מנירנברג ועד האג

מחר, ב-1 ביולי 2002, תיכנס לתוקף חוקת בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. האמנה שקובעת את נוסח חוקת בית הדין, גובשה בוועידת רומא ביולי 1998, וחתמו עליה 139 מדינות.
עד כה אישררו את חתימתם על האמנה 69 מדינות ובינהן מדינות אירופה השונות, מדינות דרום ומרכז אמריקה, קנדה ומדינות אחרות כגון דרום אפריקה, ניו זילנד, סנגל, ניג'ר, ניגריה ועוד.
הקמת בית הדין החדש הינה ההתפתחות החשובה ביותר מאז משפטי נירנברג בכל הנוגע לבניית מערכת משפטית ראויה להתמודדות עם הפשעים הרציניים ביותר נגד החברה הבינלאומית. עקרונות נירנברג אומצו על-ידי העצרת הכללית של האו"ם (היא גם קיבלה ב-1948 את האמנה נגד השמדת עם, יום אחד לפני ההכרזה האוניברסלית על זכויות האדם), אולם עד אז לא היה כל מנגנון מימוש.
בשנות ה-90 הקימה מועצת הביטחון שני בתי-דין בינלאומיים פליליים מיוחדים - אחד עבור הפשעים שבוצעו ביוגוסלביה לשעבר, ואחד עבור הטרגדיה ברואנדה. בסיס הקמתם היה האיום על שלום ובטחון העולם כתוצאה מאירועים אלה. שני בתי-הדין פועלים, קיבלו פסקי דין והוציאו אותם אל הפועל. כעת יוצא אל הפועל הצעד האחרון בתחום זה.
בית-הדין יהיה מורכב מ-18 שופטים ותובע, שייבחרו על-ידי המדינות שהצטרפו למסמך. מושב בית-הדין יהיה בהאג ולמועצת הביטחון תהיה סמכות לדרוש מהתובע להפעיל את בית הדין במקרים של פשעים בינלאומיים. סמכויות בית הדין מבוססות על עקרון אחריות פלילית אינדיווידואלית, בהתאם לכללים קלאסיים של המשפט הפלילי. אין לו סמכות רטרואקטיבית והוא אינו יכול להטיל עונש מוות.
לבית-הדין החדש סמכות לשפוט פשעי מלחמה, רצח עם, ופשעים נגד האנושות. תהיה לו גם סמכות לשפוט פשעי תוקפנות, אולם רק אחרי שתתקבל הסכמה בינלאומית על הגדרת מושג התוקפנות, הסכמה שלא הושגה בעבר בגלל סיבות פוליטיות.
רשימת העבירות המפורטת היא בעייתית. היא כוללת מעשים שיש ויכוח על מידת פליליותם, כמו העברה של אוכלוסיות של מדינה כובשת לשטח כבוש (טרנספר או התנחלות), למשל. עובדה זו גרמה לישראל להצביע ברומא נגד האמנה שהתקבלה ברוב גדול מאד.
ישראל הצביעה ברומא נגד האמנה. למרות הצבעה זו, שגויה לפי דעתי מבחינה היסטורית, ישראל חתמה על האמנה, ביום האחרון האפשרי - 31 לדצמבר 2001.
לישראל אין חובה משפטית לאשרר את חתימתה, אך לדעתי יש לה חובה היסטורית לעשות כן, בשמה ובעקיפין בשם העם היהודי כולו. כאשר ישראל חתמה על האמנה, צירפה לחתימתה הצהרת תמיכה ברעיון של בית הדין הבינלאומי הפלילי תוך הדגשת חשיבותו ונחיצותו. זאת, למרות אכזבתה בשל עירוב, ברגע האחרון, של כוונות פוליטיות של מדינות מסוימות בתוך החוקה. בשל אותה סיבה, ישראל דחתה כל ניסיון לפרש את החוקה בהתאם לכוונות אלה. חיוניות בית-הדין – נאמר בהכרזה הרשמית של המדינה – מעולם לא חדלה להדריך את ישראל, המקווה שבית הדין יפעל על-פי עקרונות משפטיים יסודיים המושתתים על אובייקטיביות ואוניברסליות.
אין סיבה לישראל לחשוב אחרת עכשיו. לאור המקרה הבלגי, קיום בית-דין פלילי "אובייקטיבי ואוניברסלי" הינו גם התשובה להרפתקאות שרירותיות, וניסיונות להפעיל הסמכות האוניברסלית בהיעדר כל זיקה. ישראל, כביטוי ממלכתי של העם היהודי, צריכה לאשרר את אמנת רומא.

פרופ' נתן לרנר מלמד משפט בינלאומי במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת תל-אביב