הטרור בירדן, למשל

אנשי שמאל טוענים זה כבר, חזור וטעון, כי מדינה אינה מסוגלת לנצח טרור. לדבריהם, למרות ההצלחה החלקית של מבצע "חומת מגן" בהפחתת הפיגועים, ההיסטוריה מוכיחה כי בסופו של דבר ייגזר עלינו להפסיד – ועל הפלסטינים לנצח – ללא קשר למעשיהם של הצדדים הנצים. אלא שההיסטוריה דווקא מפריכה את הדטרמיניזם הפטאליסטי הזה מכל וכל, ומציגה דוגמאות רבות של התגברות, חלקית או מלאה, על ארגוני טרור לאומיים ואידאולוגיים גם יחד.
מתי, למשל, שמענו לאחרונה על ארגון הטרור באדר-מיינהוף, שאיים לפני כמה עשורים על יציבות המשטר בגרמניה? וכיצד דעכה פעילות הטרור של הארגון הכורדי פ.פ.ק בדרום טורקיה ובעריה המרכזיות (הגם שלא באזור הגבול עם עיראק), פעילות שרק לפני 5 שנים איימה לשתק את תנועת התיירות לאיסטנבול ולאנטליה? שלא לדבר על הדוגמה הטובה ביותר לענייננו, בירדן.
ב-1968 חטאה ירדן בטעות אסטרטגית חמורה, דומה למחדל אוסלו שלנו. ארגוני המחבלים הוזמנו להתבסס בתחומה, ולערפאת ניתנה אפשרות להשתלט על מחנות הפליטים בצפון המדינה ובמרכזה, ולהקים מעין רשות פלסטינית מוגבלת. ב-1970 התבררה עוצמת הטעות. אנשי אש"ף הפרו את כל הסיכומים, הבריחו לירדן מרגמות ובזוקות, הנחיתו בה מטוסים מערביים חטופים, ופתחו בסדרה של מעשי טרור נגד המשטרה והצבא ובניסיונות להתנקש בחיי המלך חוסיין. "ירדן למדה לדעת", כתב על כך הנרי קיסינג'ר בספר זכרונותיו, "שארצות הנותנות מחסה לאנשי גרילה צפויות לסכנות עצומות. אם אנשי הגרילה צוברים כוח די הצורך, במוקדם או במאוחר הם מבקשים לדחוק את מרותה של הממשלה המארחת. המצב ברבת עמון הולך מדחי אל דחי".
ההידרדרות הלכה והחמירה. הפלסטינים חיזקו את שליטתם בערים הגדולות בצפון הממלכה: אירביד, מפרק וא-סלט. סדרת פעולות מקומיות של צבא ירדן נגד המחבלים והצבת מחסומים מסביב לרבת עמון לא הועילו. אולם החששות מגלישה למלחמה כוללת, שבה ייאלץ הצבא הירדני הקטן להתמודד נגד כמה מהחזקים שבצבאות ערב, עשו את שלהם ועיכבו את ההחלטה על מאבק נחרץ בטרור. בינתיים איימו הסורים בפלישה משוריינת לירדן, ואף כבשו לזמן מה את אירביד. ואילו העיראקים, שהחזיקו באותה עת 17,000 חיילים במרכז ירדן, הודיעו שיפעילו את הכוח הזה לעזרת ארגוני המחבלים. הדילמה שניצבה לפני הירדנים הייתה דומה להפליא לדילמה שניצבת כיום בפני ישראל: חשש ממחיר דמים ומהתלקחות בגבולות החיצוניים, ומולו הוודאות שהמשך פעילותם והתבססותם של הטרוריסטיים יביאו לבסוף לקריסה.
סוף דבר: במתקפה נמרצת בת חודש – שנודע מאז כ"ספטמבר השחור" – הצליח הצבא הירדני לעקור מן השורש את הרשות הפלסטינית הראשונה ולהדביר לגמרי את תשתיות הטרור. אלפי טרוריסטים חוסלו. אלפים אחרים נעצרו. השאר, כולל ערפאת, ברחו ללבנון. אכן, שאיפותיהם הלאומיות של בני העם הפלסטיני, שהם הרוב בירדן, לא הודברו. הממלכה ההאשמית עדיין ניצבת בפני איום פלסטיני חמור. ואולם הביטוי האלים והטרוריסטי של אותן שאיפות הוסר גם הוסר. המלך ניצל. המשטר התייצב. בשלושת העשורים שחלפו מאז ניסה ערפאת להקים מחדש את תשתיות הטרור שלו בירדן. עד כה ללא הצלחה.

ח"כ יובל שטייניץ, הליכוד