לעזאזל הצדק, אבל איפה החוכמה

ישבו 17 חכמי המדינה לטכס עצה מה לעשות למדינתנו כדי שתיראה יפה יותר, צודקת יותר, בעיני העולם. שכן, זה זמן רב, מאז פרוץ האינתיפאדה האחרונה, כל ערוצי התקשורת, במערב ובמזרח, מוקיעים אותנו כגרועים שבאומות, ומשפיעים עלינו בוז וקלס ושנאה אין סוף. ישבו שבעה ימים ושבעה לילות, אימצו את מוחותיהם וחיבלו תחבולות, עד שנחה עליהם רוח חוכמה ובינה, והגיעו אל הפתרון הגואל: נקבע בחוק כי לא חלק ולא נחלה לערביי המדינה בכל כברת אדמה השייכת ליהודים. מיד לכך קם אחד מן הי"ז ואמר: אם כבר, הרי המתחיל במלאכה אומרים לו גמור, ובהזדמנות זאת נסגור גם את אוניברסיטת אל-קודס בירושלים, שסארי נוסייבה עומד בראשה, ובעבור שתי ההחלטות הללו, נזכה לתהילת עולם, ונמתן את השנאה כלפינו, הן בקרב ערביי הארץ והן בקרב הגויים, שיבינו כמה אנו נאורים, הומנים, שוחרי שוויון וצדק, ויעמדו לימיננו בכל עת צרה.
והאיש השפוי נדהם מההחלטות הללו, ושואל: מה אירע לאלה העומדים בראש המדינה וגורלנו נתון בידם? האם השתבשה דעתם לחלוטין, שחדלו להבדיל בין חושך לאור, בין חוכמה לטיפשות? ואם אמנם הגיעו הדברים לידי כך, איך נוכל לסמוך עליהם בעניינים של ביטחון, כלכלה וכו'?
כך ב'ימין' המפה הפוליטית; ובצידה השמאלי, גם שם ניתן לאמת ולצדק שלטון מוחלט. צדיק גדול חי ופועל בקרב השמאל, דגול מרבבה, יוסי שריד שמו. אין משוא פנים בשיקוליו, ואין הטיה במשפטו. אפילו כאשר נשיא המעצמה הגדולה בעולם נושא דברים בזכות המדינה (שהצדיק הזה הוא חבר בית הנבחרים שלה) ותוקף את אויביה - הוא מאוכזב. כי חוש הצדק שלו אומר לו שהנשיא הנ"ל הפלה לרעה את אויבינו, וצריך למהר ולתקן את המעוות הזה – בייחוד שאין היום מי שמלמד עליהם זכות, ובמקום שאין אנשים, היה אתה איש.
לפיכך פירסם ב-29 ביוני מכתב גלוי לנשיא בוש, ובו הוא פונה אליו לא בשמו בלבד אלא בשם רוב העם בישראל (אכן, אכן!) העומד, לדבריו, מאחוריו, והוא בא אליו בטענות אלו: ראשית, מדוע גינה את ערפאת כ"שקרן" ולא גינה כ"שקרנים" גם את ראש ממשלת ישראל ואת שר הביטחון ואת שר החוץ שלה – שלושת שקרנים, שהבטיחו לא להקים התנחלויות חדשות, והנה הן צצות בכל יום "כפטריות רעל". איפה מידת הצדק, אדוני הנשיא? שנית, איך מהין הנשיא לדרוש מן הפלסטינים לחולל רפורמות במשטר שלהם? האם מסוגלת הרשות "לשנות את עצמה"? ואיך עולה בדעתו לדרוש שישליכו את ערפאת? ומי, סבור הוא, יבוא במקומו? שלישית – וזאת באמת שערורייה! – איך לא הבחין הנשיא שאריאל שרון וזאב חבר (זמביש), אבי ההתנחלויות, צפו יחד בנאומו?! האם הוא תופס מה משמעות הדבר?! ורביעית, הוא פונה אליו, כנשיא "מעצמת העל" – "לכונן משטר נאמנות בגדה המערבית וברצועת עזה, שיחליף מייד את הכיבוש הישראלי", וכו', וכו'.
המכתב אמנם נכתב בעברית, אך כיוון שהוא מיועד לנשיא בוש, הרי ברור מאליו שהוא אמור להיתרגם לאנגלית, כדי שיתפרסם ב"ניו יורק טיימס" או ב"וושינגטון פוסט". ומכאן אנו למדים שכותב המכתב הוא צדיק גדול, בקנה מידה בינלאומי! שהרי איזה חבר פרלמנט באומה דמוקרטית – שיש בה חופש דיבור וחופש לאופוזיציה להלחם על דעותיה – הוא רודף צדק קנאי כל כך, שמקטרג על ראש ממשלתו ועל שריה, במכתב פומבי אל נשיא של מדינה אחרת? אין ספק שלעתיד לבוא, כשייקרא לבית דין של מעלה, מוזמנת לו סעודה מבשרו של לוויתן.