לפזר הערפל

המאמר הזה נועד לשכך את הלמות 'תופי המלחמה' הממלאה את חיינו. פעם היה תפקידם של 'תופי המלחמה' לרומם את רוחם של הלוחמים, אבל בחברה הישראלית, המצב הפוך. אנו הולמים ב'תופי המלחמה' כדי להחריד את עצמנו. 'שמאל' ו'ימין' עוסקים בכך הדדית. כל צד, מנסה להצדיק את דרכו הפוליטית תוך שהוא מאשים את יריבו בכך שדרכו הפוליטית מובילה למלחמה.
כל זה לא משפר בכלום את מצבנו, ורק מעצים את כוח המיקוח של הערבים, ובפרט של ערפאת.
הפלסטינים - הספק אויב, ספק שותף לשלום – אינם גורם פסיבי, אלא גורם אקטיבי הפועל באסטרטגיה של 'משא ומתן אלים' ובשלבים. חשוב להבין על מה ובשל מה מתנהל המשא ומתן האלים הזה ומה משמעויותיו, ואני מדגיש, 'משא ומתן אלים' ולא 'מלחמה':
בשלב ראשון, 'הסכם אוסלו' הגדיר ומיסד את מוסדותיה השילטוניים ומסגרותיה המבניות של הישות הפלסטינית הריבונית. בנוסף ושלא על-פי ההסכם, הוקמו מסגרות צבאיות וצבאיות למחצה, כהכנה לשלב הנוכחי, הוא שלב 'קביעת הגבול' (שלב שנדחה בהסכם המקורי, ולא במקרה, בהסכמה הדדית). המאורעות האחרונים בכלל ואירוע 'קבר יוסף' בפרט, הם בעצם הכרזה, בוטה למדי, על פתיחת שלב 'קביעת הגבול'. המשא ומתן האלים נועד להבהיר לציבור הפלסטיני ולזה הישראלי כי הישגי העבר מבחינתם של הפלסטינים הם בלתי הפיכים ומשמשים רק בסיס, להישג הבא. ומה שלא יושג ליד שולחן הדיונים, יושג בשדה הקרב. זו בעיה אסטרטגית ולא אופרטיבית. לכן, לומר היום שערפאת איננו פרטנר ל'שלום' זה אינו חכם יותר מאשר היה לראות בו בעבר פרטנר ל'שלום'. ערפאת האיש אינו הבעיה. ערפאת כדרך מדינית-אסטרטגית זו הבעיה.
לכן ישראל נדרשת לאסטרטגיה שתתמודד עם סוג המשא ומתן המיוחד במינו הזה ועם שלביו הבאים של ה'מאבק בשלבים' הפלסטיני. אמנם את קיומה של 'מדינה פלסטינית בלתי מוכרזת' ירש ראש הממשלה ברק מקודמיו, אך אין זה מצדיק את האסטרטגיה המדינית שבה נקט. כעת אנחנו צריכים ניתוח מהיר של הטעויות המדיניות והפוליטיות שנעשו עד-כה, ובנייה של אסטרטגיה מדינית שתחלץ אותנו מן המצב שבו אנחנו תקועים ותוביל לשילובנו המדיני והכלכלי במרחב הערבי. והדבר הזה אפשרי.
אסטרטגיה כזו, צריכה להכיר בכך שמשא ומתן 'אלים', הוא עדיין משא ומתן. ואת האלימות יש לכוון להשגת המטרות שאליהן חותרת האסטרטגיה המדינית בצורה יזומה ולא תגובתית. למשל, ירי טנקים אל עבר מבנים בבית ג'אלה מהם יורים אל שכונת גילה, היא תגובה מקומית שאינה פותרת דבר, אפילו לא את בעייתם של דיירי רחוב אנפה. הירי הזה בודאי שאינו משרת כהוא זה את הגדרת הגבול שבין 'פלסטין הבלתי מוכרזת' לבין ישראל.
חמש הנחות יסוד הכרחיות לאסטרטגית החילוץ:
1. אי-ודאות אסטרטגית במזרח התיכון, אינה מצב חולף אלא, נתון ארוך טווח.
2. אסטרטגיה של יצירת אינטרסים משותפים עדיפה על הסכם פורמלי.
3. אין לקצוב זמן ואין לאיים על יריב שבתרבותו הפוליטית אין לזמן משמעות והאיום הוא דרך חיים.
4. כאשר המזון של הצד האלים נמצא אצלך במטבח, אין צורך למהר ולהפגין שרירים. לפעמים צריך פשוט להמתין עד שבטנו תקרקר.
5. כאשר צד להידברות משלב כוחנות כחלק אינטגרלי מהאסטרטגיה המדינית שלו, חייב גם הצד שכנגד להפנימה כחלק אינטגרלי מאסטרטגיה מדינית יזומה משל עצמו.

מוטי אשכנזי, איש עסקים בהווה וממנהיגי תנועות המחאה שלאחר מלחמת יום הכיפורים.