אי ליום: חוואר

כתבות נוספות בסידרה 'אי ליום': מזרח כרתים ו- עם יאכטה, בין איים יווניים.

המעבורת שמגיעה מן החוף הקרואטי לאי חוואר (Hvar) שטה כחמישים דקות. האי הצר, שאורכו כשישים קילומטרים ורוחבו פחות מחמישה, נמתח ממזרח למערב והנמל הקטן אליו מגיעים במעבורת נקרא סוקוראי. כמה ימים לפני הנסיעה קראתי באתר נוגע ללב באינטרנט את תחינתם של תושבי סוקוראי למגיעים לחוואר: "אל תפסחו עלינו" נכתב שם. "אנחנו חביבים, מכניסי אורחים ויש לנו עיירה מקסימה. הישארו גם אצלנו קצת". בצומת הראשון לאחר הירידה מן המעבורת התבררה חומרת הבעיה. כל שלושים כלי הרכב שהגיעו לאי חוואר במעבורת אותתו ופנו שמאלה. העיירה סוקוראי שכנה חצי קילומטר ימינה מן הצומת ולא עניינה אף אחד.
בנמל הדיג הקטן של סוקוראי עגנו כמה סירות עץ, שתי נשים תלו כביסה, מישהו צבע מעקה ברזל, הרחובות היו ריקים לחלוטין. עיירת דייגים קצת שכוחת אל, בפינה הלא נכונה של האי. בצרכנייה המקומית גילו בנו עניין ער. הכומר, שערך קניות יחד איתנו, חייך אלינו במאור פנים. בעלת החנות חתכה ברצון את הלחם והנקניק שקנינו, הציעה כמה מוצרים נוספים, התעניינה לאן אנחנו נוסעים (לא נעים להודות, אבל כמו כולם לעיר חוואר, בקצהו השני של האי), הסבירה שלצערה בית הקפה הסמוך פתוח רק בחודשי הקיץ החמים, כאשר העניינים מתעוררים קצת יותר וסיכמה את הביקור בסוקוראי בהזמנה לשוב ולבקר ביולי, "כאשר יש כאן יותר אנשים".

המלבן המרכזי של העיר

לאחר שעה נסיעה בכביש מפותל, ושישים קילומטרים רצופים בשיחי לוונדר תכלכלים, קל יותר להבין את הנהייה לחוואר. על צלע הר, מעל מפרץ יפהפה, בנויה באבן לבנה, חוואר היא עיר ימי ביניימית שהשתמרה נפלא. חלק מן השימור הזה נובע מן העובדה הפשוטה שכל המרכז העתיק של העיר סגור לתנועת כלי רכב. חניון גדול בכניסה לעיר, התברר למחרת כמקור פרנסתה העיקר של העירייה (חשוב לדעת, למרות שזה לא מצוין בשום מקום: אם מגיעים לשהות של יותר מכמה שעות צריך לקנות כרטיס חנייה יומי. אם לא עשיתם זאת, כמונו, תשלמו את מכפלת שעות החניה במחיר שהתחרה בתעריף החדר הזוגי במלון פאלאס).
הכיכר המרכזית של חוואר, כמה דקות הליכה מן החניון ומיד אחרי שחולפים על פני השוק, מרכזת את רוב הפעילות בעיר. בקצה המזרחי של הכיכר הגדולה והמרוצפת אבן ניצבת הקתדרלה. בקצה השני של הכיכר, מוליכות כמה מדרגות אל המפרץ ואל מעגן הסירות. בין שני אלה, סביב המלבן הגדול של הכיכר, ממוקמים בתי קפה נעימים מאוד, מסעדות שרובן מציעות באופן הגיוני דגים ופירות ים ושורת חנויות קצת פרובינציאליות.
מול המפרץ ניצב הבניין הגדול של הארסנל. המבנה הרחב הזה, ששימש פעם למעגן ולתיקון סירות, ומכאן הדלת הענקית שפונה אל הים, מחולק עכשיו בין כמה מוסדות. בקומה הראשונה נמצאת לשכת המידע לתיירים ולצידה כמה חנויות מזכרות. בקומה השנייה שוכן התיאטרון של חוואר, שנחשב לעתיק בקרואטיה ואחד הוותיקים באירופה.
מימין ומשמאל לכיכר נמצאים בתי המלון של הרובע העתיק. אלה מוסדות נקיים ונעימים (גרנו כאמור בפאלאס, שמחוץ לעונה גבה מחיר של 60 דולר לזוג ללילה. טלפון : 741966 / 741906 - 021).
הבעיה היחידה עם המלונות האלה לאורך המפרץ היא שאי אפשר בשום אופן לקרב אליהם את תא המטען של המכונית. הפער הזה, בן 500 המטרים, בין החניון למלון עודד אותנו להיות סלקטיביים מאוד בבחירת מברשת השיניים בה נשתמש מחר.

טיילת ארוכה ומצודה עתיקה

שני טיולי הליכה מתבקשים במהלך השהות בעיר חוואר: האחד עושה שימוש בטיילת הארוכה לאורך המפרץ. אפשר לצעוד כאן כמה קילומטרים נינוחים קרוב מאוד לשפת המים, בצילם של עצי אורן רחבים שמטילים צל. כל כמה עשרות מטרים ניצב ספסל שמבהיר שאכן מדובר במשימה מעייפת שדורשת מנוחה. בשני מקומות לפחות יש בתי קפה קטנים, קרובים למים. הטיילת הזו נמתחת לשני הצדדים, כלומר מקיפה למעשה את כל המפרץ לחופו שוכנת חוואר.
טיול ההליכה השני, נמרץ יותר, דורש טיפוס אל המצודה של העיר, הניצבת בראש גבעה, בדיוק מעל הרובע העתיק. הרחוב היוצא אל המצודה מתחבר לכיכר המרכזית, כך שמציאת הדרך קלה מאוד. מדובר בטיפוס לא קשה של כארבעים דקות. בסיומו מגיעים למצודה ימי ביניימית מרשימה מאוד, בה יש מוזיאון לעתיקות ולחפירות ארכיאולוגיות שנמצאו במפרץ, הסברים על עברו של האזור וכמובן, הצירוף המתבקש – בית קפה על מרפסת שצופה אל הנוף ומסעדה. אם רוצים לחזור בדרך אחרת, אפשר לרדת אל העיר בשביל שני, המתחבר אל הרובע העתיק בנקודה אחרת, גם היא לא רחוקה מן הכיכר המרכזית. נוף המפרץ והסירות ששטות בו, כפי שהוא נשקף מן המצודה, מצדיק את המאמץ.
המסעדה בה כדאי לאכול את ארוחת הערב בחוואר נקראת 'מקונדו' ומנוהלת בידי שני צעירים חביבים במיוחד. המקום לא גדול והשולחנות מתמלאים במהירות, אבל, בעלי הבית שומרים שולחן אחד גדול כשטח משותף, סביבו יכולים לאכול כל אלה שלא מצאו לעצמם שולחן פרטי. התפריט מוקדש כמעט כולו לדגים ופירות ים.
כדי לשוב מן האי ליבשה החלטנו לשוט לספליט. המעבורת לספליט יוצאת מעיר אחרת, לא רחוקה מחוואר, בשם סטארי גראד. גם בה אפשר לבלות כמה שעות נעימות לאורך המפרץ, בבתי הקפה ובעיקר בסיור בביתו המרתק של הסופר הקרואטי פטאר הקטורוביץ' שגילה כבר בתחילת המאה ה-16 תבונה רבה ובנה את הבית כך שיכול היה לספק את כל צרכיו – יש שם, עד היום, גינת ירק מסודרת, יקב, גפנים ואפילו המפתיע מכל – תעלת מים שמקשרת את חצר הבית עם הים. כך יכלו הקטרוביץ וידידיו לדוג דגים טריים מבלי להסתכן ביציאה מהבית.