אמת (חדשה) מארץ תצמח

מכל התיאוריות לאין ספור על הסיבות לשנאת היהודים, שפרחו מאז ימי קדם ועד ימינו, התיאוריה שהפריח א.ב. יהושע לחלל העולם – חלל רווי אדי רעל של אנטישמיות שקמה לתחיה בעקבות מלחמתה של ישראל בטרור – היא האבסורדית ביותר. עד כדי כך שקשה להאמין כי סופר מחונן ומשכיל כמוהו, שיודע משהו על היסטוריה יהודית, כפי שהוכיח בספריו, העלה אותה בדעתו והשמיעה ברבים, לשמחתם של "ידידינו" בכל העולם הנאור. מהו חידוש ההלכה של יהושע בסוגיה מסובכת זו, שטובי הסוציולוגים והפילוסופים, ערלים ובני ברית כאחד, ניסו להתמודד איתה? שונאים אותנו, הוא קובע במרירות, מפני שנכנסנו ל"רקמת החיים" של העמים האחרים – של הגרמנים לפני השואה, של הפלסטינים עכשיו – וכך "הטרפנו" אותם! את הגרמנים עד כדי כך שהם רוצצו מוחות של תינוקות יהודיים אל הקיר, עד האחרון שבהם; ואת הפלסטינים עד כדי כך שהם מפוצצים את עצמם כדי לטבוח אמהות יהודיות על עולליהן.
בימים אלה הופיע ספרו של צבי יעבץ "שנאת ישראל בימי קדם". הוא מונה בו את כל ההנמקות לשנאת היהודים בימי יוון ורומי, מבטל את רובן ומדגיש שדווקא התבדלותם של היהודים, באמונותיהם, במנהגיהם, בסירובם להתערב ולהיטמע בעמים שבהם ישבו – היא היא שגרמה לשנאתם. אבל גם ללא התעמקות במחקר החשוב הזה, הלא יהושע יודע היטב כי עד לאמנסיפציה של המאה ה-18 בגרמניה, ואח"כ גם בארצות אחרות באירופה, היהודים היו מובדלים מן הנוצרים (וכן מן המוסלמים בארצותיהם) בכל מערכות חייהם, אם מרצונם ואם באונס. האם אז לא השתוללה שנאה "מטורפת" ליהודים? לא אירעו פרעות ושחיטות של מאות אלפי יהודים בארצות הנוצרים? וקרוב יותר לכאן ולעכשיו: האם רציחות של יהודים בארץ החלו רק מאז ה"כיבוש" ב-1967? לא בשנות ה-20, ה-30 וה-40 – כאשר לא חדרנו עדיין, כווירוסים גורמי טירוף, לתוך "רקמת חייהם" של הערבים?
ואבסורד כפול ומכופל הוא זה שאיש המחנה שהטיף כל השנים ל"אחוות עמים" והקים גם מסגרות להגשמת חזון זה, בסמינרים משותפים, במועדונים ובקייטנות, באגודות של סופרים וסטודנטים, בעצרות, בהפגנות – דווקא הוא (שגם אמר להצטרף לספינת "השיבה" שעמדה לעגון בחופי הארץ) טוען עכשיו בעד היבדלות מן הערבים, כדי לא "לשגע" אותם ולגרום להם בכך לבצע מעשי טירוף, כמו פיגועי התאבדות נוראים.
אבל הרצל, מזכיר לנו יהושע, רצה להקים מדינה יהודית כדי שנחדל להיות מעורבים בין העמים האחרים! זו תכליתה של הציונות! אכן, הוגי הציונות שגו באשלייתם שהקמת מדינה יהודית תחסל את האנטישמיות. היא לא חיסלה אותה. האנטישמיות, כה עמוקה, כה אי רציונלית, שולחת זרועות כמו תמנון לכל עבר, ואם אין היא מופנית כלפי יהודים החיים בגולה, היא מופנית כלפי יהודים שהקימו להם מדינה משלהם – בין שהם שואפים לחיות בשלום עם שכניהם, בין שהם לוחמים בהם כדי להגן על קיומם. תמיד יימצאו נימוקים טובים לשנוא אותם. כד שהמשפט הנבואי של בלעם "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", לא פג טעמו גם לאחר שלושת אלפים שנה.
ומכיוון שמצב הדברים הוא כזה, הרי אם יוליך יהושע את התיאוריה המרעישה שלו – שוודאי כבר עשתה לה כנפיים בעולם, בייחוד בגרמניה – עד לסופה הלוגי, עליו להגיע למסקנה האחת והיחידה: כדי שתחדל שנאת היהודים, חייבים היהודים לחדול מלהתקיים.