חזקה יותר במילים

כל זמרת חדשה בארץ היא נכס. אין לנו הרבה זמרות, ועוד פחות רוקריות בעברית. אלבום הבכורה של גלית אטלס לא מלהיב, אבל הוא הצליח לעורר בי צפייה לאלבום שני; אלבום שיהיה מגובש יותר, בוסרי פחות ומופק טוב יותר. "ולהפך" שכב אצל הד ארצי כמעט שנה, הסינגלים זחלו לרדיו, מישהו בהד ארצי (או ב"סאנשיין") הרגיש, כמוני, שהאלבום הזה לא גמור. לגלית אטלס יש תנאי פתיחה נהדרים: היא יודעת לשיר, יש לה אנרגיות עצבניות ועצמאיות, הטקסטים שלה טובים.

חסרה יד מכוונת

"ולהפך", השיר הפותח של התקליט הוא הטוב ביותר בו, יש בו את ההעזה לדבר על דברים שעדיין אסורים לזמרות בעברית - אלימות ואהבת נשים. הגיטרות מייללות בשיר הזה כמו שצריך, לפחות חשים בו כעס. הכעס הופך מעודן יותר ויותר לאורך האלבום עד שהוא מגיע לנקודת חוסר הנחת הסטנדרטית, הרגילה מדי. אי אפשר לשבור את הגיטרה בהופעה אחרי "מתנה", מילים נהדרות שהולכות לאיבוד בלחן רכרוכי, אי אפשר להדליק נרות ב"צומת השדרה", מלא הגעגועים ורוחות הסתיו, שוב, במילים ולא בלחן. באלבום בכורה צריך יותר מכל יד מכוונת, אוזן מנחה שתדע להקשיב באמת לשירים ולקחת אותם מדרגה אחת מעל לזו בה נוצרו.
גלית אטלס פוספסה. "עד שבאה", שיצא לרדיו, היה יכול להיות “I am a bitch" הישראלי, עם קצת יותר ביצים. "כשאני נוגעת" היה הופך המנון למקיימי מערכות היחסים ארוכות הטווח הבלתי מספקות, לו היה נצעק. "אולי תרצו אותי ככה", השיר החותם (שמתחיל בצורה שדומה באופן מחשיד "לאינקובטור" של הקליק) היה יכול להיות להיט ענק לפני עשר שנים. אולי זו הבעיה המרכזית של התקליט, הסאונד או ליתר דיוק, חוסר החדשנות של הסאונד. יותר מדי השפעות של רוק בריטי מסוף שנות השמונים, לטעמי. גלית אטלס כנראה עשתה מוזיקה כמו של הזמרים שהיא אוהבת, (ואני רוצה לקוות) לא כמו של עצמה.

לקראת שנות האלפיים

ככל שמאזינים יותר לדיסק של אטלס מחבבים אותו יותר, יש בו משהו נעים ולא מנדנד, וחוששתני שזה בדיוק מה שמונע ממני להתאהב באלבום הזה. חסרים בו רגעים של התעלות, של הצפה, של כל הדברים הנפלאים שמוזיקה יודעת לעשות. ובכל זאת, אולי זה החיוך המריר שלה בשיר "סע אליה" (שוב, טמפרמנט מוזיקלי לא לגמרי מתאים, שורות ציניות בלחן מייבב), אולי זו תמונת הכלב שבתוך האלבום, אולי הקול הטבעי שלה שגורמים לי לחשוב שעוד נשמע מגלית אטלס, גלית אטלס אמיצה יותר, חדה יותר, עם חוש טוב יותר לאיזה לחן הולך עם מה, ארסנל מלחיני- עזר טובים, מפיק מתאים, באלבום שישמע (ויפה שנה אחת קודם) מתאים לשנות האלפיים.

טלי ארטמן היא שדרנית רדיו ומגישה את מצעד הפזמונים העברי ברשת ג'.