בואו בנות

בשבוע שעבר, בעקבות ההתמרמרות על "דרכנו", שלא יצא כסינגל למכירה למרות הפופולריות שלו, הגיב אחד הקוראים כי יותר מ-20 אלף גולשים הורידו את השיר מהאתר של "קשת", ועשה לי את המלאכה קלה. כי מה זה בעצם אומר? בדיוק אותם דברים שאומרות הגלויות שהרכיבו את המצעדים בארץ. הנה, היתה כאן אפשרות נדירה לבדוק האם קיים בארץ מצעד מכירות והיא פוספסה לחלוטין. הרי אם היו מבקשים חמש אגורות על כל הורדה, אפילו כך ניתן היה לבדוק אם יש כאן סיכוי לשוק נורמלי, מערבי, כזה שמוכתב על ידי טעם ולא על ידי גחמה. אלא שנראה שהפחד מכישלון הורס את כולם, וזה לא ממש ברור. ההשקעה בהקלטה הרי קיימת וצינור ההפצה של "קשת" קיים אף הוא, אז למה לא? לא יודע.
באותו עניין, תגובות אחדות לטור הקודם עסקו בטענתי כי שירי המשוררים של גל"צ סייעו לעיוות הרוק הישראלי. אז אני עדיין סבור שרגשי הנחיתות שמהם סבל הרוק הישראלי בעבר הם שהביאו את הצורך להכפיף את המוזיקה לשפה קיימת ולא לנסות וליצור שפה שתכתיב תנאים למוזיקה. אין ספק שאנשים כמו יעקב גלעד, מאיר גולדברג, אהוד בנאי, אוהד פישוף ורבים וטובים אחרים ידעו לעשות זאת ללא איצטלת החשיבות שתמיד הייתה שלובה במשנת גל"צ - אבל הוויכוח עדיין פתוח.

אניטה ליין: ניק קייב, עשן וסקס

ולעניין משמח יותר: לפני מספר טורים הבטחתי לעסוק בדיסקים של יוצרות מעניינות שיצאו לקראת סוף השנה, ונסחפתי בסיכומים ובהתלהמות עונתית. הזמן שעבר עשה טוב לדיסקים הללו. מי שהיתה לכאורה המנצחת הגדולה, הופ סאנדובל, נשכחה מעט. הופ, לשעבר סולנית מאזי סטאר, הקליטה אלבום סולו עם קולם אוסיסווג, יוצא להקת “My Bloody Valentine “. את הצליל הפסיכדלי המרוחק של מאזי סטאר החליף צליל נקי, כמעט מופשט, שמעניק לקול המהפנט של הופ אפשרות לרחף בחלל החדר ולמלא את החורים בקירות. זה מאוד יפה, מתאים לחורף, ומפסיק לעניין מהר מאוד. במקרה של הופ אני יכול להעיד שהיא לא תיזנח לגמרי ויהיה לה שימוש בעתיד - סוג של קלאסיקה שנוטלים במנות קטנות ומתרפקים עליו בשעות משבר. האלבום השני, של ההרכב הגרמני "לאלי פונה", מתפקד אף הוא כצימרון לחורף. אפשר ללבוש ולפשוט אותו כרצוננו, הוא אינו תובעני כמו האלבום של הופ, ומאידך לא ברור אם הוא ישרוד עד החורף הבא.
מי נשאר? אניטה ליין ושטינה נורדנסטאם. שתי דיוות אלטרנטיבה שלא יורדות מרשימת השידור שלי כבר שלושה שבועות ומצליחות לחלץ אנחות סיפוק וגירגורי הנאה מכל אורח ואורחת שפוקדים את קאזה לוי. לשתיהן מכנה משותף רופף, אך הן משתבחות בקולות שנוטים לדקיקות מה. אצל שטינה דקיקות ילדותית, אצל אניטה, כזו שמהולה בעשן וסקס.
אניטה, לשעבר זוגתו של ניק קייב, היא שותפה ותיקה לחבורה שסובבת את קייב כבר עשרים שנה, עוד מימי "מסיבת יום הולדת", החבורה האוסטרלית הניהיליסטית שרעשה בשנות השמונים. ליין הופיעה כמעט בכל אלבום של קייב; ב"זרעים הרעים" ובלהקות לוויין שלו כמו "Die Haut", הגרמנים "איינשטורצנדה נויבאוטן" (שסולנה בליקסה ממשיך להופיע עם קייב עד היום) ובאלבומי הסולו של מיק הארווי, שותף להפקת וכתיבת "Sex O'clock", האלבום הנוכחי.
ליין, שבאלבומה הקודם כיסתה בביצוע נפלא את "Sexual Healing" של מארווין גיי, מבצעת באלבום הנוכחי גירסה מצמררת לא פחות ל"בלה צ'או" האיטלקי הוותיק ו-"Home Is Where The Hatred Is " של המשורר השחור גיל סקוט הירון.
אבל אלו רק שני שירים משובחים מאלבום שכולו משחקי זוגיות, תשוקה וסקס. חלקם, כמו "עשו את הקאמה סוטרה", הם - כפני שטוען בצדק המבקר סטויארט מייסון - מעין תשובה מבודחת להורמונים הגועשים של זמרות כמו טורי איימוס ואלנאיס מוריסט. ליין משלבת הפקה גדולה מהחיים עם שירים צנועים ביותר. התוצאה מפתיעה: מעין סקסיות נוסח סרז' גינזבורג עם R&B ישן, עתיר קלידים מחממי לב וכלי נשיפה מעודנים. ליין, שנפרדה מניק קייב, מופיעה על העטיפה כנערת זוהר מהסבנטיז ולוחשת שורות כמו "אני אעשה אהבה עם הגבר הבא שאפגוש", מה שאומר שהיא בדרך להתאוששות. עם אלבום נפלא שכזה, אין לי ספק שההתאוששות תניב עוד יצירות מהנות.

שטינה נורדנסטאם: אלטרנטיבה קסומה וקרחונית

מכיוון שונה לגמרי ותנאי קור אחרים מגיעה שטינה נורדנסטאם, ילידת שטוקהולם, שוודיה. כבר עשור וקצת שהיא מסומנת כנסיכת אלטרנטיבה קסומה וקרחונית, כמו שאוהבים לכנות כל סקנדינבית בעיתונות הבריטית. בצד עבודת הסולו, גם שטינה השתתפה בפרויקטים מרובים, ביניהם אלבומים של ואנגליס, יאלו, דני טנגליה ופסקול הסרט "רומיאו וג'וליה". באלבום החדש היא משתפת פעולה עם שמות כמו ברט אנדרסון מ"סווייד" בשני דואטים מרהיבים ופורסת אוצר מוזיקלי נדיר, שנע בין מוזיקה קברטית לבין אלקטרו-ג'ז מעודן נוסח להקות פרוגרסיב משנות השבעים. בחלק מהזמן ניכרת גם השפעה של ביורק, ואפילו קצת מהמלנכוליה של הקארדיגנס, כשעל כל אלו מנצח קולה הילדותי הקסום.
ההפתעה האמיתית הוא דיסק ה-DVD שהופק כתוספת נפרדת לאלבום. באתר הבית של נורדנסטאם מצהירים כי הוא יוקרן גם כסרט בסינמטקים,ואכן זהו DVD לא שיגרתי, שאינו מורכב מקליפים אלא מווידיאו-ארט מרתק ויפהפה. ניסיתי אותו על מספר קבוצות ביקורת (ז"א חברים) וכולם נותרו עם הלשון בחוץ. הסכמנו שהצפיה בקטעים האלה מציבה סטנדרטים חדשים למושג וידאו-ארט מוזיקלי ולהתכנסות חברתית למטרות תרבותיות. למעשה זו אופציה כמעט מושלמת להצגת מוזיקה חדשה בפני אנשים. לא עוד קליפ MTV שיגרתי אלא סרטון אמנותי קצר מושקע להפליא ומלא דמיון ויצירתיות. כבר הרבה זמן שלא זכיתי לשדרג את יכולת הצפיה שלי במוזיקה כפי שעשיתי בשבועיים האחרונים. והיה אם יגיע ה-DVD הזה לספריות, מהרו ושכרו אותו, ואם יש לכם את האפשרות, גם קניה באה בחשבון. איך אומרים אצלנו בענף (ענף המסחר)? לא תצטערו.