הקונפורמיות חוגגת

500 איש ואישה חתמו על הכרוז בכותרת "די!", נגד מבצע 'חומת מגן', שפורסם על פני עמוד שלם בעיתון, ביום ו' שעבר. אני עובר על השמות, אחד לאחד. יש מהם שאני מכיר אישית – משוררים, ציירים ושחקנים, ודוקטורים ופרופסורים ככוכבי שמים לרוב, כולם מן ה"אליטות". מהם החותמים קבע ("על עיוור" אפשר לומר), על כל הכרוזים והעצומות מן הסוג הזה, מ-1967 עד היום. מהם אנשי 'גוש שלום' מושבעים ופעילי 'שלום עכשיו' ויתר עשרים הארגונים למען "שלום אמת", ונגד הכיבוש; מהם חברי המפלגה הקומוניסטית על גלגוליה השונים, בעבר ובהווה. אך מדי פעם נתקל מבטי באחד השמות ואני נדהם: מה גם הוא גם היא חתמו על כרוז הזה המתפרסם בעצם הימים שבהם מתחוללת המלחמה בעיבורי שכם, ג'נין, חברון?!
אני נדהם איך יכלו לתת את הסכמתם למשפט האומר כי המבצע הזה, שכל מטרתו לשים קץ לפיגועי ההתאבדות הרצחניים הרודפים זה אחר זה, בכל מקום בארץ, בכל שעה ושעה, הוא "מלחמת שלום ההתנחלויות", שאין לה סיבה אחרת, "זולת הרצון לשלוט בפלסטינים ולגרש אותם"? ואיך נתנו את ידם למשפט האומר כי חייליו של המבצע הזה "מבצעים פקודות של הרס ומעצרים המוניים, מפחידים ילדות וילדים משפילים את הוריהם" וכו' – מבלי להזכיר כלל את הטרור הפלסטיני שרצח וטבח עשרות ילדות וילדים על הוריהם לא בסערת מלחמה, ולא בשגגה, אלא בכוונת מכוון? ואיך חתמו על "פרוגרמה" שלמה, מנוסחת כלאחר יד ללא כל תנאים האומרת כי צריך "להוציא את הצבא מכל השטחים שנכבשו ב-67, לפרק את כל ההתנחלויות לחלק את ירושלים" וכו'? האם קראו את נוסח הכרוז שעליו החתימו אותם, או שמא הציעו להם, בטלפון, לחתום, כתמיד, על כרוז "נגד הכיבוש ובעד השלום" ומיד הסכימו אוטומטית?
כך נוספו עוד 500 קיסמים למדורה הלוהטת של האיבה לישראל, המשתוללת בכל רחבי תבל, מטהראן ובגדד וקהיר, עד פריז ורומא ולונדון, מלווה בכל הסיסמאות האנטישמיות הקלאסיות, מאז ומעולם, כאשר ערוצי הטלוויזיה, במזרח ובמערב, מוקיעים את "זוועות" המבצע הישראלי ומתעלמים מהיותו "מלחמה נגד טרור" ממש כמטבע שנטבע בארצות הברית ואין חולק עליו – ומשימתו עקירת תשתית הטרור וחיסול ראשי מבצעיו. מבליעים בהערת שוליים את הטרור עצמו, המטיל את אימתו על כל בית ישראל.
כדי להבין איך נגררים ישראלים כה רבים מבין "אנשי הרצון הטוב שוחרי השלום והצדק", לחתימה על כרוז אנטי ישראלי ופרו פלסטיני כזה (ובה-בשעה איך דווקא אנשי רוח יהודים הם המארגנים את המחאות נגד ישראל בפריז בניו יורק ועוד, ואיך התארגנו סטודנטים מ'היברו יוניון קולג'', להצטרף למשלחת הסולידריות לערפאת).
צריך להיזכר בשנות ה-40 וה-50. בימים היפים ההם, בימי שלטונם של סטלין ויורשיו, כאשר מיליונים בברית המועצות נרצחו ועונו וגורשו לסיביר, ביניהם טובי הסופרים והמשוררים היהודים (ועל כך היו עדויות לאינספור ממקור ראשון). מה קל היה יותר מאשר לגייס את "אנשי הרצון הטוב", "שוחרי השלום והצדק", סופרים אומנים, פילוסופים, בבירות המערב וגם אצלנו, לתמיכה ב"עולם המחר", שבו זורחים כשמש אביב הצדק והשוויון וחירות כל האזרחים, קודם כל הפועלים. ולהחתימם על כרוזים נגד האימפריאליזם האמריקני הדורסני, נגד תוכנית מרשל המרושעת וכו' וכו'.
והיום כמו אז חוגגת הקונפורמיות, עד שקשה, הו כמה קשה ל"איש הרוח" נאור להיבדל מן העדה הטובה ולהימנע מלחתום על כרוז כה צודק והומני, אף שהוא יודע מהו הטרור הפלסטיני ואיך הוא יונק את כוחו ממקורות "הומניים" כמו ההסתות והשיסוי במסגדים, בנאומים, בשירים, בספרי הלימוד, הקוראים לשנאת יהודים (לא "הכובשים") אלה "הקופים והחזירים" – ולהשמדתם. "שאהיד! שאהיד! משלהב ערפאת את המתאבדים היוצאים לרצוח יהודים – והומניסטים ישראלים מקיפים אותו בחומת מגן.