יהודים - ערבים

ההמנון "תקווה" חזר להיות רלוונטי ובעל משמעות קריטית בתשס"ב. זה הדבר שהכי משך את תשומת לבי. ההמנון חזר להיות אקטואלי לאחר שנים שבהן נדמה היה כי החלום כבר התגשם, כי מילות ההמנון כבר אינן רלוונטיות, ולכן יש להחליפן. כך גרסתי בעקביות. אולם השנה גיליתי את טעותי החמורה.
בשנה החולפת איבדה המדינה הזאת את עצמה לדעת. קברניטיה מובילים אותה ואת היושבים בה במדרונות האבדון. אולי לא הפיזי, אבל בהחלט הקיומי במושגים של תרבות, רווחה ואנושיות. זוהי למעשה התוצאה של שלטונם של מנהיגים פנאטים וחסרי אונים, מנהיגים חסרי אופי, מעוף וחזון אמיתיים. למעשה- בכלל לא מנהיגים. זהו המצב היום במדינה: מנהיגים אוכלים בוסר, הרבה בוסר, ושיני האזרחים תקהנה. או אפילו תעקרנה.
אולם, מנהיגים "מוצלחים" ו"מוכשרים" ככל שיהיו אינם יכולים להביא להידרדרות כה מרשימה וכה מסוכנת בלי סיועם הבלתי קדוש של מעצבי ומובילי דעת הקהל.
כן, השותפים באחריות הם האינטלקטואלים והסופרים, העורכים והעיתונאים, הפרשנים, המסבירנים והמרגיענים מכל התחומים, לרבות הצבאי והעסקי. אלה לא רק שאינם עומדים על המשמר - הם אפילו השיגו והקדימו את הפוליטיקאים הרדודים שלנו. אלה, תחת לחקור ולבקר, להזהיר ולהתריע בכל אמצעי ובקול חזק, הלכו והתגייסו, אפילו התנדבו, לשירות הפוליטיקאים.
ההתגייסות הזאת היא הדבר המסוכן ביותר שיכול לקרות לחברה, למדינה ולאומה כלשהן, בכל עת. מי שמחפש הוכחה שיבחן את המציאות במדינות השכנות. הביטו מסביב ותגיעו למסקנות קשות מאוד, ואני מתכוון גם לכך שהמצב במדינה הזאת הפך עם השנים לגרוע יותר מאשר בהרבה מדינות במרחב שלנו.
בשנת תשס"ב הקיפה ההידרדרות כל תחום וכל חלקה במדינה, כולל כמובן את היחסים בין ערבים ליהודים. מצער ואף מדכא, אם כי נכון ומדויק, לקבוע שאי-אפשר לציין ולו תחום אחד שבו הייתה בשורה, שבו נראה והורגש פתח של תקווה. לא שלום ולא ביטחון, לא שלום-בית ולא דו-קיום, לא כלכלה ולא תיירות, לא רווחה, לא חינוך ולא תרבות.
אם מציאות זו לא תביא סופסוף לחשבון נפש נוקב , אמיתי ומיידי, הרי שבתשס"ג, שלא נראה כי היא באה עלינו לטובה, תגיע ההידרדרות לנקודת האל-חזור. או-אז יהיה ההמנון התקווה היחידה שאפר להעלות על הדעת ועל דל השפתיים. כמובן למי שמאמין בו ולמי שמאמץ אותו.
ובכל זאת שנה טובה , שנת חשבון נפש, שנת חשיבה ופעילות מתוך מוסר, חוכמה ושכל ישר, ולא מתוך רצון לנקמה, איבוד תקווה והתאבדות.