כוחו של סעיף 22

חיים רמון קרא שלשום למפלגת העבודה לפתוח במגעים עם ראש הממשלה על מועד הבחירות המוקדמות. במקרה הטוב, מבחינתו, הוא מיתמם או מוליך שולל. במקרה הרע, ובניגוד ליומרתו להיות המועמד המנוסה ביותר לראשות מפלגת העבודה, הוא שכח נתון אלמנטרי.
אם כוחו הפוליטי של שרון במותניו, ויש כמה סימנים לכך, הוא יכול להכתיב בחירות במחצית הראשונה של ינואר, בלי שום מגעים עם מפלגת העבודה. להלכה, הוא יכול אפילו לחזור על התרגיל של אהוד ברק מדצמבר 2000. מכיוון שחוק יסוד הממשלה כפי שנקבע ב 1992 תופס עד לבחירות לכנסת ה-16, יש עדיין לשרון אפשרות דחוקה להודיע על התפטרותו מראשות הממשלה ולגרום בכך לבחירות ישירות לתפקיד הזה לבדו.
בפועל, סעיף 22 בחוק הזה מאפשר לראש הממשלה לפרסם ב"רשומות" צו לפיזור הכנסת, ובלבד שיצליח להוכיח לנשיא כי "קיים בכנסת רוב המתנגד לפעולת הממשלה ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולתה התקינה של הממשלה". קשה מאוד להניח שאריאל שרון לא ישכנע את משה קצב שזה המצב אם באוקטובר הקרוב ימצא את עצמו במיעוט בהצבעה על התקציב בקריאה הראשונה. ולאחר שהנשיא ישתכנע והצו יפורסם, לא יהיה מנוס מקיום הבחירות "ביום ג' האחרון שלפני תום 90 הימים" מפרסום הצו ב"רשומות" – כלומר בינואר 2003.
אם יהיו מגעים מוקדמים של נציגי 'העבודה' עם שרון בהקשר הזה, הדעת נותנת שהם ייערכו לא ביחס למועד הבחירות אלא בנוגע למה שיקרה אחריהן. בחשבון פשוט מאוד, קל לראות שההתפתחות האמורה משרתת אינטרסים של שני אנשים, שניהם כרגע יושבי ראש של מפלגותיהם שכיסאותיהם מתנדנדים תחתיהם. לא רק ראש הממשלה, גם שר הביטחון שלו ישמח מאוד להסביר לחברי מפלגתו כי הבחירות החיצוניות בשער ולכן כדאי לא לערער את הלכידות הפנימית ולהחליף את הסוסים לקראת סוף המירוץ. לא רק בן אליעזר, גם שרון יודע שעד מארס או אפריל הבאים יעבור מה שנקרא בפוליטיקה הישראלית 'המון זמן' שכנראה לא ייטיב עימו. ולא זו בלבד שהסיכויים של שניהם לשמור על מעמדם הנוכחי נראים כרגע כהולכים ופוחתים עם הרחקת הבחירות, לפי הסקרים של הימים האלה קשה לראות איך אחד משניהם יגיע לממשלה יציבה בלי משנהו לאחר בחירות במועד המוקדם ביותר, בינואר 2003.
לכן לא יהיה מקום להפתעה אם יתברר כי הזיקוק של הקדמת הבחירות נורה לחלל האוויר בעקבות סיכום מוקדם, או לפחות הבנה שבשתיקה בין שרון ליו"ר מפלגת העבודה, ואם נגלה בעתיד כי השניים דנו לפני הבחירות בפרטי התסריטים האפשריים לחידושה של השותפות הקואליציונית ביניהם.
בסך הכל כבר היו דברים מעולם. בראשית דצמבר 2000 ראה שרון בעין לא רעה את ההתחכמויות של יו"ר העבודה, שנקרא אז ברק. מטעמים אישים ברורים, הוא לא מחה על השימוש של ברק בסעיף 23 שנועד להתפטרות ראש הממשלה חולה (או כזה שנמאס לו) ועל הימנעותו מהפעלת סעיף 22 שהתבקשה כדבר מובן מאליו. כמעט חודשיים לאחר מכן, כשמתנדבי ברק עדיין עשו לילות במשמרות בצמתים, כבר התנהלו מגעים בין שני המתמודדים על ראשות הממשלה על חלוקת תיקים בממשלת אחרות.
אם תרצו, בגלל אי השימוש בסעיף 22 הגיע שרון לראשות הממשלה ובזכות השימוש בו הוא עשוי להישאר בתפקיד.