרנטיבית. השבוע ערפאת הרגיש על בשרו שהוא מתחיל לשלם את מחיר ההשתוללות הפלסטינית. הוא מתחיל לזוז רק כשהרעה קרבה אליו עצמו, אל כיסאו שלו. השקט היחסי בשבועיים האחרונים השתרר רק כשהראיס נשאר לכוד ברמאללה. פתאום הוא התחיל להבין שבראשות ממשלת ישראל יושב אדם שכבר לא קונה את כל השטיקים שלו.
בדיחה ישנה שאני אוהב לחזור אליה בכל פעם שערפאת מעצבן אותי: השועל חובב הגבינות בא לעורב שעמד בראש העץ והתחנף :"אולי תשיר לנו משהו בקולך הערב". העורב הניח את חריץ הגבינה לצידו ולעג: "מכירים, מכירים". ערפאת בסיפור שלנו הוא השועל, והשבוע הוא ניסה את התרגיל השועלי הקבוע: "אריק, יש לי איזה אירוע חשוב מאוד בבית לחם. בטח לא תתנגד שאני רק אקפוץ להתפלל שם קצת לאדוננו ישו".
שרון לא קנה את הסיפור ואמר לו: "מכירים, מכירים. אתה עכשיו לא זז לשום מקום עד שיתחשק לי". בגיליון ההתנהגות של ערפאת נרשם כי התלמיד לא ייצא עד שישפר את התנהגותו.
אז תהיה לנו עיתונות רעה כמה ימים. עדיף עיתונות לא אוהדת בפריז, אבל עם ערפאת, הקדוש המעונה, שמתחיל לשלם את מחירו של ההפסד הצבאי לישראל. אחרי אלפי פעולות טרור, הראיס רואה שאפילו ההצעות הכי נדיבות של פרס לאבו עלא הן הרבה פחות ממה שהיה יכול לקבל בקלות רק לפני שנה וחצי מאהוד ברק. ובעברית פשוטה המתורגמת לערבית מדוברת: הטרור לא משתלם.
השנה אין מיסה. אין צ'אפחות ונשיקות חנופה על הלחי מכמרים ובישופים בבית לחם. הזמנות והנחות בטלות. רק כמה כותבי מאמרים בישראל ובעולם מבכים את מר גורלו של היושב ראש הלכוד ומחלקים עצות. חתן פרס נובל לשלום תקוע ברמאללה, מנסה להציל את שרידי שלטונו בתום שנה רעה ומרה.

המתפלל הסדרתי

ליהודים רבים כל כך חשוב חופש הדת הנוצרי של המוסלמי ערפאת, שזה ממש נוגע ללב. הלוואי שהיה איכפת להם מכך שמזה שנה ורבע יהודים רבים נמנעים מלבוא לקבר רחל כי שוטריו של המתפלל הסדרתי ערפאת עלולים להשתולל. למערת המכפלה באים הרבה פחות יהודים. קבר יוסף בשכם נכבש וחולל על ידי הפלסטינים האלימים. חופש התנועה והפולחן בבית הכנסת העתיק ביריחו לא ממש נשמר, ואת הר הבית הס מלהזכיר. אבל כל זה לא חשוב. העיקר שערפאת יוכל להתפלל חופשי בבית לחם.

תפילת עמידה באוטובוסים

בשורה טובה נחתה עלינו השבוע. בקו אוטובוס של אגד מאשדוד לבני ברק ייעקרו כמה ספסלים, וברחבה שתיווצר יוכלו הנוסעים החרדים להתפלל בנחת תפילת שחרית בדרכם מאשדוד אל הכוילל בבני ברק.
קטונתי מלהיכנס לסוגיות הלכתיות בדיני תפילת עמידה בנסיעה, או תפילת הנסיעה בעמידה. כשלעצמי אני משתדל לערוך את תפילותי בבתי כנסת נייחים. אני כבר לא מדבר על הימים שני וחמישי, בהם יש להעלות לאוטובוס גם ספרי תורה. מילא עיטוף כהנים בשקי גופות במטוסי אל על, אבל איך יתמודדו נהגי אגד עם אותם כהנים כשהם מכוסים עד למעלה מראשם בטלית בעת נשיאת כפיים (או שמא נסיעת כפיים)? הנהג שלנו חבר'המן – אחרי הצומת הוא ישלים מניין. יש לקוות שהוא לא יעצום את העיניים כשיגיעו ל"שמע ישראל".
מצד שני, רצוי לראות דווקא את האפשרויות הניצבות בפני הנוסעים באותו קו מהדרין בעת שחרית. כיוון שמן הסתם מדובר גם בקו נפרד לגברים ונשים, כשהזכרים יושבים ומתפללים מקדימה והנשים ממלמלות תפילה מאחור, מן הראוי לערוך באותו אוטובוס גם חגיגות בר מצווה. הילד עולה לתורה וסופג חופן סוכריות מעזרת הנשים שבאחורי בית הכנסת המתנייע. בכל תחנה מצטרפים עוד נוסעים למניין בבית הכנסת "בנסוע הארון". אני מקווה שיתאפשר גם לקבצן המרשרש עם קופת הצדקה לעלות לנסיעה הזו. במודיעין של אגד, בכל אופן, יודיעו לכם מתי יוצאת מבני ברק התפילה האחרונה, ואמרו אמן.

משהו שונה

אמר האיש מהתקשורת: הלכתי לעבוד בערוץ 1 עוד בשנותיו הראשונות כדי להראות שאפשר לעשות משהו מיוחד ושונה. כשקם ערוץ 2 עברתי לשם כדי להראות שאפשר לעשות משהו שונה. עכשיו אני עובר לערוץ 3 כדי שאפשר יהיה לעשות משהו שונה. אם יקום גם ערוץ רביעי וחמישי אעבור לשם ואעשה גם שם משהו שונה. איזה כיף לנו. כל כך הרבה ערוצים שונים עם אותם בני אדם בדיוק.