לנשק את קנה התותח

קולות שנשמעים אצלנו ביומיים האחרונים, המלמדים זכות על הברחת הנשק הגדולה של הרשות הפלסטינית לחופי רצועת עזה – מעוררים חשש שמחלת-נפש קשה פשתה בקרב שכבה מסוימת של "אנשי רוח" ישראלים: איבוד אינסטינקט הקיום העצמי. אם מחלה מדבקת זו תוסיף להתפשט, היא תסכן את עצם קיומנו בארץ הזאת, גם יותר מהפגיעה בנו מבחוץ. קל וחומר שתכשיל את כל מאמצי ההסברה שלנו.
בשם הצדק המוחלט, הנעלה מכל, מוכנים אנשים צלולי-דעת בדרך כלל, גם רבי כשרונות, לוותר על זכותם לחיות. הם אומרים, כביכול, לאויב: בוא, תקע את חרבך בצווארנו, כי הצדק אתך!
ועל איזה אדנים מבוסס ה"צדק" הזה? על אדני הגזירה השווה: מה אנחנו (ההגנה, האצ"ל, הלח"י) בתקופת המנדט הברחנו נשק בספינות, לחזק את מלחמתנו בכובש הבריטי – גם הפלסטינים כך: מבריחים נשק כדי לחזק את מלחמתם נגד הכובש הישראלי. מה לנו כי נלין נגדם? הגיון ברזל! וכיוון שהצדק צריך שייעשה, לא רק ייאמר, או ייכתב – המסקנה המתבקשת מכך היא, בעצם, שאת קארין איי לא צריך היה לתפוס, ואם כבר תפסנו אותה, בשגגה, עלינו להחזירה, עם שמונים טונות הנשק שבה, לידי בעליה הלגיטימיים, שזו זכותם, כאמור, להשתמש בנשק הזה נגד הכובש האכזר. מה צודק מזה? מה הומני מזה? כן, מה הומני מאשר לרצוח אותי ואותך, ואת ילדי ואת ילדך, בני העם הכובש?
אף על פי כן – איך זה שרודפי הצדק שהם גם בעלי הגיון חד כתער, לא שואלים עצמם האם אין כל קשר בין תותחים, טילים, מרגמות וכדומה לבין מטרות המלחמה שלה הם נועדו? והאם יכולה להיות "גזירה שווה" בין מלחמה שמטרתה שחרור מעול כובש ובין זו שמטרתה המוצהרת - בניסוחי החלטות, בהטפות במסגדים, בספרי הלימוד בכלי התקשורת – היא לחסל את מדינתו של עם "החזירים והקופים", ולבוא במקומה? והאם אין כל קשר בין כלי המשחית הנ"ל לבין מה שאנו קוראים בלשון המעטה "פיגועים", כלומר רציחות מכוונות של חפים מפשע, ללא הבחנה?
אבל בעיני אלה שאיבדו את אינסטינקט הקיום הראשוני, הבסיסי, אין כל חשיבות לשאלות האלה כי ה"צדק" השוויוני בכל מקרה, הוא מעל הכל, והוא שוכן עכשיו בביתו של האויב, ולכן האויב יצדק בכל אשר יעשה, גם כאשר ישחט אותי.
ולכן, קום, רודף צדק ישר והגון, ותן בידי האויב את כל כלי ההגנה העצמית וההסברתית, שהוא עצמו לא ידע אותם ולא חלם עליהם, ורק גמגם כשנשאל, ורק הכחיש בשפה רפה, כי אתה חכם מכל חכמי ההסברה שלהם: לך והפץ את דבריך אלה ברחבי העולם עולו, בכל לשון, בכל כלי התקשורת, אותם שפקפקו קצת מרוב תדהמה ברגעים הראשונים, ועכשיו, אחרי שקראו אותך ואת חבריך, הם כבר בטוחים במה שהיו, בעצם, בטוחים תמיד: שהפלסטינים צודקים תמיד וישראל אשמה תמיד, כרגיל. אנחנו נבכה על כשלון ההסברה ובינתיים, אתה איש הרוח, זוכה, דרך אגב, גם במידה של פרסום עולמי.
על יהודים בפולין שהיו מתרפסים לפני הפריץ השונא אותם, היו אומרים שהם "מנשקים את השוט המצליף בהם". במקרה שלנו אפשר לומר שהמלמדים זכות על מבריחי הנשק נגדנו "מנשקים את קנה התותח".