תביאו נשמע: הבחירות

כפי שציפיתי, התגובות לשני הקטעים שצירפתי לטור הקודם היו מעורבות ונעו בין התפעלות לבין סלידה מנומקת. נכון, מי שחשב שאנחנו יושבים על הדור החדש של המוזיקה העברית התאכזב, אבל כדאי להסביר קצת מהם הקריטריונים להשמעה ומה בעצם אני מצפה מהשולחים, מאחר שיש הרבה שטורחים ומעבירים אלינו חומרים. קחו, למשל, את הקטע "להתחיל מחדש", שבו ציינתי את הזמרת האלמונית, והצלחתי להלהיב גם מקורבים וחברים שטוענים כי מדובר בקול יוצא דופן באיכותו. השיר בסך הכל שיגרתי והסאונד מיושן, אבל במקרה הנ"ל זה לא ממש מעניין אותי, כי כשרונות לא תמיד מתגלים מיד וצריך להבקיע חומות רבות של יצירה בוסרית כדי לגלות אותם. כמי שראה את כל - ובאמת את כל - הלהקות והיוצרים הישראלים בתחילת דרכם, אני מבטיח לכם שבהופעות הראשונות, או בשירים הראשונים שלהם, חלק קטן מאוד יכול היה להתהדר בהפגנת הכשרון כבר מהרגע הראשון. חלק גדול מאוד לא עשו כלל רושם בהתחלה, ורק זיק קטן, ניצוץ של מקוריות או ייחוד, העיד על המשך הדרך.
ברוח זאת אני אתייחס לקטעים שבחרתי - חלק מהם כלל לא לטעמי, אבל אני מזהה פוטנציאל, וחלק הוקלטו באופן לא מקצועי, שזה באמת לא מפריע לי. אני ויתר העורכים ניגשנו לקטעים הללו מתוך חשיבה על האפשרויות הטמונות בהם, בבחינת ניסיון לדמיין איך זה יכול להישמע אם זה ייפול לידים הנכונות שיידעו לקחת את הקטעים האלה ולהפוך אותם מיצירה בוסרית לשיר טוב וליוצר בעל עניין. למעשה, הקריטריון החשוב ביותר מבחינתנו הוא יצירת העניין. שמענו הרבה אנשים טובים שאוהבים זמר עברי, או טראש מטאל, או שגדלו על אהוד בנאי וקורין אלאל, וזה לא מספיק. אתם אנשים צעירים; עשו מהפכות, תירקו לנו בפרצוף, תנסו לזעזע, אז מה אם בן ארצי מכר ארבעים אלף? זו לא סיבה להישמע כמו מיליון אחרים.
מאחר שחלק קטן מהשירים חורג מהשגרה, הגמשנו את חוקי ההשמעה והקטעים שלפניכם אינם יצירות שלמות ומגובשות, נהפוך הוא; יש קטעים שמתייחדים בהפקה מעניינת או במקוריות מסוימת, וזה מה שקבע את בחירתם. לסיכום, לפני ההשמעות (ניתן להאזין לקטעים בלחיצה על שם האמן להלן, או תחת "האזינו" מימין), המשיכו לשלוח. והזמרת האלמונית - נא להזדהות.

ערן מדר

ערן מדר מבאר-שבע שלח קטע ביתי, דרמטי מאוד, קיצוני, מחוספס להפליא, אבל מרגש לטעמי. יש כנראה משהו במים של באר-שבע שגורם לזמרים כמו אביתר בנאי וכפיר שתיווי וערן הנ"ל להישמע כמו בניו של רוברט ווייט (במקרה של וייט, לא רק שהוא הופיע איתו, אלא גם סיפר לחבר משותף שהוא ממש מעריץ שלו). ערן מדר מפגין כאן ייאוש מעורר השתאות ושימוש יפה בפסנתר וליווי מסתורי. הוא, בינתיים, הבחירה הראשונה שלי.

"טואר ניקולה"

טואר ניקולה, להקה שמשתייכת כנראה לסחי ניישן, אומת השאנטי האולטימטיבית, נשמעת כמו מיליון דברים אחרים. הפתיחה, למשל, מזכירה לי קצת את הקיור, אבל הם נשמעים כמו להקת רוק, וזה הרבה מאוד בימינו. יש פה שירה חזקה, נגינה טובה עם מודעות לקצב. מה שאני אוהב אצלם הוא הרטט והמתח שהם יוצרים, והשיר עצמו יכול בקלות להפוך, בהפקה הנכונה, לשיר ממש טוב.

יערה ורוני

לא ברור כאן מי הוא מי, כי יש כמה שמות שמצורפים לקטע. מה שכן הבנתי הוא שהם (או הן) מפרדסיה, והשיר הוא לא יצירת מופת ורחוק מאוד מטעמי האישי. אני לא תמיד אוהב קולות מנומנמים, ורוחה של ענבל פלרמוטר מרחפת מעל ללא בושה, אבל קול - כפי שלימדונו אבות הפאנק - הוא מושג פריך מאוד, וכמו שנהג לומר הנרי קיסינג'ר הגדול: "הכל נתון למשא ומתן". וחוץ מזה, הסקסופון שנכנס באמצע שובר יפה את השקט. יש פוטנציאל.

משה שגב

משה שגב מבית שמש צירף מכתב שבו הוא מפרט הכל, חוץ מהסבר למה הוא נשמע כמו מאיר בנאי. טוב, זה לא כל כך משנה; אם זה הקול שלו, זה מה שיש. גם הקול של מאיר בנאי נשמע לפעמים כמו פיטר גבריאל ופיש ממריליון, כך שזה בהחלט בסדר. משה שגב הוא יוצר מאוד ישראלי, הוא יודע לשיר והשירים שלו יכולים להתחבב על עורכים בתחנות הרדיו. יש לי הרגשה שאם מי ששר ומי שכתב את המכתב המצורף הם אותו אדם, יש לו סיכוי טוב להצליח. איך אפשר שלא, עם פתיחת המפוחית המרשימה שיצאה היישר ממערבון בהשתתפות דני ליטני.

דניאל

דניאל הוא ספק גג, ספק בדיחה. יכול להיות שמישהו מנסה לעבוד עלי, ואם כן, הוא הצליח. הנה השמעתי, שתהיה לכם אתנחתא קומית. אנחנו זקוקים לכל עידוד אפשרי בימים כאלה. האם זו המקבילה הישראלית ל"קשה להיות תינוק" הצרפתי?

שבי עוזיאל

פרס ההפקה המשובחת לנגן הבאס המיתולוגי של פוליאנה פרנק, ולמען ההגינות, גם חבר. את ההפקה לשיר "יד ימין" עשו לו חיים אילפמן ושרון בן עזר - שהם היום פוליאנה פרנק. שרון (אליוט) גם מלווה בגיטרה. השיר של שבי הוא מהז'אנר של שירים קומיים שלא כל כך מקובלים במחוזותינו, ולדעתי זה אחד השירים הראשונים שעוסקים באוננות גברית למהדרין. למרות זאת ולמרות החברות, חשבתי, אחרי ששמעתי את השיר פעם נוספת, שדווקא החולשה שלו היא בניסיון להיות מבודח. שירה פחות משועשעת הייתה עושה לשיר ולנושא שירות טוב בהרבה.
זהו, לעת עתה. אנשים טובים, המשיכו לשלוח (וכן, טופס ההטענה דווקא עובד. אם נדמה לכם שלא - שילחו לנו דיסק צרוב בדואר. זה מגיע, תמיד). יש תיקווה.