בעקבות לוחמי תש"ח

(ראו מסלולים נוספים בטור מימין)

בסך-הכל שישה קילומטר מפרידים בין שער הגיא לבין צומת שואבה. בימינו גומאים במכונית את המרחק בשתיים-שלוש דקות (אם אין פקקים). בדצמבר 1947 זה לקח הרבה יותר זמן וקטע דרך זה תבע קורבנות רבים.
'שלוחת המשלט', כך נקרא היום הרכס הצפוני של שער הגיא. דרך כורכר כבושה היטב שהכשירה קרן קיימת לישראל מתפתלת על הרכס שמתחתיו זורמת התנועה על כביש מס' 1, ירושלים - תל אביב. מצידו השני של הגיא 'רכס שיירות'. הפעם נצא בעקבות המגינים שהיו חפורים במשלטים במלחמת תש"ח. נתחיל סמוך לצומת שואבה ונגיע עד מבנה החאן העתיק מול תחנת הדלק בשער הגיא.

מטפסים למשלט

ב-30.11.47, למחרת החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר, ביצעו הערבים את פעולת האיבה הראשונה בשרשרת, כשפגעו באוטובוס שעלה לירושלים מנתניה. מכאן כל רכב שעבר בשער הגיא זכה לאבנים וירי צלפים. עד מהרה הפכו פעולות הבודדים להתקפות מאורגנות היטב. לירושלים החלו לעלות בשיירות, וחלק מהרכבים מוגנו. לשיירות התלוו חוליות של לוחמים צעירים, בדרך כלל בחור ובחורה מצויידים בנשק מועט - שני אקדחים ושני רימונים, שהוסתרו על גופה של הבחורה בשל החשש מהחיפושים שערך הצבא הבריטי. לאורך הציר פיטרלו ברכב אנשי הגנה חמושים, שגם הם הסתירו את נשקם. לעיתים הצטרפו לליווי השיירות נוטרים יהודים ממשטרת הישובים העבריים, שדהרו בטנדרים פתוחים, לבושים מדים ונשק של הצבא האנגלי.
כשהתקפות הערבים תכפו, כבש הכוח העברי את הגבעות הצפוניות של שער הגיא (רכס המשלטים) וביצע פעולות תגמול ואזהרה נגד בסיסי המתקיפים. כנופיות הערבים התבצרו ושלטו על הרכס הדרומי. דוד בן-גוריון, יו"ר הנהלת הסוכנות ולימים ראש הממשלה, אמר אז: "לערבים היה חשבון נכון: הכנעת ירושלים העברית, כיבושה או החרבתה, ינחיתו מכה אנושה, אולי מכת מוות, ליישוב היהודי וישברו את רצון היהודים ואת יכולתם לעמוד בתוקפנות הערבית".
לדרך הכורכר נכנסים מעט אחרי צומת שואבה, בכביש מס. 1 היורד לשפלה. בכניסה כמה שילדות משוריינים ושילוט שמספר על פארק רבין, על דרך המשלטים ועל הלחימה על הדרך לירושלים. מכאן עוברת דרך יפה (כורכר כבוש), מתאימה לכל כלי-הרכב, שמתפתלת על גב הרכס, כשלכל אורכה מצד שמאל תצפיות יפות על הכביש לירושלים.
בצד ימין של הדרך שילוט שמפנה אותנו למשלטים מס. 7 או 10. אפשר לעצור את הרכב ולטפס בשביל. המשלט די עלוב. קשה לחפור באדמה הסלעית. לעיתים חפרו הלוחמים כמעט בציפורניים את הגומחות שנועדו להגן עליהם, או הסתתרו מאחורי חומת אבנים נמוכה כדי למצוא מסתור מכדורי הצלפים הערבים. משלט 10 נמצא בקצה המערבי, לפני שהשביל יורד לנחל אילן. המקום שלט על שער הגיא ממרום הרכס בגובה של כ-580 מטר מעל פני הים. 200 מטר למטה זורם היום הכביש העולה לירושלים.

תצפית למגדלי עזריאלי

3.5 ק"מ מהכניסה, באחד העיקולים מימין, אפשר להבחין בגן יפני. הגן הוא פרי חזונו של האב אוצקי ובני קהילתו מטוקיו, שמגיעים מדי שנה לעבוד ולשתול, בעזרת קק"ל, את עצי הגן. לפינה הקסומה מובילות מדרגות סלע, שמטפסות לתצפית על מישור החוף מהפיסגה. בעתיד ירופד המקום בחלוקי נחל. בינתיים צריך לגייס את הדימיון כדי לראות את מפת הארץ מדן ועד אילת, שנעטפת ב-15,000 שתילי יער שניטעים בשקדנות יפנית.
ממרום המדרגות נשקף מראה משכר. אין צורך במפה כדי לזהות ממערב את רמלה, עם הארובות של מפעל 'נשר', שבצמוד אליהן נחים בשלווה בתי העיר. אם נחדד את עינינו והראות תהיה טובה נוכל אפילו להבחין ממערב בהזדקרות של מגדלי מרכז עזריאלי בליבה של תל אביב, ואולי גם בפיסה מהים התיכון. מצפון אפשר לראות את העיר מודיעין ששולחת זרועות ארוכות של בנייה לעבר הגבעות. למטה מסלול שביל לג'יפאים, שעולה עד נווה אילן.

יופי של שקיעה

בקצה השביל, לפני הירידה לנחל אילן ולתחנת הדלק, מקום תצפית יפה ליהנות ממראה השקיעה. השמש עושה את דרכה לים במערב. השמיים נצבעים בגווני כתום חזק, ולמטה, סמוך לכביש, הולך ונעלם בצללים כבדים מבנה החאן המשופץ. המכוניות המטפסות לירושלים בכביש מאירות את דרכן. היישובים ממערב ומצפון כבר מנקדים באורות רבים את הגבעות השחורות. מפעל נשר מתכסה באלפי נקודות אור צפופות ונראה מכאן כחללית ענקית.
מכאן הכביש מתעקל ויורד בחדות לצומת דרכי כורכר. שמאלה לחאן הטורקי העתיק, לתחנת הדלק וליציאה לכביש המהיר; ימינה לנווה אילן בדרך שבחלקה העליון מיועדת לרכבי שטח.
איך מגיעים: נוסעים בכביש מס' 1 היורד מירושלים לעבר השפלה. מיד אחרי צומת שואבה פונים ימינה לדרך עפר, דרך המשלטים.