עשרה ימים באוגנדה

אתה כוכב הסרט

את הבוקר הראשון באוגנדה פתחנו בג'ינג'ה, הנקודה בה מתחיל הנילוס הלבן. כאן פוזר ב-1948 האפר של גנדי על-פי בקשתו, ובמקום ישנה אנדרטה מרשימה שלו. המקום מדהים, שקט ורגוע כל כך, עד שכמעט השכיח מאיתנו את ההבטחה הגדולה של היום - ראפטינג על הנילוס השוצף. נסענו לעבר סכר מפלי אוון, המקום ממנו ראה לראשונה החוקר ג'ון ספיק את מקורות הנילוס. שם, בעזרתם האדיבה של מדריכי הראפטינג, קיבלנו הסבר מפורט על מה שהולך להתבצע.

הראפטינג על הנילוס הלבן הוא מהמועדפים בעולם, שכן הנהר גועש מאוד, והמפלים מגיעים לדרגה 5, אך מצד שני המים עמוקים מאוד ובלי סלעים. הראפטינג מתקיים לאורך 20 ק"מ מרהיבים ועוצרי נשימה, גם בגלל תחושת הסכנה וגל בגלל הנופים הקסומים. לאורך כל המסלול (ברגעים בהם אפשר להירגע ולנשום לרגע) אפשר לראות קופים על העצים, עופות שונים ומשונים ומקומיים מסבירי פנים שבמקרה באו לכבס את הבגדים בנהר. אסור להחמיץ.

בסוף המסלול מחכה ארוחה דשנה, ובסיומה חזרה למפלי בוג'אגלי, לשינה מתוקה בבקתות קש ובוץ אותנטיות. הקמפינג במפלי בוג'אגלי מתהדר בחוייה יוצאת דופן - המקלחת. הכניסה היא מדלת רגילה, אלא שבצד השני אין כלום. מה שמאפשר להתקלח במים חמים, על קצה צוק, כשהנילוס הלבן וסביבותיו פרוסים למרגלותיך.

אחרי קומזיץ קצר מחכה הפתעה נעימה בפאב של המקום. הקרנת סרט בו אתה עצמך משחק תפקיד - הראפטינג. כך כל תושבי הקמפינג יכולים ליהנות מהמראה שלך מתהפך לנהר, לקול צחוקם של שותפיך לסירה.

גם בלון הוא אטרקציה

ביום השלישי יוצאים לנסיעה בשטח. הדרך עוברת בין כפרים ידידותיים להפליא. בכל כפר בו אנו עוצרים מקבלים את פנינו עשרות ילדים מקומיים, מלווים במשפחותיהם, שבאים לראות את האורחים המוזרים. גילינו בפעם הראשונה שגם בלון יכול להיות חתיכת אטרקציה, וכל ניפוח עורר תדהמה והתרגשות רבה.

קנינו אננס חתוך לקוביות וטעים להפליא, והמשכנו על כביש ג'ינג'ה - מבליי, כשאנחנו עוברים מאות אנשים שפשוט הולכים להם על הדרך, וכולם מנופפים לשלום וצועקים "ג'מבו" (שלום), אפילו אם יש להם ג'ריקן ענק וצהוב על הראש.

עם רדת החשכה הגענו למפלי סיפי, וכל אחד התמקם בביקתת בוץ משלו. גם במחנה הזה המקלחת היתה בלתי שגרתית. כאן, עם הכניסה למקלחת מצטרף אליך אחד העובדים המקומיים, עולה על סולם מעליך, וממלא מים חמים מג'ריקן לתוך דוד המקלחת אליו מחובר הטוש.

חניתות תמורת משרוקיות

את הבוקר הרביעי התחלנו בצפייה על סנאים רבים שהסתובבו מסביב לבקתות הבוץ שלנו, והיו סקרנים במיוחד כשהמדריך אוהד הוציא את הקורנפלקס מהג'יפ.

נכנסים לחבל הקרמוג'ה, חבל ארץ בו חיים הקרמג'ונים, שעל פי אמונתם כל הפרות בעולם שלהם. בגלל תנאי האקלים הצחיח באזור, רוב מזונם הוא דם בקר מעורבב בחלב פרה. בעבר הסכסוכים והמלחמות באזור היו, ניחשתם נכון, על הפרות.

רצה הגורל ובדיוק בלב המדבר, מוקפים מאות בקתות קש מגודרות בקוצים, הג'יפ שלנו שובק חיים. זהו, נתקענו בלב חבל הקרמוג'ה, מוקפים עשרות מקומיים חצי עירומים, בידיהם חניתות ובעיניהם מבט של "מה לעזאזל קורה כאן?!".

המפגש הראשון עם הקרמג'ונים היה מרתק. אפשר היה לזהות מיד שיש להם משהו אחר בעיניים, סוג של מבט מסוקרן אבל גם חשדן, כיאה לציידים הטובים ביותר ביקום. בתוך דקות ספורות המבטים החשדנים הפכו לחיוכים. מתברר ששבט הציידים הזה לא כל כך מפחיד ובעצם די נחמד. ככה התחילו חילופי המתנות בינינו. בסופו של דבר חזרנו הביתה עם כיסאות וחניתות מעשי ידי בני שבט הקרמוג'ה, כשהם בטח עד היום שורקים להם במשרוקיות שהשארנו מאחורינו.

את הג'יפ, ממש במפתיע, תיקן מוסכניק (?!) מקומי שמצאנו באחד הכפרים באזור. עד היום אין לי מושג איך במקום הנידח הזה הוא מצא רצועות של ג'יפ שהתאימו בדיוק לטויוטה שלנו.

היפופוטמים בשקיעה

המשכנו בשביל דרומה לכיוון העיר Soroti, שם הקמנו את מאהל הלילה באמצע מגרש כדורגל, ובבוקר התעוררנו לקולות של מצעדים מעורבים בקולות משחק כדורגל שהתנהלו סביבנו.

מסורוטי המשכנו צפונה לעיר לירה, בדרך שמזכירה קצת את הדרך לאילת. עברנו דרך מפלי קרומה המרשימים והגענו לפארק מרצ'יסון. הפארק הוא בעצם ספארי ענק, אבל לא מתוייר. אף אחד לא מבטיח לנו שנראה חיות, אבל החיפוש והצפייה הם הרפתקה מאלפת.

וכך קורה שהמשלחת שלנו נוסעת לה בג'יפים, כל אחד נצמד לחלון אחר, זה עם משקפת וזה עם עדשה גדולה של מצלמה, ומדי פעם מישהו צועק: "עדר ג'ירפות!" - וכולם קופצים לחלון שלו. חוץ מג'ירפות נצפו מקרוב בופלו, פילים, אנטילופות, בבונים, אריות והיפופוטמים.

בסוף היום החמישי חברת הרפתקאות, מארגנת הטיול, מחליטה לפנק אותנו בלילה מפואר בלודג' שעשוי כולו עץ, ושממוקם בדיוק מעל הנילוס, עם נוף משגע ובריכה מהממת. זה הזמן להתנקות מהלכלוך לקראת ארוחת ערב מפוארת, כשברקע קולות היפופוטמים ומראה השקיעה.