הרפורמה חזון, הגזרות דיכאון

ביטול התקרה לביטוח לאומי וביטוח בריאות, אותו מציעה הממשלה במסגרת חבילת הגזרות שתוטל על הציבור, מטיל מס נוסף (בשיעור לא מבוטל) - 9.7% בסך הכל, על בעלי משכורות גבוהות. זוהי תוספת מס גדולה פי 20! מההיטל על בעלי הכנסות גבוהות ("מס עשירים"), שהוטל בראשית שנת 2001 ושיעורו 0.5% בלבד.

הצ'ופר של אריק ושמעון

יש פלח באוכלוסייה שביטול התקרה לביטוח לאומי וביטוח בריאות אינו משפיע עליו כלל, אף שהכנסתו גבוהה ביותר. כדי להיות קונקרטי, אביא כדוגמה שני מאושרים כאלה: ראש הממשלה אריאל שרון ושר החוץ שמעון פרס. אין זה סוד שמשכורתם של שני אלה מצדיקה נשיאה בנטל המס החדש, אך הוא אינו חל עליהם.
מדוע? משום שמשכורתו של מי שעבר את גיל 70 פטורה כליל מתשלום דמי ביטוח לאומי.
כל זמן שדמי ביטוח לאומי היו בגדר "ביטוח", במידה זו או אחרת, ניתן היה למצוא צידוק לפטור מדמי ביטוח לאומי הניתן לקשישים. עוד מידה קטנה של נדיבות יכולה להצדיק גם פטור מדמי ביטוח בריאות בגיל זה. ביטול התקרה לביטוח לאומי וביטוח בריאות הוא צעד שמשמעותו תוספת מס לכל דבר, ולכן אין כל הצדקה לפטור ממנו קשישים בעלי הכנסות גבוהות.
ברור לי לחלוטין, שלראש הממשלה ולשר החוץ אין שמץ של רצון לחמוק מתוספת המס, ואין לי ספק שגם לשר האוצר ופקידיו לא היתה כל כוונה להגיע לתוצאה מביכה זו – הם פשוט נפלו קורבן למורכבות של מערכת המס בישראל ולרצון שלא לחצות, ולו למראית עין, את הגבול של 50% במס ההכנסה השולי.

הצ'ופר של משרתי הקבע

אם בביטוח הלאומי ניתן להצביע על זכויות התלויות בגובה דמי הביטוח (כגון דמי לידה או דמי פגיעה בעבודה), הרי בביטוח בריאות אין כל תלות כזו. כלומר, כאן מדובר במס לכל דבר ועניין.
גם במקרה זה יש אוכלוסייה מועדפת, הזוכה ללא הצדקה להקלה במס - משרתי הקבע בצה"ל, להם נקבע שיעור מופחת של דמי ביטוח בריאות. הקלה זו נובעת מהמחשבה המוטעית, שמדובר בביטוח ולא במס ולכן יש לפטור ממנו את משרתי הקבע, המקבלים שירותי בריאות מצה"ל ולא מקופות החולים. מובן שנימוק זה מוטעה לחלוטין כאשר מדובר במס: כל משלם מסים מממן שירותים ציבוריים רבים שאינו נהנה מהם.
התעלמות מהעובדה שדמי ביטוח בריאות הם מס לכל דבר מביאה לא רק לגביית חסר, כמו בדוגמאות שהוצגו, אלא גם לגביית יתר.
בהקשר זה אסתפק בדוגמה אחת: סטודנט המקדיש את כל זמנו ללימודים, פטור ממס הכנסה (שהרי אין לו הכנסה), אך הוא חייב בדמי ביטוח בריאות. חיוב זה היה מוצדק קודם לתחילתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אך קשה להצדיקו כעת, כשמדובר במס.
תקופת הלימודים היא תקופה של השקעה בהון האנושי. כשם שהסטודנט מוותר בתקופה זו על הכנסתו, וגם האוצר מוותר בלית ברירה על מס הכנסה מהסטודנט, לא תצא המדינה ניזוקה אם תוותר לסטודנט על דמי ביטוח בריאות. כאשר יסיים הסטודנט את לימודיו, תקבל גם המדינה את השקעתה בריבית דריבית.

גזרות או רפורמה

מתי שינוי בגובה המס הוא בגדר "רפורמה" ומתי שינוי כזה ראוי לכינוי "גזירות"? הגישה הפשטנית אומרת, שכל שינוי שבו גדל נטל המס החל על ציבור מסוים הוא בגדר גזירות, לפחות על ציבור זה. מתוך כבוד לשרי האוצר לדורותיהם ברצוני להציע גישה מורכבת יותר.
כאשר הממשלה נגררת לשינוי – אלה גזרות, כאשר הממשלה יוזמת אותו – זו רפורמה. כאשר כל מטרת השינוי היא תוספת כסף לתקציב המדינה – אלה גזרות, כאשר השינוי נובע מרצון להשיג יעדים חברתיים – זו רפורמה. כאשר השינוי נעשה תוך דיון יסודי בממשלה, בכנסת ובציבור – זו רפורמה, כאשר השינוי נעשה מהיום למחר – אלה גזרות. במשפט אחד: ברפורמה יש חזון, ובגזרות – דיכאון. בהתאם לקריטריונים אלה, השינוי שנעשה עם חקיקת חוק ביטוח הבריאות הוא בפירוש רפורמה, בעוד שהשינויים העומדים כעת על הפרק אינם אלא גזרות.

האנכרוניזם של ביטוח לאומי

בשלב זה מתבקש שינוי, שיהפוך את ביטול התקרה לביטוח לאומי מגזרות לרפורמה: איחוד מנגנוני הגבייה של מס הכנסה וביטוח לאומי. צעד זה יביא לתיקון העיוותים שמניתי לעיל, וימנע מלכתחילה היווצרותם של עיוותים כאלה. כך תוגשם דרישה בסיסית שכל מערכת מסים חייבת לקיים: גביית המס על-פי קריטריונים אחידים ונעדרי שרירות לב של השלטון.
לקיומו של מנגנון גבייה עצמאי במוסד לביטוח לאומי, מנגנון המעסיק מאות עובדי גבייה וצורך משאבי מחשוב ומנהל עצומים, סיבות אחדות: שמירה על עצמאות המוסד לביטוח לאומי, בסיס מס ייחודי לדמי הביטוח הלאומי והבדל בכללי החישוב בין מס הכנסה לביטוח לאומי, הבדל הנובע מתפיסת עולם שונה. כל הסיבות הללו חלפו מהעולם במהלך השנים, ורק הצעד האמיץ המתבקש מכך לא נעשה.
קיומו של מנגנון גבייה עצמאי במוסד לביטוח לאומי הוא מצב אנכרוניסטי, שהגיע הזמן לשנותו. ביטול מנגנון הגבייה של המוסד לביטוח לאומי אין פירושו שכל מאות העוסקים בכך יפוטרו מעבודתם. את העובדים והמשאבים שישתחררו ניתן להפנות לכיוון שכבר שנים רבות מצביעים אליו כל מומחי המס ואין במערכת כוח מספיק כדי לצעוד בו.
כוונתי לכיוון המכונה "חובת דיווח כללית" למס הכנסה, שהוא התשתית הנחוצה לכל רפורמה מהותית במבנה מס ההכנסה בישראל (לאחרונה נכלל דיון נרחב בחובה זו ובמשאבים הנחוצים להגשמתה בהמלצותיה של "ועדת בן-בסט").
אבן הנגף העיקרית ביישום חובת דיווח כללית היא הצורך לגייס ולהכשיר מאות עובדי גבייה, שיטפלו בכל הדיווחים המתבקשים. במוסד לביטוח לאומי ישנו בדיוק המאגר של עובדים מנוסים, מיומנים ונאמנים שיוכלו להתמודד עם משימה זו.

לאחד את כל המסים

עקב המצוקה שבה נתון האוצר, מובן שהוא אנוס לבטל את התקרה לדמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות, מהיום למחר. כדי להפוך צעד זה מגזרה לרפורמה חייבת הממשלה ללוותו בפעולה ממושכת יותר, שקולה יותר, של איחוד כל המסים החלים על הכנסה מעבודה. איחוד זה יביא בהכרח למערכת מס פשוטה יותר ומובנת יותר. בחוקי המסים, פשטות פירושה צדק לכל, ומורכבות פירושה צדק לעשירים. די לפיכך בפשטות שיביא איחוד המסים כדי להצדיק צעד זה.

דוד שי הוא ראש מוקד פיתוח יישומים בחברת חילן טק ומחבר הספר ניהול השכר וחישובו (הוצאת "סדן")