מאזדה 6 - קלף חזק

השמש יקדה והאוויר היה לוהט, כמו שרק חום יולי-אוגוסט בישראל יכול להיות. אבל זה לא מנע מסקרנים לעצור, להביט וכמובן למשש את השמשות והפח. עד עכשיו הספיקו כבר הסקרנים האלה לעצור אותי בחניה, ברמזור, בכל מקום אפשרי. ואם חשבתם ששוב יצאנו לבחון איזו רודסטר לוהטת ואקזוטית, אתם טועים.
המכונית שסובבה כל-כך הרבה ראשים עשתה זאת - לא רק - בגלל המראה, אלא בעיקר בגלל שם המשפחה. נכון, כל מאזדה חדשה מעוררת בישראל סקרנות. אבל זו שאיתי עכשיו שונה, בעיקר כי היא מבטיחה לשנות כיוון ולמנוע מהמותג ליפול באותה מלכודת ש"העלימה" בעבר את סובארו ומיצובישי. לא פלא אם כך שהלקוח הישראלי, הבוגדני לכאורה באופיו, מסתכל לה בעיניים ושואל האם תוכל לעשות זאת שוב.

הפיהוק היפני

העובדה שמאזדה הפכה לבחירה השגרתית ביותר בשוק המקומי מעוותת במקצת את המציאות. לכם ואף לנו נראה לעתים שמאזדה אינה מייצגת עניין מוטורי אמיתי, אלא בעיקר ניידות כדאית מבחינה פיננסית. וזו ללא ספק אחת הסיבות להתייחסות יוצאת הדופן למראה המושך של ה-6 על כבישי ישראל.
אבל אסור לשכוח לרגע שההיסטוריה של מאזדה עמוסה בעיצובים מרהיבים ומקוריים. זוכרים את ה-626 הראשונה שנחתה בארץ, והפכה את בנות קבוצתה מיושנות למראה? אז, כאשר משפחתיות גדולות כונו מכוניות מנהלים, היא (בניגוד לשאר) גם נראתה כזו. אבל ה-626 לא הייתה לבד: זוכרים את דגמי ה-F הייחודיים, אלה ששינו את הנוף המשפחתי בארץ, או את ה-121 שהראתה שסופר-מיני יכולה להיראות גם אחרת? ואנחנו לא מזכירים את הקסדוס 6 שהצליחה להפחיד אפילו את האירופאים בזמנו.

המהפך

משבר אמצע שנות התשעים גרם למאזדה להליכה "על בטוח", שהולידה יצירות באמת חסרות השראה כמו ה-626 היוצאת וה-323 לאנטיס. זה היה כנראה נחוץ כדי ליצור בסיס רווחי, אבל במאזדה הבינו מהר שזה לא יכול להימשך תקופה ארוכה. והמכונית שמבשרת על שינוי הכיוון, ה-6 החדשה, התייצבה אצלנו בצהוב מטאלי לוהט ובגרסת חמש דלתות שסמלו יותר מכל את המהפך המתוכנן. ראיתם פעם לאנטיס צהובה?
בבגדים אלה במיוחד, הצלחת העיצוב ברורה. מצד אחד הוא משדר למרחקים שזו מאזדה, עם אבולוציה לחרטום ולקווים המוכרים. מצד שני היא אתלטית, מחודדת ואגרסיבית יותר מכל מאזדה משפחתית אחרת. במקום שקיפות הדגמים היוצאים יש כאן חיפויי פנסים שקופים המבליטים מלפנים ומאחור יחידות תאורה עגולות. הפנסים האחוריים, עם מרקם אגרסיבי שהפך חביב על היפניים, יוצרים מראה כמעט רעשני. כן מאחור, עם יחידות התאורה, הקורות המעוגלות בסגנון אודי והפגוש הגדול, ה-6 פשוט נראית טוב.

סוף סוף פנים

אבל המהפך האמיתי בא לידי ביטוי בפנים הרכב. איני זוכר מתחרה מיפן עם מראה כה מקורי ומעניין, ואפילו מול אירופאיות אין לה במה להתבייש. המוטיבים העגולים מבחוץ זוכים לאזכור בולט בסביבת הנהג, עם שפע מתגים קמורים בצבע טיטניום. אלה הם פקדי בקרת האקלים ומערכת השמע, ולמרות שהם מבלבלים ברגע הראשון את העין, יחד עם בסיס הקונסולה הם יוצרים מראה ייחודי ומסייעים לנהג במידות מכובדות ובמגע נעים.
גם מבחינת חומרים הלכו במאזדה צעד קדימה, אם כי כאן מתגלים מעט סדקים בחומה היפנית. איכות החומר כאן אינה אחידה עם חלק עליון איכותי ורך, ואילו התחתון וכיסויי תאי האכסון פחות. ואם יורדים לפרטים מגלים עוד, כמו למשל קצוות חשופים ומחוספסים משהו. כך למשל תא הכפפות הפשוט אינו משכנע, וכך היעדר תאורה במראות איפור, דיפון תאי אכסון ותאורת מפות ותא מטען פשוטה מדי. גם מתגי כיוון התאורה, בקרת היציבות ותפעול החלונות נראים כאילו נלקחו מלאנטיס ותיקה. האם זה חלק ממה שקוראים לו היפנים שמירה על DNA?
ואם כבר עוסקים בשרידים מהעבר, הרי שמכונית מהודרת כזו ראויה הייתה להיעזר בפתיחה חשמלית למיכל הדלק במקום מנוף מיושן, ובתומכים הידראוליים למכסה תא המנוע. גם מבחינת ציוד ה-6 עדיין לא משתווה למיטב האירופאי. אין לה עדיין בקרת אקלים מפוצלת ימין-שמאל, אין תפעול טיפטרוניק לבורר ההילוכים הנאה.
אך הנדסת האנוש טובה, ומרבית המתגים קלים ונוחים לתפעול, גם אם צריך להתרגל למבנה הקונסולה המרכזית שופע המתגים העגולים. יוצא הדופן הוא התא העילי שמעל הקונסולה, שפתיחתו דורשת אקרובטיקת אצבעות. פחות אהבתי את תנוחת הנהיגה המושפעת מכיוון גובה מוגבל של ההגה, שאינו מאפשר לחובבי ישיבה גבוהה לראות את המחוונים במלואם.
מאחור המרחב לרגליים מפתיע לטובה, אם כי גבוהים יתקשו כאן למנוע מפגש פדחת-תקרה, שלא כמו בגרסת הסדאן. הפתעה נעימה שומרת ה-6 בתא המטען, שם צמד ידיות מקפלות במשיכה אחת את המושב האחורי. מאזדה קוראים לרעיון הגאוני קריקורי. איך לא חשבו על זה קודם?

והביצועים

בחזית ה-6 שוכן מנוע ה-2.0 ליטר שפותח על-ידי מאזדה אך הוצג כבר במונדיאו. ההספק והמומנט המרבי כאן נמוכים במעט, עם 141 כ"ס ו-18.5 קג"מ, המושג אגב בסל"ד מעט נמוך יותר. עם משקל של 1357 ק"ג ותיבה אוטומטית, הצפיות מתונות ולא יותר. אבל ה-6 מציעה בכל זאת ביצועים טובים למדי, בזכות תיבה נמרצת ולמרות מנוע שעבר עד יום המבחן 500 ק"מ בלבד.
כמו כמעט כל מנוע יפני, גם זה מרגיש טוב יותר מעל 4,000 סל"ד, אך על הכביש המהיר אין לו בעיה למשוך גם קודם. בעליות תלולות או כבישים מתפתלים המצב משתנה: "חורים" גדולים (מדי) בין הילוך ראשון לשני ושני לשלישי מפריעים במקצת, כמו סירוב להתקרב לקו האדום ב"דרייב". לכן אנו משתמשים במתג הנועל הילוכים ומנצלים את נכונות המנוע להצפין עמוק לתוך הקווים האדומים, עם מנתק שמתערב ב-7,200 סל"ד.
אגב, באזור מחייה זה הופך רעש המנוע, שאינו ממש נעים לאוזן בדרך כלל, למזמין יותר. מאזדה מדווחים על מהירות מרבית מרבית של 198 קמ"ש, אבל מעבר לקצה ההילוך השלישי, כ180- קמ"ש ב"עבודה ידנית", ההתקדמות איטית. צריכת דלק של 7.2 ק"מ לליטר נראית סבירה בהחלט לתנאי העבודה אצלנו.

קרם הירושימה

לפי הנימה בה מדברים במאזדה על ה-6, נראה היה כי כדאי לאצולת מהנדסי בוואריה לעבור לייצור מיני מאפה, או לפחות לארוז מזוודות ולהגיע להירושימה כדי ללמוד ייצור מכונות נהיגה. אז יש לנו הרבה הערכה לביטחון העצמי וליומרה, אך התייחסות רצינית מדי לאמירות מעין אלו תעשה לא טוב ל-6. למה? כי זה עלול להשכיח מהנהג שהוא נמצא במכונית המשפחתית המהנה ביותר של היצרן לנהיגה, ובפער גדול.
נעולה בגומי במידה 205/55 וחישוקי "16 נאים, ה-6 נצמדת לאספלט היטב ויכולתה הגבוהה, יחד עם המנוע הזה, מותירה את בקרת היציבות כמעט מחוסרת עבודה. כאשר היא כן נקראת לדגל, היא עושה זאת תוך השמעת רעשים קלים, כמעט ואינה מפריעה להתקדמות ובכל מקרה, עושה עבודתה נאמנה.
תת-היגוי כמעט ואינו מורגש כאן, ממש כמו צירוף האחוריים להחלקה מתוכננת או לא בעת פסיעת אחוריים תוך הרפיה מהדוושה. לכן אין ל-6 אין כל בעיה לכסות מרחקים ארוכים בכבישים מתפתלים ובמהירות גבוהה. בין היתר תודות להיגוי שזוכה כאן לציון טוב, למרות שבתחילת הדרך הוא עלול לעשות רושם של קל מדי.
אבל ה-6 אינה מושלמת. לא רק ההגה אינו ברמה של פורד מונדיאו למשל, אלא גם יכולת המתלים לספוג היטב בעיות שונות ואופייניות לנו, כמו כבישים גליים. יחד עם יציבות כיוונית המופרעת בפירוש משיבושים, ביטחון הנהג אינו מושלם, בעיקר במהירות גבוהה. אין ספק כי צמיגים נמוכי חתך וכיול מתלים מעט נוקשה עושה טוב לעין ולתדמית, אך מהווים מכשלה הנותנת אותותיה בעיקר בתנועה עירונית. כרגיל, ככל שעולה המהירות הופכת פעולת המתלים טובה ונוחה יותר.
מערכת הבלימה לעומת זאת אינה נדרשת למהירות גבוהה. בכל מצב מבצעים הבלמים מלאכה מצוינת, עם פעולה מדויקת, משקל נכון ועמידה נאה מאד בעומס. ואם תרצו, זו נקודה נוספת המציגה מאזדה מודרנית ודינמית מבעבר.

שלב הסיכומים

מאזדה 6 היא המכונית המשפחתית המהנה ביותר של היצרן שנחתה אצלנו מאז ומעולם. באותה הזדמנות היא גם נאה ואיכותית מכולן. וחשוב מכל, היא מצליחה במה שנכשלו יצרנים גדולים ובעלי שם מיפן - לסגור את פערי האיכות מול האירופאיות המובילות.
נכון, הפאסאט (עדיין) נראית מכובדת יותר, ה-C5 מצוידת ונוחה ממנה והמונדיאו מהנה יותר לנהיגה. אך הבשורה הגדולה היא כי במלחמה מולן על כיסו של הנהג יכולה ה-6 להציע על כל אחת מאלה גם מספר יתרונות משמעותיים, ולא כולם בתחום הפיננסי, תדמית של אמינות או יבואן גדול. הפעם, יש לה גם כלים שבאים לביטוי בכביש, במראה ובתא הנוסעים.
וגם אם לא בטוח עדיין שמאזדה גלתה את הנהג חובב ההגה, הנהג יכול כעת לגלות גם את מאזדה. עכשיו תעשו בעצמכם חשבון פשוט, ותבינו מדוע עומדת כנראה מאזדה, עם ה-6 הזו, לכבוש את שוק המשפחתיות הגדולות בסערה גדולה.