יצירתיות כלכלית

אחת לכמה חודשים מתעורר שר האוצר בקול תרועה בזכות תוכנית כלכלית חדשה, שבאה לחלץ את המשק ממצבו העגום, פרי "הצלחתה" של תוכנית כלכלית קודמת. המדהים בכל הסיפור הוא ההיפנוזה העצמית של שר האוצר וחבר עוזריו, שמרתקת אותם לאיוולת העבר.
במאמר שכתבתי כאן לפני ארבעה חודשים הדגשתי שצמצום התקציב בשעה שהמשק סובל מהקטנת ביקושים - הן בשל צמצום הייצוא והתיירות, והן בשל הימנעות הציבור מרכישות מחמת תחושת אי-ודאות ביחס לעתיד הכלכלי - כמוהו כהאצת מכונית ללא בלמים במורד הדרך. עכשיו, כאשר כתוצאה מצמצום התקציב דאז נמשכים הגידול באבטלה והירידה בהכנסות ממסים, מגיש האוצר "תוכנית" חדשה באותה מגמה. לפיכך, צפויה כמובן החרפה במצב ולא תיקונו.
המוזר לכאורה במעשי האיוולת הללו היא העובדה שגם כאשר כלכלני האוצר – שהם, בהכללה, קבוצה שמרנית ובלתי יצירתית מאז ומתמיד - מכירים בעיוותים הקיימים במשק, גם אז הסיכוי לתיקונם קלוש ביותר. כזה הוא למשל נושא אי-מיסוי ההון, שגרם וגורם לצמיחה מתמדת בפערים הכלכליים-חברתיים, דבר שהביא את המשק הישראלי לככב בצמרת המדינות המפותחות מבחינת הפער. עובדה בלתי מחמיאה כלל.
אולם הבעיה אינה מצטמצמת לצמיחת הפער בהכנסות בלבד, אלא בעיקר לאופן שבו הוא נוצר: הסיבה העיקרית היא דחיקת כוח הקנייה של מעמדות הביניים והשכבות החלשות למטה, והעברת המשאבים לשכבות העשירות. השכבות העשירות מוציאות יותר ביקושים לחו"ל מאשר יתר האוכלוסייה, ולכך יש השפעה שלילית על התוצר המקומי.
כדי לשנות עיוות זה ואחרים אין צורך בוועדות ובתוכניות מיוחדות. מדוע צריך בכלל לכרוך את מיסוי ההון בצעדים אחרים? אפשר לתקן עיוות אחר עיוות בלי מהומה גדולה. ומי שחושש מבריחת הון כתוצאה ממיסוי - דבר מובן מאליו בכל מדינה בעלת משק מודרני - צריך לזכור כי הון ברח ויברח מכל מקום שבו המשק מדשדש בלא צמיחה. ולאן הוא יברח? למקום בעל צמיחה, גם אם באותו מקום יש חובת מיסוי.
שם המשחק הוא כלכלת צמיחה, ולא כלכלת חנק. את זה לא הבנת, סילבן שלום?

תרומת משק הבית

המחקרים בנושא רווחה ועוני מצביעים על שני גורמים שמגבירים רווחה וממזערים את הסיכוי לעוני: עבודה בכלל, ועבודת שני בני זוג בתא משפחתי בפרט - והשכלה, כמובן. כדי ליצור בפרק זמן קצר יחסית מקומות עבודה רבים יחסית, צריך היה האוצר לאפשר לכל תא משפחתי שבו שני בני זוג עובדים, לנכות מהכנסתם החייבת במס את עלות העסקת עזרה לאחזקת משק הבית.
נשים רבות לא יוצאות לעבודה מחוץ לביתן בשל אי הכדאיות הכלכלית – עלות העזרה להשגת אותה הכנסה, עולה על ההכנסה עצמה; נשים רבות יוצאות לעבודה אך אינן לוקחות סיוע לעבודת הבית בשל העלות הכבדה, ובכך הן אינן יוצרות מקור תעסוקה לנשים אחרות; נשים רבות אחרות מעסיקות עזרה במשק הבית אך אינן מדווחות על כך לשלטונות המס, כדי לחסוך עלויות נוספות: ביטוח לאומי ולעיתים מס הכנסה של המועסקת. אותה מועסקת אינה מופיעה ברישומי המס השונים והיא פועלת במסגרת הכלכלה השחורה, ולעתים קרובות אף מקבלת תמיכה נוספת ובלתי מוצדקת מהמדינה.
כדי להפיק מצעד כזה את מרב התועלת, צריך ניקוי זה מההכנסה המשפחתית החייבת במס להיות מותנה בדיווח מלא לביטוח לאומי ולשלטונות המס. תנאי נוסף הוא שהמועסק יהיה אזרח ישראל. באופן זה יגדל הסיכוי שמקור תעסוקה זה ישמר לאזרחי ישראל ולא לעובדים זרים.
הואיל והתעסוקה במשקי בית נשענת בעיקרה על בעלי השכלה נמוכה ו/או חסרי מקצוע שקליטתם במשק קשה במיוחד, תהיה בצעד זה ברכה רבה גם לשכבות הנחשלות.
גם צעד כלכלי זה אינו מצריך "תוכנית" מיוחדת, אך תרומתו למשק עשויה להיות רבה, מבלי שיעורר התנגדות. צריך רק קצת יצירתיות.