מבצע לכידת הספינה: מהמעקב המודיעיני ועד להשתלטות

בלילה שבין רביעי לחמישי, בסמוך לשלוש בבוקר, הגיע לשיאו אחד המבצעים המוצלחים של צה"ל בשנים האחרונות. לוחמי הקומנדו הימי של חיל הים השתלשלו ממסוקי חיל האוויר וטיפסו מהמים אל סיפון האוניה Karine A, שרק שניים או שלושה מאנשי צוותה היו ערים באותה העת בגשר הפיקוד.
תוך שניות פרצו לוחמי השייטת אל גשר הפיקוד ואל תאי המגורים והשתלטו על הספינה ללא קרב וללא התנגדות של ממש מצד אנשי הספינה ההמומים למראה האורחים החמושים.
בשעות שלאחר מכן הובילו אנשי הצוות את לוחמי הקומנדו אל אזורי האחסון, שם מצאו הלוחמים 83 ארגזים גדולים. כשפתחו אותם לא הופתעו למצוא את 50 טונות אמצעי הלחימה המגוונים.
דקות אחדות לאחר ההשתלטות דיווחו הלוחמים למוצב הפיקוד הקדמי במטוס בואינג 707 של חיל האוויר, בו שהו באותה העת, לא רחוק מאזור הפעילות, הרמטכ"ל ומפקדי חיל האוויר וחיל הים, וקצינים בכירים נוספים. הדיווח הועבר בזמן אמת גם לשר הביטחון וראש הממשלה, שעקבו אחר המבצע מתוך שטח ישראל.

ישראל עקבה אחרי שני בכירים ברשות הפלסטינית

מבצע "תיבת נוח" ללכידת אוניית הנשק החל לפני חודשים ארוכים, בסמוך לתפיסת הנשק הקודמת בים התיכון, בספינת הדיג "סנטוריני". ישראל החלה במעקב צמוד אחר יזמי אותו מבצע, עאדל מוגרבי מהמשטרה הימית, ומפקדו פתחי ראזם, סגן מפקד הכוח הימי הפלסטיני.
התברר כי החל מאוקטובר 2000 ניהל מוגרבי, שהוא הקניין הראשי במנגנון הרכש של אמצעי הלחימה ברשות, מגעים עם עם איראן והחיזבאללה, בסיוע סגן מפקד המשטרה הימית ומפקד המשטרה עצמו, ג'ומעה ראלי - כדי להבריח אמצעי לחימה בהיקף נרחב לשימוש הרשות הפלסטינית. הפעולה כללה בחינת כלי שייט מתאימים ורכישתם, הקמת צוות להשטה, תיאומים לגבי אריזת אמצעי הלחימה, הטענה של כלי השיט והבאתו לידי הרשות. כמפקד הספינה מונה עומאר אכווי, קצין בדרגת אלוף משנה (עקיד), במשטרה הימית הפלסטינית.
רכישת האוניה על ידי הרשות הפלסטינית הייתה סימן נוסף למודיעין הישראלי. מסחר באוניות אינו פשוט להסתרה, מכיוון שהוא מתועד במאגרי מידע בינלאומיים, הניתנים לכל דורש. בחקירה ראשונית סיפרו אנשי הצוות כי הספינה נרכשה על ידי מוגרבי בלבנון, הפליגה לסודן, הוטענה בסחורות תמימות. אנשי הצוות שלה הוחלפו, ובנובמבר 2001 היא הפליגה לנמל חודדה בתימן.
בדצמבר 2001 הושטה הספינה בהתאם להנחיות מפורטות מעאדל מוגרבי אל מול חופי איראן בסמוך לאי קיש, שם חברה אליה מעבורת, שהגיעה ככל הנראה מאיראן, ממנה הוטענו 83 ארגזי עץ גדולים, המכילים אמצעי לחימה. אלה נארזו באמצעי אטימה מיוחדים המיוצרים בלעדית באיראן, בעלי יכולים ציפה, ומנגנון המאפשר שליטה בעומק שקיעתם באמצעות דחיסה וריקון אוויר. מכלי הציפה יועדו להברחה לעזה ולשימוש הרשות הפלסטינית.
הספינה המשיכה בדרכה סביב חצי האי ערב, ויעדה המוצהר היה אחד הנמלים בבולגריה. מאז שנרכשה חודשים אחדים קודם לכן, לא עברה הספינה בדיקות והיתה במצב רעוע למדי. צוות הימאים סיפרו בחקירתם כי במהלך ההפלגה אף התקלקל אחד הגנרטורים והם נאלצו לעגון בנמל נוסף, שם הועמס ככל הנראה נשק נוסף על האוניה.

המטען אמור היה ליפול לים ולהמתין לסירות פלסטיניות

ימים אחדים לפני ההשתלטות של צה"ל, נכנסה הספינה למפרץ סואץ, לכיוון תעלת סואץ, שם אמורה היתה לעבור אל הים התיכון. על פי ההערכה, היה מיועד חלק מהציוד להגיע לידי ארגון החיזבאללה בלבנון, והספינה אמורה היתה להפעיל מעין קו חלוקה - להוריד חלק מהציוד בסיני, חלק מול חופי עזה, ואת שארית הציוד מול חופי לבנון או באחד הנמלים בלבנון. זאת מכיוון שטיסות הנשק מטהרן לחיזבאללה, דרך נמל התעופה של דמשק, הופסקו לאחר הפיגועים במגדלי התאומים, כדי לטשטש את הקשר בין איראן וסוריה לחיזבאללה.
בין אנשי המעבורת שהעבירו את הארגזים לספינה היה מדריך לבנוני, איש חיזבאללה שהעביר קודם לכן הכשרה בלבנון לאחד מאנשי צוות הספינה בנושא תפעול מכלי הציפה.
באמצע השבוע, במזג אוויר סוער, יצאו כמה ספינות דבור מבסיס חיל הים באילת, כשעל סיפונן עשרות אנשי שייטת 13, הקומנדו הימי. בבסיסים סמוכים כבר היו מוכנים מסוקי התובלה של חיל האוויר, מדגמי יסעור ובלק-הוק, ולוחמי שייטת אחרים לצאת לדרך. מטוסי לוחמה אלקטרונית וצילום, מדגם ביץ' קראפט, היו אף הם בהיכון. אלא שספינות הדבור נתקלו במזג אוויר קשה והפליגו במהירות איטית של 5-7 קמ"ש.

לוחמי השייטת השתלטו על הספינה בתוך דקות

ביום ה' האחרון השתפר מזג האוויר, והספינות האיצו לעבר האוניה, שמטוסי חיל האוויר עקבו אחריה ללא הפסקה. על הספינה התנוסס באותה עת דגל של טונגה, מדינה ידידותית לישראל. במרחק של כ-200 ק"מ מדרום לחצי האי סיני – כ-500 ק"מ מחופי ישראל, יצרו הספינות הישראליות מגע ראשוני עם Karine A. לוחמי השיטטת פשטו על הספינה בהפתעה והשתלטו עליה בתוך דקות ספורות.
מפקד חיל הים, אלוף ידידיה יערי, אמר במסיבת העיתונאים שנערכה ביום שישי כי במבצע "הזזנו את גבולות האפשרי כמה אינצ'ים קדימה". ניתן להעריך שהאלוף התכוון בכך לטווח הארוך במיוחד שנאלצו לעבור ספינות הדבורה הקטנות של חיל הים מנמל אילת למקום המפגש עם הספינה. למבצעים ארוכי-טווח כאלה יוצאים בדרך כלל בספינה גדולה יותר. בחיל הים משרתות ספינות טילים גדולות, אלא שאלה נמצאות בים התיכון, ולא בים סוף.
הרמטכ"ל שאול מופז אמר כי "מדובר במבצע נועז, מורכב ומשולב בו נטלו חלק אנשי חיל הים, חיל האוויר והמודיעין, והוא בוצע במרחק של 500 ק"מ מחופי ישראל, בהפתעה מוחלטת".
על סיפון הספינה נמצאו 13 אנשי צוות, בהם הקפטן – קצין בכיר במשטרה הימית הפלסטינית, שני קצינים נוספים במשטרה הימית, ואדם נוסף שהיה מוכר לאנשי המודיעין הישראלים. בשנת 1985 הוא התקרב לאילת בספינה עם אדם נוסף, במטרה לירות קטיושות על העיר. חיל הים הטביע אז את הספינה, והאיש ניצל והוחזק בכלא הישראלי במשך שנים אחדות, עד ששוחרר במסגרת אחד ההסכמים עם הפלסטינים.
תשעה מבין הימאים הם אזרחי ירדן ומצרים, שנשכרו לעבוד בספינה באופן תמים, ולא ידעו על מטענה האמיתי. הודעה על תפיסתם הועברה לממשלות ירדן ומצרים לאחר זיהוים. עד כה עולה מחקירתם כי לא היו שותפים להברחה, וכי גילו את המטען בספינה רק כשהגיעו סמוך לאי קיש, ופגשו את הספינה האיראנית. כשגילו את המטען ביקשו חלק מהם לרדת מן האונייה, אך מפקדי הספינה הודיעו להם כי מאחר שכבר ראו את המטען, הם חייבים למלא את המשימה, וכי לא יוכלו לרדת מן הספינה כשהם בחיים.
במשך יום וחצי נוספים המשיכה הספינה בהפלגתה, כשהיא מושטת הפעם בידי קצינים מחיל הים הישראלי, עד שהגיעה ביום חמישי בערב לרציף של בסיס חיל הים באילת. במשך יממה נוספת פרקו ממנה אנשי חיל הים ואנשי חבלה של צה"ל את 83 הארגזים שהכילו 50 טונות של נשק.