מדור חדש: סיפורי גירושין

א. הינה אם חד הורית לשלושה ילדים בני 15, 10 וחמש שנים. א. נישאה בגיל 17 וחצי לגבר אותו אהבה אהבת נפש. א. הכירה את בעלה בשכונת מגוריהם ועל אף שבאו מרקע שונה התאהבו והחליטו להקים יחד בית בישראל. לאחר הנישואין נסעו לחו"ל והתגוררו בבית אחיו הבכור של הבעל, שם אף עבדו והקימו עסק ליצור נעליים. השנים חלפו וכאשר החליטו לחזור לישראל הרתה א. בשנית.

עם חזרתם ארצה התחילה א. לעבוד כמטפלת בילדים קטנים במשך היום, עבודה אשר אף אפשרה לה לראות את ילדיה במהלך הבוקר. על מנת לסייע עוד בפרנסת המשפחה עבדה א. במשרה נוספת בשעות אחר הצהרים כפועלת יצור במפעל לכימיקלים. בעלה אשר לזכותו יאמר שהיה חרוץ ובעל "ידיים טובות". החליט להקים עסק עצמאי. העסק עלה והצליח בעלה של א. צבר מוניטין ותנאי חייהם של הצדדים השתפרו. הם רכשו דירת ארבעה חדרים במרכז הארץ, ונולד להם בן נוסף. חייהם של הצדדים נראו כמתנהלים על מי מנוחות, אך אז חל השבר הגדול בחייה של א. כאשר בעלה החליט לחזור בתשובה.

בתחילה חשבה א. כי הענין לא נורא כל כך, בסופו של דבר אחיותיו של בעלה חזרו בתשובה במהלך השנים וא. המשיכה לקיים איתן יחסים תקינים, מה גם שבזכות אהבתה העצומה לבעלה החליטה לנסות וללכת בדרך בה בחר.

א. אשר נהגה ללבוש חצאיות מיני ומכנסיים צמודים, החליפה לחלוטין את מלתחתה והתאימה אותה למלתחת אשה דתיה. בעלה אף החמיר ודרש ממנה להפסיק ללבוש מכנסיים וא. הסכימה אף לזאת. מובן כי א. שמרה על כשרות ועל דיני הטהרה, ואף נאותה לבקשת בעלה והעבירה את ילדיהם למוסדות חרדיים. במקביל צמצם בעלה את עסקיו והתחיל לבלות יותר ויותר שעות בבית הכנסת ובחברת חוזרים בתשובה נוספים. על אף ניסיונותיה הכנים לא הצליחה א. להשתלב בחברה החרדית.
במקביל, לאור העובדה שבעלה החל מבלה את מרבית עיתותיו בשעורי תורה התדרדר מצבם הכלכלי של א. ומשפחתה וא. חזרה למעגל העבודה.

בתחילה עבדה א. כמזכירה בחברת כח אדם ובמשך הזמן התקדמה עד שמונתה למנהלת הסניף האזורי במקום מגוריה. למותר לציין כי מצב זה יצר חיכוכים רבים בין א. לבין בעלה. מחד, היה לו מאוד נוח עם העובדה שא. דאגה לפרנסת הבית ואפשרה לו ליהנות משעות לימוד תורה רבות. מאידך הוא רצה לראות את א. יושבת בבית ומגדלת את ילדיהם וכמובן יולדת ילדים נוספים. במסגרת עבודתה פגשה א. מדי יום עשרות אנשים ובכללם גברים זרים, עובדה אשר בעלה לא השכיל להתמודד עימה ועוררה את קנאתו. בעלה של א. החל מצר את צעדיה ואף שכר שרותי בלש פרטי על מנת שיתחקה על עקבותיה משך 24 שעות ביממה.
כאשר גילתה א. את הדבר החליטה שאיננה יכולה לחיות כך יותר וניסתה לדבר על לבו של בעלה שהמשפחה תחזור לנהל את חייה כמשפחה חילונית. בעלה של א. סירב, טען שא. בוגדת בו, איים עליה שיקח ממנה את הילדים ואף הגיש תביעת גרושין בבית הדין הרבני במסגרתה תבע כי משמורת הילדים תהיה בידיו.

א. נכנסה לפאניקה מוחלטת כיוון שילדיה הם כל עולמה והיא היתה ועודנה אם מסורה. "חברי אמת" הפחידו את א. ואמרו לה כי אין ספק שהיא תפסיד את החזקה על הילדים שכן בבית הדין הרבני יעדיפו לתת את המשמורת על הילדים לבעלה שחזר בתשובה. יתר על כן, בעלה של א. טען שהוא מבקש לקחת מידה את הילדים שכן היא משפיעה עליהם לרעה ומסיתה אותם כנגד הדת. א. חוותה תחושות פחד עצומות, הפסיקה לישון כמעט כליל וכאשר נרדמה הייתה מתעוררת אחוזת בעתה ומכוסה בזעה קרה כאשר הסיוט אשר העיר אותה תמיד היה שילדיה נלקחים ממנה בכוח.

בית הדין הפנה את א. ובעלה לעובדת סוציאלית מטעם מחלקת הרווחה אשר באזור מגוריהם. בעלה של א. ניסה להערים קשיים לאורך הדרך, אך בסופו של דבר כאשר נתברר לעובדת הסוציאלית כי א. היא זו אשר מטפלת בפועל בילדים וכי הילדים קשורים אליה בכל נימי נפשם הוחלט כי הילדים ישארו במשמורתה וזאת על אף העובדה שא. חזרה לנהל אורח חיים חילוני לחלוטין.

סופו של הסיפור בכך שא. ובעלה התגרשו זה מזו. א. נשארה עם הילדים. בעלה לשעבר נישא לחוזרת בתשובה וכיום הוא אב לשלושה ילדים נוספים. מיד לאחר מתן הגט ניתק בעלה של א. לחלוטין את קשריו עם הילדים שלו ושל א.

המצב המשפטי

חששה של א. נבע מאחד המיתוסים הקיימים לפיהם חזקה שבית הדין הרבני מעדיף להעניק את המשמורת להורה שומר מצוות על פני הורה המקיים אורח חיים חילוני.
עובדה זו אינה נכונה. גם בתי המשפט לענייני משפחה וגם בתי הדין הרבניים מסתמכים בהחלטתם על מתן המשמורת על תסקירי סעד אשר מוזמנים על ידם, או על תוצאות בדיקות מסוגלות הורית אותם עברו הצדדים.

נושא משמורת הקטינים (אחזקת הקטינים) מצוי בסמכותם המקבילה של בתי המשפט ובתי הדין כלומר משהגיש בעל דין את תביעתו לאחת משתי הערכאות המוסמכות אין הצד שכנגד יכול לשלול את סמכותה של אותה ערכאה על ידי הגשת תביעה לערכאה האחרת.
זאת ועוד, נושא משמורת הילדים הוא נושא הכרוך לפי עצם טיבו טבעו בתביעת גירושין. נושא הכרוך לפי עצם טיבו וטבעו בהליך הגירושין, וכמוהו נושא שנכרך במפורש ובמפורט בתביעת הגירושין, מצויים בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני.

חשוב לדעת כי להבדיל מנושא המשמורת נושא חינוך הילדים אינו כרוך מעצם טיבו וטבעו בתביעת הגרושין ועליו להיות כרוך במפורש בתביעת הגרושין, שאם לא כן אין בית הדין רוכש את סמכות הדיון בנושא זה.

כיום מתפתחת מגמה לפיה הקטינים יכולים להגיש תביעה עצמאית למשמורת לבית המשפט לענייני משפחה גם אם הוגשה קודם לכן תביעת גרושין וזאת מכח סעיף 3(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה.