מיומנו של משכיל פלסטיני (ד')

ביר-זית, 11 בפברואר 2002. היום אומר לי סאלח, במסעדה של האוניברסיטה: "ראית? ראית איך שיגרו הלוחמים שלנו, בפעם הראשונה טיל סקאד 2, שנחת 7 קילומטר לתוך שטח ישראל? אני מבטיח לך בעוד שבוע או שבועיים יהיו לנו סקאד 3 וסקאד 4, שיגיעו עד לב באר-שבע, לב נתניה אולי גם עד לב הקניון הזה, עזריאל, בתל אביב! אנחנו נהרוס אותם! הם יברחו מתל-אביב כמו שברחו אז מקריית שמונה! אתה תראה!"
"יא אהבל!" טפחתי לו על השכם, "אתה לא תופס שכבר אין לנו צורך לא בסקאד 2, ולא בסקאד 3, ולא בסקאד 4 ולא ב- 5 ולא ב – 6? חבל על הזמן, כמו שאומרים הישראלים. אתה זוכר את הסיפור שקראנו שנינו בבית הספר, על הנחש שאכל את עצמו מן הזנב עד הראש? אז זה בדיוק מה שקורה עכשיו בישראל. הם אוכלים את עצמם כמו הנחש ההוא ולא תישאר מהם אפילו חוליה אחת! אם היית קורא כמוני עיתונים ישראליים ורואה כמוני טלוויזיה ישראלית – היית מבין על מה אני מדבר!"
"אתה מתכוון שהפחד משתק אותם? אבל הם ממשיכים להפציץ ולהפגיז ולהרוג את השהידים שלנו…"
"לא לזה אני מתכוון. תשמע מה שקורה שם: הם הורסים את עצמם מן אל-אסאס לה אל סאטח! מצד אחד, התחילה אצלם תנועה של 'סרבני שירות', שקוראת לא לשרת בצבא, והתנועה הזאת גדלה יותר ויותר, כך שעוד מעט, בי-כאפי ובאס אל ג'יש אל-ישראילי! לא יהיה צבא, ונוכל לחסל אותם כמו שמוחמד חיסל את היהודים בני אל-קורייזה באל-מדינה. מצד שני… תשמע סיפור שלא שמעת על שום מדינה בעולם. ראשי הכלכלה שלהם, מנהלי האוצר, חברי כנסת, הנציבה של מס הכנסה, מציעים לאזרחים למכור את השקלים, לקנות דולרים, ולהבריח אותם לחו"ל! לא רק זה – הם מציעים לתעשיינים שלהם להעביר את התעשיות לארצות אחרות, ששם כוח העבודה זול יותר. כך שלאט לאט תתרוקן המדינה ממקורות ההכנסה והפרנסה שלה! כבר עכשיו הדולר מרקיע שחקים, סמא אלחדוד! ומה שמשמח אותי יותר מכל הוא שהם מעודדים ירידה מן הארץ לכל מי שיכול לעשות זאת! במו אזני שמעתי איך צעירים ומבוגרים, ביניהם גם סופרים ואמנים, מודיעים שנמאס להם לחיות בארץ המושחתת הזאת. והם עוזבים לקנדה, לאוסטרליה, לחארת אל-ג'הנם – הלא ליהודים יש קרובים ותומכים בכל העולם – ואלה שהיו גיבורים במלחמות נגדנו, אומרים להם שהם צודקים ומברכים אותם לשלום! אז אחרי כל זה אנחנו צריכים להפגיז אותם בטילים?! כמו שאמרתי – חבל על הזמן!"
"אני לא מאמין לך… מה שקראתי על היהודים בהיסטוריה, הם החזיקו מעמד במשך מאות שנים למרות כל הרדיפות והשחיטות שעשו בהם ואפילו פה, בפלסטין, כשהם היו אפילו מיעוט… אז עכשיו, כשיש להם הצבא הכי חזק במזרח התיכון…"
"חבל שאתה לא קורא עברית. הבאתי אתי את העיתון של אתמול. אתה רוצה שאני אתרגם לך מה שכותבת סופרת ישראלית מפורסמת? 'החיים שלי שווים כקליפת השום… ראש הממשלה מקריב אותנו על מזבח הנקמה… איך אפשר לעבוד, ליצור, לגדל ילדים בריאים במצב של פחד יום-יומי, אבטלה, קריסה כלכלית וחברתית…' הם יברחו, כולם! יש פתגם בעברית, צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים. זה אנחנו, לא? טוב אני רואה שעלינו לחזור לשיעור בהיסטוריה. היום מרצה פרופסור נג'יב על 'אורסלים בתקופת המלך היבוסי סלים'. נמשיך בפעם אחרת".