מעשה בשלוש כבשים שחורות. על היריבות הגדולות של ישראל
צ'ה בום קון היה הכבשה השחורה במפגשים מול דרום קוריאה, פרנק ארוק הביא לכולנו את הסעיף במשחקים נגד אוסטרליה והאוסטרים לא התאמצו הרבה כדי להשניא את עצמם על אוהדי הכדורגל בישראל. אורי יסעור על שלוש היריבות הגדולות של הנבחרת
| דרום קוריאה |  | אוסטרליה | | אוסטריה | | |
שני משחקיה הראשונים של נבחרת ארץ ישראל, שייצגה את הישוב העברי הקטן של שנות השלושים, היו נגד נבחרת מצרים, במוקדמות הגביע העולמי 1934. קשה היום, מתוך היכרות עם היסטוריה שלנו, להבין איך המפגשים הללו (שתי תבוסות מחפירות – 1:7 בקהיר ו-1:4 בתל אביב) יכלו להתקיים, נגד מי שיותר מאוחר היו הגרועים שבאויבינו, אך עוד יותר קשה לדמיין איך היו נראים משחקים כאלו בעת הנוכחית.
אומה מגדירה את עצמה על פי אויביה, אמרו חכמים, וכאלו נמצאים בשפע לישראל. אך מאחר ורובם ככולם לא ייפגשו איתנו על מגרש הכדורגל, לפחות עד בוא השלום, אנו נאלצים לאורך השנים למצוא ברחבי הגלובוס יריבות אחרות שיספקו את אותו יצר. אז נכון שלא זכינו למאבקים בסדר גודל של אל סלבדור והונדורס, לדוגמא (ביניהן פרצה מלחמה בעקבות משחק כדורגל), אבל המטענים שנצברו סביב היריבויות השונות הספיקו על מנת לאחד כל המחנות בעם סביב השחקנים בכחול-לבן.
למרות כמה מפגשים קודמים, הגיעה היריבות עם הדרום קוריאנים לשיאה בשנות השבעים. במוקדמות גביע העולם 1974 נפגשו שתי הנבחרות פעמיים. המשחק הראשון הסתיים ב-0:0, ואילו המשחק השני היה בגמר הטורניר הקדם עולמי, כשהמנצחת מעפילה למונדיאל. לאחר 109 דקות ללא שערים במגרש בסיאול, בעט כוכב העל הקוריאני, צ'ה בום קון, כדור שהגיע לרגליו אחרי ערבוביה ברחבה הישראלית וקבע את תוצאת המשחק.
הנקמה המתוקה באה שנתיים לאחר מכן, במוקדמות אולימפיאדת מונטריאול 1976. הפעם נערכו המשחקים בשיטת בית-חוץ, כך שלקוריאה לא היה יתרון ביתיות, ואוהדי הנבחרת יכלו לבוא ולהביע את תמיכתם. הנבחרת הישראלית הגאה לא נזקקה אפילו ליתרונות אלו וקבעה למעשה את העפלתה למשחקים האולימפיים בניצחון משכנע בסיאול – 1:3, מצמד של גידי דמתי ושער של משה שוויצר. במונטריאול הגיעה ישראל עד לשלב רבע הגמר.
מעודדת מגודל ההישג באולימפיאדה הוגרלה ישראל שוב לאותו בית עם יפן ודרום קוריאה, במסגרת מוקדמות הגביע העולמי, ארגנטינה 78'. שינויים רבים חלו בסגל, ומספר צעירים, דוגמת אורי מלמיליאן, אבי כהן התל אביבי, ויקי פרץ ועודד מכנס, החלו תופסים מקום של קבע בהרכב.
את הטורניר פתחה ישראל ברמת גן, עם תיקו מאכזב מול דרום קוריאה, שהעביר את ההכרעה למשחק בסיאול. מלמיליאן השווה בדקה ה-76 של המשחק המכריע, לאחר יתרון מוקדם שקבע מיודעינו צ'ה בום קון. אך הנבחרת, ולא בפעם האחרונה בתולדותיה, הייתה פגיעה דווקא בדקות הסיום, וספגה שני שערים (88, 89), שקבעו את התוצאה – 1:3 לקוריאנים.
עשור וחצי חלף עבר לו, והיריבות עם האוסטרלים זכתה לרטרו עם חזרתה של ישראל לבית האוקיאני לקראת מונדיאל מכסיקו 1986. בגרסתה החדשה, כמה טוב, כבר קיבלה יריבות זו את כל המאפיינים האהובים של עימות לאומי עמוס רגשות.
במשחק הבית מול אוסטרליה במוקדמות, ספגה הנבחרת שני שערים בדקות הפתיחה של המחצית השניה, ונסעה לגומלין באוסטרליה כשרק ניצחון ישאיר סיכוי ריאלי לעלות למשחקי ההצלבה. במהלך הימים שלפני המשחק דיווחה העיתונות הישראלית על "חוסר מוטיבציה" ו"הכנה נפשית לוקה בחסר" במחנה הישראלי. המאמן הלאומי, יוסל'ה מירימוביץ', הודה בשיחה עם עיתונאים: "הגענו במצב רוח מזופת".
כשהמצב על הקרשים, אין דבר יותר טוב מאשר אויב משותף, ואכן זה נמצא במהרה, בדמותו של מאמן אוסטרליה, פרנק ארוק. האחרון צוטט כאילו אמר לעיתונים המקומיים אחרי המשחק הראשון: "הישראלים שיחקו כמו כלבים שוטים, פראיים ומלוכלכים". מרימוביץ' הגיב בקצרה: "הוא אנטישמי". עיתוני ישראל הציגו את ארוק כאויב העם, ודיווחו על "רוח מלחמה חדשה בנבחרת שלנו".
אך נראה שהייתה זו משאלת לב בלבד, והלוחמה הפסיכולוגית של האוסטרלים עשתה את שלה. הנבחרת עלתה עצבנית מאוד לכר הדשא במלבורן ובדקה ה-31 נקלעה לפיגור 1:0. בפתיחת המחצית השנייה נכבש השיוויון, אבל בהמשך איבדה ישראל את אלי אוחנה, שהורחק לאחר שהפנה אצבע משולשת לקהל המקומי. הנבחרת לא הצליחה להשוות בעשרה שחקנים ואיבדה סיכוי ממשי לעלות למונדיאל. נחמה פורתא נמצאה בכך שהאוסטרלים הפסידו לסקוטלנד במפגש הכפול על כרטיס ההעפלה.
המפגש השני עם ארוק היה במוקדמות אולימפיאדת סיאול 1988, כשמיליינקו מיחיץ' משמש כמאמן הנבחרת הישראלית. כל המשחקים במסגרת הטורניר נערכו באוקיאניה, וישראל אירחה את משחקיה בניו זילנד. גם הפעם היו ידיו של ארוק על העליונה, כשהאוסטרלים ניצחו 0:2 את המשחק הראשון. הגומלין הסתיים ב-0:0, ונבחרת אוסטרליה נסעה לסיאול.
לקראת מוקדמות מונדיאל איטליה 90', מינתה ההתאחדות צמד מאמנים - יצחק שניאור ויעקב גרונדמן. ישראל פתחה את הטורניר בניצחון 0:1 על ניו זילנד, וכחימום לקראת בואם של האוסטרלים, התמקד 'ידיעות אחרונות' כרגיל במאמן ארוק: "השחצן שוב פותח את הפה - הגיע הזמן לסגור לו אותו". הקהל הישראלי נענה לקריאה ומילא את איצטדיון רמת גן.
במשחק עצמו ספגה הנבחרת את אחד השערים המפורסמים בתולדותיה, כאשר יתרון שקבע אוחנה בבעיטת עונשין מ-11 מ' נמחק בבעיטה חופשית מ-30 מטר של צ'רלי יאנוקס ("ככה לא בונים חומה").
אך צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים. האוסטרלים במפתיע 2:1 בניו זילנד, והנבחרת יצאה למסע באוקיאניה, כששתי נקודות משני המשחקים הנותרים יספיקו לה כדי לזכות בראשות הבית. העבודה נעשתה עם 2:2 מול ניו זילנד ו-1:1 מול אוסטרליה (כולל השער היפהפה של אוחנה), וישראל עלתה למפגש הכפול מול קולומביה על הכרטיס לאיטליה (לשם, אגב, לא הגענו).
אולי ידע הגורל על הטינה העמוקה והמובנת כלפי גרמניה ונבחרתה, ומאחר והנבחרת בראשותם של בקנבאואר, רומיניגה, מתיאוס ופלר תמיד הייתה ותהיה גדולה עלינו במספר מידות, שלח לנו את אחותה הקטנה, איתה נוכל להתמודד כשווים.
כבר במשחקה הראשון ביבשת האירופית, ב-1992, נפגשה ישראל עם אוסטריה. לקראת המשחק בוינה העלה מאמן הנבחרת, שלמה שרף את רף הציפיות: "מקום שלישי בבית יהיה כישלון", אך למרות זאת הסתיימו תשעים הדקות בתבוסה 5:2, כשאנדריאס הרצוג מבקיע צמד.
מפגש הגומלין עם האוסטרים במסגרת הבית התקיים שבועיים לאחר הניצחון ההיסטורי על נבחרת צרפת בפארק דה פראנס (הזכור גם בזכות מאיר איינשטיין המשתנק בשידור). למרות שהמשחק היה נטול חשיבות רשמית, מילאו הצופים את האיצטדיון על מנת לראות את האימפריה החדשה של אירופה קורעת את האוסטרים. השער הראשון של רוני רוזנטל לא איחר לבוא, אך כך גם השיוויון שנשאר בעינו עד סוף המשחק. ישראל סיימה במקום האחרון בבית.
המפגש הבא היה במוקדמות יורו 2000. במשחק הפתיחה חילצה ישראל 1:1 בוינה, אך העלבון האוסטרי הגדול נולד ב-6.6.1999. אוטו באריץ' וחניכיו באו מפורקים למשחק ברמת גן, כחודשיים אחרי שספגו תשיעייה (!) בספרד, אבל אין בכך כדי לגרוע מהמשחק המשובח של ישראל, שנתנה את קונצרט שכלל לא פחות מחמישה שערים. ישראל עלתה מהמקום השני לשלב ההצלבה, שם הודחה על ידי דנמרק.
במפגש הראשון עם האוסטרים במוקדמות מונדיאל 2002 (עידן ריצ'רד נילסן) נוצחה ישראל 2:1 בחוץ. ולמרות זאת, למשחק האחרון בבית המוקדם, מול אוסטריה ברמת גן, עלו השחקנים בידיעה שניצחון יבטיח עליה למפגש הכפול מול טורקיה על הכרטיס ליפן ודרום קוריאה.
לפני המשחק הודיעו מספר שחקני הרכב בנבחרת האוסטרית על פרישתם מהסגל עקב חששותיהם מפיגועים בארץ, וההתאחדות האוסטרית ניסתה להפעיל לחץ על פיפ"א כדי שתעביר את ההתמודדות למגרש נייטרלי. כל אלו, בצירוף המצב הבטחוני הקשה (קטליזטור ידוע בפני עצמו לאחדות על כל גווניה) הפכו את המשחק לבעל משמעויות לאומיות. הרשע התורן היה אוטו באריץ', שהואשם בכך שיזם מהלך להעברת המשחק מרמת גן ובהתבטאויות פרובוקטיביות. 40,000 אוהדים ישראלים הגיבו בשריקות בוז בזמן נגינת ההימנון האוסטרי.
ישראל הובילה 0:1 לאורך רוב המחצית השנייה, אך סימפטום דקות הסיום חזר על עצמו בצורה אכזרית. שוב היה זה אנדריאס הרצוג הותיק, שבעט כדור חופשי בזמן הפציעות. הכדור עבר את החומה הישראלית, קבע את תוצאת המשחק ושלח את אוסטריה להפסיד לטורקיה בקרב ההעפלה.
לפנייה לכתב/ת 
