לילה של משי לבן

רעמים הרעידו את הזגוגיות מפעם לפעם וברקים קרעו את השמיים כמו הצלפות בוהקות של שוט לבן. גשם עז ניתך על עיר מנומנמת ואני הייתי לבד. כמה מגוחך, חשבתי לעצמי, הרי אם מזג האוויר היה בהיר, לא הייתי נגרר לדיכאון הזה. זה רק החמיר את הרגשתי, עכשיו הרגשתי גם כמו טיפש וגם בדיכאון. דפדפתי בראש שמות וטלפונים, אבל לא משם תבוא הישועה. שקלתי יציאה ומיד ויתרתי.
המחשבה על הפאב החמים נעלמה כלעומת שבאה, ברגע שהרעם התורן הדהד בחוץ. מצב נואש דורש פתרונות נואשים, אז החלטתי לשאת תפילה חרישית לאלוהי האינטרנט... ונכנסתי לצ’אט. זרקתי כמה שנינויות קלושות לחלל החדר ואחרי כמה פניות סתמיות של "בן כמה?" ו"מאיפה" היא נחתה אצלי בפרטי. אחרי כמה דקות של שיחה קולחת מצאתי את עצמי יושב לבד מול המסך, ומחייך. כנראה שגם היא. "תגיד, לא מפחיד אותך הברקים והרעמים האלה?". "מפחיד, כן. אני מפחד שתהיה הפסקת חשמל ואת תיעלמי לי, לנצח". "אז תן לי טלפון, למקרה חירום". נתתי.
שעה אחר כך היא צלצלה אצלי בדלת. לחצתי את ידה הרטובה בחיוך נבוך. "היי". היא צחקה "אני אורית". אני מניח שנראיתי מופתע. המציאות לימדה אותי לא לצפות ליותר מדי במקרים כאלה, והיא נראתה טוב, ממש טוב, גם בשביל *העולם האמיתי* ואני כנראה די גרוע בלהסתיר את מה שאני חושב. "נו, אז מה שותים?" "וויסקי טוב?". "וויסקי מצוין!". בחוץ ירד גשם זלעפות ואצלי בדירה ירד מפלס הוויסקי בבקבוק. גם כמה *ראשים* ירדו בין כוסית לכוסית... עוד מעט יעלה השחר והעייפות, האלכוהול והגראס התחילו לתת עלי את אותותיהם.
"אתה עייף הא?". "קצת". "אז יאללה" היא קמה על רגליה ואני אחריה, ללוות אותה לדלת. לתדהמתי היא חלפה על פני דלת הכניסה והמשיכה היישר... לחדר השינה. על האופציה הזאת אפילו לא חשבתי. יש הפתעות בחיים מילמתי ביני לבין עצמי. נכנסתי לחדר השינה כמה שניות אחריה. היא כבר הספיקה להיחלץ מהג'ינס שלה ועמדה שם בתחתונים וטי-שירט. הופס, הנה גם הטי-שירט נעלם ואני מוצא את עצמי פנים אל פנים מול גוף שאפילו בז'ורנלים אתה לא מדפדף כל יום.
חזה בינוני בגודלו אך מושלם בצורתו, רגליים חטובות, ישבן עגלגל ומוצק, ועור כמו משי לבן... אני זוכר שחשבתי לי באותו רגע שגם אם הייתי יכול לא הייתי משנה שומדבר בגוף המושלם הזה. כלום. היא התקרבה אלי לטווח אפס, יכולתי להריח את הויסקי והסיגריות בנשימתה, עיניה הירוקות חייכו אלי. התנשקנו, ככה בעמידה, לצד המיטה, ופתאום היא דוחפת אותי ואני נופל אחורה על המיטה. מופתע. בזריזות היא מחלצת אותי מבגדיי, ומטפסת אל המיטה, מתיישבת עלי. אנחנו מתנשקים בלהט, לשונות משחקות תופסת, שפתיים מתגוששות.
אני שולח יד ללטף את שיערה, אבל היא מצמידה את שתי ידי בכוח למיטה. מחייכת. היא עוברת לנשק את צווארי, יורדת אל החזה, לבטן, לירכיים. אני עושה עוד ניסיון להתרומם ושוב היא מצמידה אותי למיטה. אני מוותר ומתמכר למגע שפתיה. היא מפשקת את רגלי ולשונה מטיילת בין פי הטבעת לביצים, מלקקת, יונקת מלטפת, מרחפת. אני בעננים. יד אחת שלה אוחזת בזין שלי, היא נושקת לו בקצהו והוא משיב לה ברעידה קלה. שפתיה עוטפות אותו, בתחילה רק את הראש, ואז עוד סנטימטר, ועוד סנטימטר עד שכל כולו נעלם בתוכה.
אני מביט בראש היפה הזה שעולה ויורד באיטיות על הזין שלי, מתקשה להאמין למראה עיניי. לאט לאט היא מגבירה את הקצב, אני מרגיש את השיא המתקרב ומנסה להזהיר אותה. היא הודפת אותי חזרה למצב שכיבה ומחייכת כאומרת, זה בסדר. אני עוצם עיניים ומתרכז בהנאה שלי, שוכח מהכל. ואז, זה מגיע. התכווצות קטנה וחמימה בבטן ו... בום! מופע זיקוקים במוח. אני פוקח את עיניי ורואה אותה יונקת בשקיקה, בולעת כל טיפה, משאירה אותו בפיה עד שהתכווץ וחזר למצב רגיעה. "תודה" אני אומר. "העונג היה כולו שלי" היא עונה. "סיגריה?". "אלא מה".