"לא נעשה די כדי לשלב בעלי מוגבלויות בחברה"

דו"ח המבקר קובע כי הרשויות המקומיות ומשרד הבריאות לא עשו די כדי לאפשר לבעלי מוגבלות להשתלב בחברה ובתעסוקה. כן נקבע שקרונות הרכבות אינן נגישות מספיק לנכים ושלא כל תחנות הרכבת ושדות התעופה הותאמו לקבלת בעלי מוגבלויות.

הרשויות המקומיות

מהבדיקה עולה כי בנייני ציבור רבים בתחומי הרשויות המקומיות אינם נגישים לנכים, ומדרכות רבות לא הונמכו כנדרש בחוק. כמו כן, ברשויות המקומיות כמעט אין נגישות למידע המיועד לאנשים בעלי מוגבלות, דבר שהוא חיוני להשתלבותם המלאה בחברה.
עוד עולה מהדו"ח כי מספר העובדים בעלי המוגבלות שהרשויות המקומיות מעסיקות אין בו כדי לתת להם ייצוג הולם. כמו כן, שירותי הרווחה שמספקות הרשויות המקומיות אינן מספקים את הצרכים של אנשים בעלי מוגבלות, בין השאר בשל חוסר תקציב. עקב כך יש מבוגרים וילדים בעלי מוגבלות שאינן מקבלים את הטיפול והסיוע הדרושים להם, והדבר עלול לפגוע ביכולתם להשתקם ולגרום לבידודם החברתי.

משרד הבריאות

בפרק העוסק במשרד הבריאות מצא המבקר כי אין נתונים מרוכזים בנוגע לאנשים בעלי מוגבלויות, ולכן אין מידע על הצרכים המיוחדים שלהם ועל הפער בינם לבין המענה הניתן להם במסגרת התקציב.
עוד נמצא כי ב-30 אחוזים מסניפי המוסד לביטוח לאומי אין סידורי חניה לנכים, וכי ב-18 בניינים של המוסד אין גישה לנכים.

משרד התחבורה

בחוק השוויון נאמר: "אדם עם מוגבלות זכאי לשירותי תחבורה ציבורית נגישים ומתאימים לשימושו, בתדירות סבירה לרבות אפשרות גישה לתחנות ולנמלים שבמסגרתם פועלים שירותי תחבורה ציבורית". בתרגום לשפה מדוברת – גם אם האזרח אינו כשיר לחלוטין מבחינה פיזית, עדיין יש לאפשר לו גישה מתאימה לכל השירותים הציבוריים, לרבות תחבורה.
החוק חל בין היתר על תחנות הרכבת, אבל המבקר מצא שלא בכל התחנות יש סידורי נגישות לאנשים מוגבלים. וגם כשנערכו סידורים מתאימים - במקרים רבים הם לא היו מספקים. בנוסף, קרונות הרכבת אינם נגישים דיים, כולל כניסה שאינה רחבה מספיק, מדרגות עלייה לקרון ומעברים בין הקרונות, תאי שירותים מתאימים ותנאים נדרשים נוספים.
גם קווי התעופה בישראל אינם מזמינים במיוחד לאנשים הסובלים ממוגבלויות. בדיקה שנערכה ברשות שדות התעופה במחלקת שירות לנוסע העלתה כי בשדה התעופה באילת, למשל, אין סידורי נגישות לבעלי מוגבלות. גרם המדרגות צר מדי, והמעלון המותקן אינו מספק. גם הסעת נכים באמצעות רכב אל המטוס אינה כנדרש. למעשה, בשדה התעופה באילת פשוט אין רכב מתאים לכך, ובכל מקרה אין מעלון המאפשר להעלות כסאות גלגלים אל המטוסים. המצב דומה גם בשדות התעופה בחיפה, בראש פינה ובעובדה.
באשר לרכב פרטי - כדי לזכות ברשיון נהיגה מתאים מפנה רשות הרישוי את המוגבלים אל המכון הרפואי לבטיחות בדרכים. במקרה הצורך, כשמדובר בנכות של 100% או במוגבלויות אחרות חמורות, נדרשת בדיקת כשירות מעשית לנהיגה, בעזרת רכב מיוחד, בנוכחות רופא ורב בוחן. אלא שאותם מבחני שליטה נערכים בחיפה ובתל-אביב בלבד. מבקר המדינה מדגיש כי יש לבדוק אפשרות לקיים מבחני שליטה כאלה לפחות בערים גדולות נוספות, דוגמת ירושלים ובאר שבע.

המתנה ארוכה למוגבלים

גם בנושא לימוד הנהיגה חושף המבקר בעיות, כמו למשל בכלי רכב מיוחדים הנדרשים ללימוד נהיגה של בעלי מוגבלויות קשות. המוסד לביטוח לאומי, המממן לימוד נהיגה עבורם, רכש רכב כזה לפני 10 שנים, והוא מפעיל אותו באמצעות בית ספר פרטי לנהיגה שנבחר במכרז.
בינואר 2001 המתינו 75 אנשים בעלי מוגבלות ללימוד נהיגה, וביולי המתינו עדיין 38 מהם. לפי קצב הלימוד בפועל, נאלצו המעונינים ללמוד נהיגה להמתין 18 חודשים לתורם. ההמתנה לקראת מבחן השליטה ברכב ארכה כחמישה חודשים.
דו"ח המבקר מצביע על זמן ההמתנה הארוך מדי, ומציע כי ייעשה שימוש בבתי-ספר לנהיגה נוספים.