נחל כזיב: פינת יופי נדירה

לטיולים בחורשת טל ובנחל שופט לחצו כאן

שנים שהמקום היה נחבא מעין רואים וסמוי מרגל מטיילים. טעמים הרבה היו לחשאיות, מהם נכונים, כמו החשש מפגיעתם הרעה של נבלים, אשר בכל מקום שהם מגיעים אליו נותרים אחריהם שובלי אשפה וסימני מעלליהם האחרים. טעמים אחרים נוגעו בגבהות לבם של יודעי החן - כמקובל לדאבוני אצל חלק מה'ירוקים', שבדרך כלל הם אנשים תרבותיים - האומרים: "לנו המקום ולא לכם".
אלא שמיום שפשטו אותם 'ירוקים' על משעולי הארץ וסימנו אותם בצבעים שונים כדי לשמח לב ההולכים בהם, ואף הדפיסו מפות מיוחדות לטיולים ובהן השבילים הצבעוניים המסומנים, נראה היה שדעתם של יודעי הח"ן התקררה, והם נכונים לחלוק את פינת היופי המופלא שכינויה הוא 'האיש שבקיר'.
שמה הרשמי אינו ידוע לי, על אף ששלט מוזר ניצב לא רחוק מכאן ומורה את הדרך ל'מערת המקדש'. המקום - הקיר והאיש שבו - תלוי על מצוק גדול מעל נחל כזיב, וכה יפה הוא, שדי להגיע אליו אף מבלי לדעת כלל שהפתעה גדולה הוא צופן.
משעול צר על הצוק הולך אליו, נבלע בחורש ונגלה חליפות אל התהום. ההרים המתנחשלים סביב הצוק, שתבניתם עגולה כחמוקים אדירים, מכוסים בשמיכה אינסופית של ירק. אין גבול לסבך התמיד של היערות האמיתיים של הארץ הקטנה הזו, כאלה שאינם נמדדים בכתמים אלא נפרשים מלוא העין, מן האופק האחד וכמעט עד קצווי האופק האחר. נשרים דואים בשמי ההיכל הענק הזה, חזירי בר נוברים בשורשיו ויחמורים רומסים את מבואותיו האפלוליים. זאבים ותנים מגיחים מפרגודי הירק אל שולי היישובים שבגבולו, חומסים פגרי עופות או בהמות בית המתגוללים במזבלות.
סופו של המשעול הזה במערת רועים גדולה שמרפסת סלע עטויה עשב יבשושי נטויה על סיפה, ומשקיפה ממרומי הצוק על תהום הנחל המתפתל כנחש למרגלותיה. פיח של דורות, שעלה מעשן מדורות הרועים, להחם את לילותיהם ולהאיר את חשכת הזאבים, דבוק אל המערה בצניר הגדול שבראש הצוק.
עטרות של פרחי סלע משתלשלות סביב המערה בחורף ומותירות אל הקיץ רק את הקשוחים שבצמחים. שיריים של מזון, שהשליכו פה מי שחיפשו את עיזותיהם האובדות, דועכים אל היובש, ועורבים, בזים ונשרים מנמיכים מדי פעם את חוגותיהם, כדי לבדוק היטב את הבאים בשכנותם אל מרומי הצוק נטולי כנפיים ומקור.
באותן שנים שהמקום היה חשאי, וכמעט בסודי סודות הייתי גורר איתי את הזכאים להיות שותפי סוד, הייתי מתפרקד במקום, סופר עננים ונחבט בימי הקיץ מאדי הריחות של הצתרה הוורודה, האזוב המצוי והקורנית המקורקפת, אשר היו מגיחים אל נחירי ונמסים אל תוך מוחי כמעשי המכורים לסמים. העירפול הקל הנלווה לנשימת הניחוחות החריפים שווה את אי הנוחות האמיתית שבהתפרקדות על אבני השדה ועשבי הקיץ הראשונים.
כאן המקום לחפש את 'האיש שבקיר', כמילותיו של שיר ישן משנות ה-50, אשר יוצרו בוודאי לא העלה על דעתו, כי אכן, אי שם בירכתי הצפון, יש קיר ובו חקוק איש. זהו תבליט סלע מדהים באופן שבו נשמרו פרטיו, ובו חקוק חייל רומי על לבושו וחגורו, גדול כגודלו האמיתי של החייל. קשה להבין מהו שגרר אמן בחרט ובמפסלת אל מרומי היער הזה, וקשה עוד יותר לדעת מהו שהיה כאן. האומנם מקדש כפי שמרמז השלט? ואם לא מקדש, מהו המקום?
אנחנו יודעים שבגלילות הצפון בארץ ישבו לעיתים לא יהודים רבים מאשר יהודים, ועל כן שמו העתיק והנכון של הגליל הוא 'גליל הגויים'. אנחנו גם יודעים שחורבות יישוב רבות אשר נבלעו בתוך היער הגדול של הצפון היו יישובים של מסגדים ושל כנסיות, של בתי-תרפות ובמות זבח, ולאו דווקא של בתי כנסת ובתי מדרש. אך בשום מקום לא נמצא חייל רומי גדל-מידות מפנה מבטו מעבר לכתפו, כעמידתו של הפרעה ממצרים אלפי שנים קודם להופעתם של קלגסי רומי בגליל הגויים.
חידה היא, כרבות אחרות בגליל, מי החייל ומי עושהו? מה היה שמו של היישוב שאנשיו באו עד כה, כדי להניח את טורי האבנים על המצוק לצד השביל אל 'האיש שבקיר'? מתי בכלל עמד 'האיש שבקיר' מול האמן? ודאי יש עוד שאלות, אבל הן יאות לארכיאולוגים, שמתחבטים ממילא בשאלות שאנו לא מבינים. תחתיהן טובות בעינינו עשרת מונים ריחה המשכר של הצתרה וקריאתו הצרודה של העורב.

איך מגיעים

בגליל המערבי, בקצה שביל מסומן בירוק (במפת הטיולים וסימון השבילים מס' 2, הגליל העליון) המסתעף מדרך העפר המסומנת באדום, על פרשת המים שבין נחל כזיב לנחל בצת. על המפה כתוב מע'ארת אג'ליליה, ולא תאמינו, השם לא בעברית ואף אחד לא מת מזה. עוד בסביבה: נחל כזיב ומעיינותיו - עדיף לא ביום א', כי אז הנחל מלא בטינופת שמותירים אחריהם ברברים שמבקרים כאן בשבת; מצד אבירים - מבנה מבצר קטן מאוד וצלבני מאוד בלב הסבך, לא רחוק מאבירים; פארק גורן - נאה לבילוי בטבע במקומות מוגדרים. אפשר שם לנפנף מעל פגרי חיות ואחר-כך לאכול אותן.

טריוויה

בעולם ידועות ערים שהיער בלע, כמו באגדות. המפורסמות ביותר הן אלה של דרום-מזרח אסיה, ובהן אנגקור, עיר בירתם בת 1,000 השנים של הקמר בקמבודיה, עיר אלפי המקדשים באגאן, היא בירת בורמה הקדומה, או מי סון, בירתה בת אותו הגיל של אימפריית צ'אמפה בוייטנאם. כך גם ערים עתיקות ומפוארות בהודו, בסין, בתאילנד, באינדונזיה ובעוד מקומות.
בארצנו הקטנטונת, שמעולם, אפילו לא בימי דוד ושלמה, לא היתה אימפריה ואפילו לא אימפריונת, מה שבלע היער הוא עיירה, לא ממש עיר. אבל כשיער בולע יישוב, ואחרי מאות, ולעיתים אלפי שנים, מגלים אותו בתוך הסבך, זה יפה ורומנטי, מעורר את הדמיון ושולח אותו למחוזות מרוחקים מאוד.
בגליל העליון, שהוא יער גדול ויפה, נחבאות בסבך כמה עיירות מופלאות כאלה, שפעם גרו בהן אנשים, והיום ציפורים וג'וקים. עליהן נספר בפעמים הבאות.

חזרה אל האיש שבקיר

הטיול שהומלץ כאן הניב כמה פניות ופקסים לא מרוצים של טיילים שהתברברו ולא מצאו את המקום. אז ככה:
1. כפי הכתוב (פעמיים) - צריך לפרוס מפת טיולים וסימון שבילים מס' 2, ® הגליל העליון.
2. מה פתאום ברכב? למע'ארת אג'ליליה ניתן להגיע אך רק ברגל (שוב, כפי שנכתב כאן). עניין של 6-7 שעות בערך.
3. אפשר אומנם לקצר טווחים באמצעות רכב 4x4, עד למפגש השביל האדום החוצה את פארק גורן עם השביל הירוק. משם (ברגל, רק ברגל), מוביל השביל הירוק למערה.