ילדים זה בריחה

בכל שבוע יש לשמאלנים טריק אחר. פעם זה "סקר מפתיע" על עמדות המתנחלים, פעם זה "דיווח מיוחד" על מאחזים חדשים. יום אחד אלו "נתונים" על כמות ההשקעות בשטחים, ולמחרתו אלו "עובדות" על מה שמעוללים המתנחלים לפלסטינים. ההודעה לעיתונות היא מפלטו של השמאלן.
והשבוע, גבירותי ורבותי, תעלול חדש מהיחצ"נים של הנסיגה. בפרצוף דאוג ורחימאי הם מעלים את השאלה: "למה אתם עושים זאת לילדים שלכם?" בעיניים של מנהל מוסד-יתומים הם תוהים בטלוויזיה: "אתם רוצים לגור בשטחים – תגורו. אבל איך אתם לוקחים במכונית גם את הילדים שלכם. מה הם אשמים?"
ומיד הוויכוח מתלקח. ההורה המתנחל מסביר שגם בירושלים ובנתניה מסוכן וש"אנחנו לא אוהבים את הילדים שלנו פחות מכם". הוא מתגונן ש"זו בעיה, אבל אין לנו ברירה" ואפילו שמעתי אמא מהשומרון שניסתה לשכנע שהילדים וההורים זו משפחה אחת, גם בהתנחלויות.
אני מקווה שההצעה ההומניטרית מטעם נציגי המחנה שחימש את הרשות הפלסטינית עד צוואר מיועדת גם לצד הפלסטיני. שהרי גם להיות ילד פלסטיני די מסוכן בשטחים. על כן גם ההורים הפלסטינים צריכים ללכת למקום אחר כדי לשמור על ילדיהם מפני כל פגיעה. אלא שרעיון כזה מובן שלא עולה על הדעת, שהרי הפלסטינים וילדיהם יושבים, על-פי התפיסה השמאלנית, במקום שהוא שלהם, ועל כן לא סביר שהם יילכו משם רק בגלל שמסוכן. כל פרח "שלום עכשיו" מבין שאם ילדים פלסטינים מתים – צריך לסלק את זה שיורה עליהם (כלומר: אותנו), אבל אם מדובר בילדים יהודים גם אז צריך לסלק אותנו.
מתנחלים יקרים, שילחו את ילדיכם לאימוץ אצל משפחות מ"שלום עכשיו". הם כל-כך דואגים לילדים שלכם.

הערבי כתופעת-טבע

מומחית אחת לענייני הורות גייסה בתוכנית "פוליטיקה" את הכישורים המקצועיים שלה כדי להסביר את הבעיה שיש בגידול ילדים באזורי יש"ע המסוכנים. בעוד שהחיים בשאר חלקי הארץ הם בכל זאת "עשרה מטרים אחורנית" כדבריה, הרי החיים בהתנחלויות הם ממש עמידה על סף התהום.
זו התבטאות אקראית המלמדת היטב על הראייה של אנשי שמאל את "הערבים" כתופעת-טבע, כתהום או כחיות טרף. כי מה כבר אפשר לדרוש מתהום ומנמרים חוץ מלבלוע את הבא אל סיפם? אנשי שמאל, גם כשהם מסתתרים מאחורי חזות אקדמית ו"מומחיות", מקבלים בעצם את התפיסה שהערבים הם רוצחים, כאילו מדובר בגזירת-גורל ובתופעת טבע ועלינו מוטלת רק החובה להתרחק מהתהום ולהיזהר.
כל-כך התרגלנו לצורת החשיבה המעוותת הזו, שגם בשעה בה נרצחים שני אחים שבאו למכור סולר בכפר בשומרון, הישראלי שואל את עצמו "מה הם עשו שם?" כאילו הקורבנות הם אלו שביצעו פשע נורא. כבר התרגלנו שיהודי הנכנס לתוך כפר ערבי דינו כמי שקפץ לתוך בריכת תנינים. כמו משחק אסוציאציות פרוע: חומוס הולך עם פיתה, פיתה הולכת עם ערבי וערבי הולך עם פיגוע. למה? ככה.
ובכן, לא. הערבים הפלסטינים אינם תופעת-טבע אלא אויב, כרגע. הרצחנות אינה טבועה בדמם ובאופיים כפי שאומרים בגלוי אנשים בימין, וכפי שמסכימים במובלע אנשי השמאל. אם הם רוצחים מתנחלים בכבישים, צריך לסלק את הרוצחים מהכבישים ולא את האזרחים הנוסעים בהם. הישראלי מחויב להיזהר, אבל האשם הוא הרוצח.

משגיחי אי-כשרות

נתבשרנו השבוע כי אחד מסהרורי-שינוי עומד להוציא "דפי-חופש", מעין דפי זהב לחילונים. שם יצוינו כל המקומות הלא כשרים, העסקים הפתוחים בשבת, חנויות חמץ ושאר שעשועי חילונים פונדמנטליסטים. רעיון גדול. זה יתחיל בשירות וולונטרי, אבל עד מהרה כוהני החילונים ורבני החופשיים יתחילו להפעיל גם משגיחי אי-כשרות. מלון חילוני שייתפס כשהוא מגיש אוכל כשר או מפעיל חלילה מעלית שבת – תישלל תעודת אי-הכשרות שלו מטעם המועצה החילונית. מסעדה שיתברר כי היא שומרת שבת יוכרז בציבור כי "הוסרה ההשגחה מהמסעדה ואין לאכול שם". רשם נישואים חילוניים יערוך ספרי יוחסין כדי למנוע נישואים עם מי שיתחתן ברבנות, וימנע בגופו מלמול פסוקי תפילה בבתי עלמין חילוניים, ומשגיח טריפות מיוחד יערבב בשר בחלב. סליחה, מה עושה פה העוגת פרווה הזו?