ערוץ המוזיקה - בשביל המוזיקה?

לפני עשור וחצי ארגנה עיריית תל-אביב תחרות להקות צעירות בפארק הירקון, ואת הערב אמורה היתה לחתום הלהקה הבריטית "שריקבק". לפני שחולקו הפרסים, ביקש יואב קוטנר, יושב ראש חבר השופטים, לשאת דברים, והפתיע את הקהל הצעיר בירידה רצחנית על הרמה העלובה והחקיינות ששלטו בערב הזה. אחר כך עלו "שריקבק", וכל הקהל הצעיר ומלוויו קמו והלכו, כשהם לא טורחים אפילו להאזין למי שהיו באותה תקופה אחד ההרכבים היותר מעניינים בסצינה האלטרנטיבית של בריטניה.
קוטנר התבקש לפרוע את השטר עליו חתם לפני שנים הרבה. מי שהוביל, לדעת רבים, את הניסיון לשנות את פני המוזיקה הישראלית ולא נכנע ללחצים של חבריו לתחנה ניצב כיום – כשהוא מוביל את אחת הקבוצות למכרז של ערוץ המוזיקה החדש - בפני קונפליקט גדול, במיוחד לנוכח המצב בו נמצאת גלי צה"ל. ומשום שבזמן האחרון הפכה גל"צ, לשעבר התחנה המובילה בסצינת תרבות המוזיקה בארץ, לשק חבטות שיצא זה מכבר מידיהם של קומץ עיתונאים וארגוני המוזיקה הים- תיכונית ושלי (המתלונן המתמיד), עוברת הביקורת על התחנה בימים אלה לזירות רחבות יותר: בין אם אלו אמני ישראל שדורשים להחרים את התחנה על רקע אי תשלום תמלוגים, ובין אם זו ועדה של רשות השידור לענייני גל"צ, שתדון בתביעות החוזרות ונשנות לפלורליזם ומתן הזדמנויות שוות בשידורי התחנה.
המצב בו הפכו תחנות רדיו למשכנם של השמרנים ושועי הרייטינג מזיק לא רק למוזיקאים חדשים וטירונים. קבוצות שלמות באוכלוסייה נידונו לחרם כמעט מוחלט מצד תחנות הרדיו, וחברות התקליטים, בתגובה, כמעט ואינן מחתימות שמות חדשים. באחת מתחנות הרדיו המקומיות אף הגדילו לעשות והחליטו לשדר רק שמות שמופיעים בתוכניות טלוויזיה פופולריות.
במצב הבלתי נסבל הזה אמור לקום ערוץ המוזיקה, והמאמרים המתפרסמים על תהליכי הקמתו מזכירים לי את ההתרחשויות סביב עלייתו לאוויר של אתר המוזיקה "מומה". גם כמה מהאנשים שהיו מעורבים באתר המנוח חוזרים בגלגול חדש כעומדים בראש הגופים המתמודדים על הערוץ הממשמש ובא. בעבר כבר תהיתי האם אין זה מוזר שסביב המוזיקה הישראלית מתקיימת פעילות רחבה יותר מהיקף הסצינה עצמה, ואני מעלה את התהייה הזו פעם נוספת. לפי המנהלים לעתיד - בין אם מדובר בקוטנר או בדלית עופר - ייתן הערוץ למוזיקה הישראלית את הדחיפה לה היא זקוקה. אבל יש לזכור שגם כאן אנו מוצאים את אותה גוורדיה גל"צית ותיקה, שנתנה למוזיקה הישראלית לחמוק בין ידיה ולא הצליחה לאתר כמעט שום מגמה חדשה, ולמצער דחתה את רובן בעשור האחרון. זה לא הוגן, אולי, לבוא לקוטנר בטענות; הוא אינו חלק מגלגל"צ הנפשעת, והמעט שמאפשרים לו לעשות בגל"צ הוא בבחינת ההזדמנות הכמעט יחידה ליוצרים חדשים להישמע. אבל גם קוטנר, למרות היותו מעין בן חורג של הממסד, לא יוכל להושיע לבדו.

סכר ענק לנהר שאין בו מים

כשעלה ערוץ 10 לאוויר ציפו שהוא יהיה ערוץ האיכות, אבל התברר שהזכיינים הערימו על כל הוועדות ויצאו עם ערוץ 2 לעניים. האם גם ערוץ המוזיקה יהיה כזה? האם כמו ב"מומה", חבורת צעירים נלהבת תמצא את עצמה מחוסרת עבודה כעבור מספר חודשים, כשהמנהלים עוברים - כדרכם של מנהלים במציאות הכלכלית המעוותת כאן - לג'וב הבא? הייתי רוצה להאמין שלא, אבל התבוננות בשמות (ולמרות האידיאולוגיה החיובית של קוטנר, שחפץ בערוץ שישדר רק מוזיקה ישראלית), העתיד רחוק מלהיות ורוד. כרגיל, בארץ הולכים על פרויקטים שאפתניים וזוללי תקציב לפני שהצליחו בקטן. ושאלת הביצה והתרנגולת נשארת בינתיים פתוחה: מה קודם למה - ההשפעה שתהיה לערוץ הזה על תעשיית הקליפים, ההופעות, ההקלטות וההחתמות החדשות, או תשתית תרבותית איתנה הדרושה לערוץ כזה, ושכרגע לוקה בחידלון גמור ומעציב? ככל שאני הופך בזה, אני מבין שיש משהו לא נקי ברצון לבנות סכר ענק לנהר שאין בו מים.
כמו הרבה פרויקטים שאפתניים, הרצון לפעולה שתיראה עולה על הרצון לשנות באמת. יכול להיות שאני סתם סקפטי, והלוואי שאתבדה. כמו הרבה אנשים שהענף יקר לליבם, אין לי רצון לראות פרויקט כזה נכשל. אבל אני חרד מנפילות אפשריות למלכודות של מחסור בחומרים, רייטינג נמוך ובעיקר חוסר עניין.
לערוצים רבים בעולם יש רצועות מוזיקה מעולות ללא ערוץ נפרד. לצ'אנל 4 הבריטי יש הופעות חיות ותוכניות תיעוד מאלפות, כך גם ל"ארטה". לאירלנד, ארץ שבה תרבות מוזיקלית מגוונת ויצרני להיטים מהמדרגה הראשונה, אין צורך בערוץ מוזיקה, אבל יש בה אולמות הופעות משובחים ותמיכה ביוצרים צעירים. אם הערוץ הממשמש ובא אכן יחולל, כפי שמבטיחים המשקיעים, מהפכה של ממש, אהיה הראשון למחוא כפיים. עד אז, מותר לי לנסות, בעזרתכם, לעשות מהפכה קטנה משלנו.

ושוב: שלחו שיר אחד (בלבד) בפורמט MP3, בתוספת פרטיכם האישיים, באמצעות טופס ההטענה. ניתן גם לשלוח שיר על גבי דיסק (צרוב, רשמי, לא משנה) ל: ynet, עבור מבצע "תביאו נשמע", יגאל אלון 127, תל אביב 67443.
*