מת בומה שביט: האיש ששלט במשק הישראלי

אברהם (בומה) שביט, לשעבר נשיא התאחדות התעשיינים, שנפטר אתמול בתל- ביב, היה איש תקיף, חסר פשרות, שנלחם על עקרונותיו עד טיפת דמם האחרונה של מתנגדיו. הוא עשה זאת בשנינות, בקור רוח ובהחלטיות.
בבחירות של 1977 ביקשו שלוש מפלגות לצרף אותו לרשימתן. בקלות יכול היה להיות שר בממשלת בגין – אבל הוא העדיף להמשיך ולייצג את התעשיינים.
הרבה לפני בנימין נתניהו, הוא ידע לומר בטלוויזיה את הדברים הקצרים, הבוטים, שכולם יצטטו למחרת. הרבה לפני עמיר פרץ הוא ידע לגבש מוקד כוח כלכלי ולהתנהג כגנרל, גם אם מאחוריו לא עמדו הרבה חיילים. הרבה לפני טומי לפיד הוא ידע לזהות את האינטרס של הציבור הבורגני, לנסח אותו בלשון פשוטה וברורה, וליצור הזדהות של רבים עם טיעון השווה לכל נפש.
אלה היו ימים אחרונים של ארגונים חזקים. ההסתדרות מול התעשיינים. שום מהלך כלכלי לא היה אפשרי בלי המזכ"ל ירוחם משל ובלי יו"ר התעשיינים בומה שביט. בכל תולדות התאחדות התעשיינים לא היה יו"ר בולט ומשפיע כמוהו.
הוא היה מנהיג אמיתי, בעל תפישה מהירה, כושר ניסוח ויכולת לקבל החלטות. כל עיתונאי אהב לראיין את התעשיין ששלף ודהר, ירה מן המותן ולא הביט אחורה לראות במי פגע.

עברית צברית ומחוספסת

בומה שביט, שנולד בתל-אביב לפני 75 שנה, דיבר תמיד בעברית צברית, בסיסית, מחוספסת. לעיתים קרובות "החליק" בדימויים או בניסוחים חריפים מדי. הוא היה איש מלא חן, כריזמטי, אחד האנשים אדירי-הכוח במשק הישראלי.
ב- 1927, השנה בה נולד, הקים אביו, פרץ שצ'יגליק, בית מלאכה קטן למגהצים בחדר הכביסה על גג הבית שבו גרה המשפחה במרכז תל אביב. בית המלאכה גדל והפך למפעל גדול, "תנורי שביט", שהעסיק בשיאו 300 עובדים וייצר 1,200 תנורים בחודש. המפעל הזה הזניק אותו לתפקיד יו"ר התאחדות התעשיינים. במקביל היה גם יו"ר אל על במשך שנתיים, ללא שכר.
בשנת 1983 סגר את מפעל התנורים המשפחתי והקים חברה לקידוחי נפט. הנוזל השחור לא נמצא, והחברה הצליחה רק ליצור קידוח עמוק בכיס הפרטי שלו. התמוטטות החברה גרמה לו שני אירועים של שבץ. זו הייתה, ללא ספק, הטראומה הגדולה של חייו.
בומה שביט השאיר אחריו אישה, יפה, בת, העיתונאית סימה קדמון, ובן, אורן שביט, בעל בית תוכנה. הלוויתו תתקיים מחר (ו') ב- 12:00 בקריית שאול.