סיפוריהם של הרוגי הפיגוע בגבעה הצרפתית

תוצאות החיפוש, כפי שהתברר לו, היו מחרידות: בתו בת ה-5 גל, וחמותו, נועה אלון (60) נהרגו, בנו בו השנה וחצי שגיא מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ ב"שערי צדק", אשתו פנינה מאושפזת במחלקת טיפול נמרץ ב"הדסה עין כרם".

רק שעות קודם לכן השתתפו הסבתא, האם והנכדה הקטנה בחגיגות בהתנחלות בחבל בנימין, שבה מתגוררת הסבתא. הקלטת שבה צולמו מאושרות ורוקדות שימשה אחר כך למטרה מחרידה: על פי הבגדים שלבשו זוהו גופותיהן.

נועה אלון היא דמות מוכרת וידועה ביישוב, גננת שריכזה את כל פעילות הגנים בו. כמה שעות לפני מותה אירגנה מופע מוזיקלי לגני הילדים לרגל סיום השנה. היא הזמינה את בתה פנינה ונכדתה גל לחגוג עימה וביקשה מאחד מאנשי היישוב להנציח את האירוע המשמח במצלמת הווידאו שלו.

אמש, סמוך לחצות, השתמשו אנשי היישוב בקלטת הווידאו כדי למסור פרטים על לבושה לאנשי המעבדה באבו-כביר.

האב השבור, שחיפש זמן רב אחרי יקיריו, מצא ב"שערי צדק" את בנו התינוק. את גופתה הקטנה של בתו נותר לו רק לזהות. את אשתו וחמותו לא מצא. לאחר שעה ארוכה ומורטת עצבים אמרו לו אנשי משטרה שאשתו מאושפזת בבית החולים "הדסה עין כרם", והאב מיהר אליה.

בני הזוג הכירו בטיול שעשתה האישה בדרום אמריקה. הבעל, תושב קולומביה, עלה בעקבותיה לישראל, והם השתקעו ביישוב גדול סמוך לירושלים.

בני המשפחה נפגעו אמש כשהיו בדרכם אל הבית באותו יישוב. חבר סיפר כי את הדרך מההתנחלות שבה גרה הסבתא עשו בני המשפחה באוטובוס ממוגן ירי עד לתחנת האוטובוס שבצומת הגבעה הצרפתית. כשחצו את הצומת, בדרך לאוטובוס שייקח אותם הביתה, הפעיל המחבל את חגורת הנפץ.

ההלוויה תתקיים היום במגדל העמק. מאות מתושבי העיר פקדו במשך הלילה את בית המשפחה. הדס הותירה אחריה זוג הורים, יהודה וצביה, וחמישה אחים ואחיות.

היא למדה בתיכון לאמנויות בירושלים, היתה מתעמלת מצטיינת ובגמר הלימודים התגייסה לשרת במסגרת שירות לאומי בסוכנות היהודית. היא עבדה ביחידה לתקשורת עם הקהילות היהודיות בחו"ל.

מספר איתן אלירם, רכז היחידה, "גילה היתה הפרח שלנו פה. מסורה ביותר, משקיענית בצורה בלתי רגילה. היא ביצעה עבודה נפלאה".

הדסה, חברתה ליחידה, מספרת: "היא היתה בחורה מקסימה, שמחה, אכפתית ומעורבת. לפני זמן מה חזרה מארצות הברית, שם השלימה בגרויות. היא סיפרה לי בהתלהבות על הביקור ובעיקר על החוויות שחוותה שם. בין היתר סיפרה על הקסם שבנסיעה באופנוע – האורות, הדרכים המהירות, הרוח על הפנים, האדמה הרצה מתחת לרגליים… כשדיברה על החוויה היה לה מין אור מיוחד בעיניים. היא היתה בחורה חמודה כל כך, חייכנית ושמחה כל כך, פשוט קשה לתפוס שאיננה…"

על צד אחר באישיותה של גילה מספרת גינת, רכזת בנות השירות, "היא היתה מסורה לאמה ולמשפחתה באופן בלתי רגיל. רק לפני שבועיים-שלושה אמרתי לה שלא תיסע כל יום הביתה, שזה מסוכן, ועדיף שתישאר בדירת בנות השירות בירושלים. אבל היא לא היתה מוכנה לשמוע על כך, "אני צריכה להיות עם אמא שלי", אמרה. וכך היא חזרה הביתה בכל ערב, וקמה מוקדם בבוקר כדי להגיע לעבודה.

אתמול היא עזבה בחמש וחצי, שעה מוקדמת בצורה חריגה לגביה, כדי לחזור לעלי. הפעם לא הגיעה הביתה.

היא הותירה אחריה אם, אב, אח ושתי אחיות.

הני סרסיק, שכנה של המשפחה וחברה טובה מספרת: "באותו יום סיימה מיכל שלוש שנים של לימודים לתואר ראשון בייעוץ חינוכי והיסטוריה בבי"ס אורות באלקנה. במקום ללמוד ארבע שנים, מיכל למדה רק שלוש כיוון שהייתה תלמידה מצטיינת. בדר"כ קשה מאוד להעיר את מיכל אבל דווקא באותו בוקר, מיכל קמה מוקדם, חייכה, ואמרה 'איזה יום נהדר' והתרגשה לקראת סיום הלימודים", אומרת סרסיק.

מיכל גרה וגדלה ברובע היהודי בירושלים, למדה באולפנת "צביה" בתיכון במגמת תקשורת, ולאחר מכן עשתה שירות לאומי בטבריה.

"מיכל תמיד נהגה להתקשר אחרי כל פיגוע", אמרה סרסיק, "כאשר שמעה המשפחה על הפיגוע, הם ישבו וחיכו לטלפון ממנה, או שתיכנס הביתה. אבל מהר מאוד התחילו הטלפונים, ואז התקשרה המשפחה למוקדי החירום, וכאשר ראו שהשם שלה לא מופיע, נסעו לבתי חולים ומשם למכון הפתולוגי באבו כביר, ולאחר בדיקות DNA שעשו למיכל התברר האסון הגדול".

מיכל, מספרים עליה חבריה, "הייתה חייכנית, מחפשת את האמת, אדם נעים, קרובה לאביה ואמה עם ציונות חזקה, בעלת מידות טובות, צנועה ומתחשבת. היה לה קול מדהים. היא אהבה לנגן בגיטרה ולשמוע רדיו, והייתה כל הזמן עם חבריה".

מיכל הותירה אחריה הורים, אבנר ושרה, וחמישה אחים