מה גברים רוצים...

בסרט "חוכמת הבייגלה", שביים אילן הייטנר, 31, לפי ספר שכתב, מנסה הגיבור לנסח את "החיים הנכונים". הייטנר, שנהנה מטבעו לחקור ולבחון, לא היה צריך להתאמץ בשביל לפשט את הנושא, וכך, בצורה פשוטה וקולחת, תירגם את התובנות וההארות שאסף במהלך חייו לתסריט שנון, מצחיק, עצוב, מרגש ומפתיע שבו הוא חושף את הדברים הקטנים שאנו חווים בדרך למציאת אהבה, זוגיות, עבודה מרתקת, אושר ובעיקר חיים בעלי משמעות. בהסתמך על סיפורו האישי, מציג הסרט סצינות אותנטיות ואמינות שגורמות לצופה להזדהות עם צרור השאלות והלבטים שחווה הגיבור.
בהשראת הסרט התיישבתי עם כמה משחקני הסרט ויוצריו ב"דוקסה", בר תל אביבי מוביל, לשיחה על העניינים שבינו לבינה - נושא שמעסיק כמעט כל רווק ורווקה מצויים. כמי שמכירה את חלקם, ואת הייטנר בפרט, ניסיתי להיכנס איתם לראש הגברי, ולבחון מה הם חושבים עלינו, הנשים. קצת פרטים על כל אחד מהם לפני שנתחיל.
גיא לואל, 31, השחקן הראשי, שהצליח להיכנס לנעליו של הייטנר באופן אמין ומדויק, הוא בוגר "בית צבי", ששיחק בכמה הצגות ב"הבימה", בתיאטרון "הספרייה" וב"בית ליסין". ראינו אותו גם בסידרות הטלוויזיה "האשה האחרת" ו"טיפול נמרץ". לואל מתוק אמיתי (וזה נאמר לא רק בגלל שהיה החתיך של השכבה בתיכון בו למדתי), מוכשר וקומוניקטיבי.
יורם זקס, 29, הוא שחקן ויוצר רב פעלים. בוגר "בית צבי", שכתב וביים שלושה מחזות, ביניהם "ריקוד הציפורים" לתיאטרון "צוותא" ו"נימפות בערפל". בימים אלה שב מחופשה ארוכה מהודו, במהלכה עבר סדנת ויפאסאנה וחוויות נוספות, שנראה כי שינו מעט את השקפת חייו.
שי ורקר, 30, הנשוי היחיד בחבורה, הוא בעל תואר ראשון בגיאופיזיקה ותואר שני בקולנוע ותקשורת מ"קלארק יוניברסיטי" בבוסטון. אומנם אין לו רקע במשחק, אבל התחום לא זר לו. בשנים האחרונות היה מפיק הבית של "ג.ג", הפיק סרטים דוקומנטריים, שעשועונים וסרטי פרסומת. ובנוסף הוא גם מפיק-שותף של הייטנר.
מי שחסר בחבורה הוא בני אבני, שמסתלבט כעת בסן פרנסיסקו, ולדברי חבריו, זה ממש טבעי ונכון לו להיעלם כך סתם. בתחילת הסרט מציג גולן הגיבור את האשה האידיאלית עבורו. כך הוא לוקח את שמחת החיים של הבחורה שהכיר בצפון, שותל אותה ב"פצצה" שהתאמנה לידו במכון הכושר, ומוסיף את החוכמה של זו שניצחה אותו בשח. כשאני מנסה לברר איתם מי היא הבחורה האידיאלית, הם שותקים לרגע, כאילו שאלתי שאלה שאין עליה תשובה ואולי זהו באמת הסימפטום שמשאיר אותנו רווקים.
שי: "היא צריכה להיות יפה, חכמה וטובה. שלוש נשים שונות".
גיא: "האמת, זו בעיה, ועם הגיל נעשה יותר ויותר קשה למצוא אותה".
שי: "כי אתה מחפש בחורה בת 30 שנראית כמו בת 20".
יורם: "עם הזמן אתה קולט שאין כזה דבר, אשה מושלמת. יש פנטזיות, אבל בחיים אין דבר מושלם".
אילן: "איך אומר הגיבור בסרט? 'משנה לשנה אני יודע פחות, ועד גיל שלושים לא אדע כלום'".

אז אתם עדיין לא יודעים?

שי: "לדעתי, אם יש קליק בין שני אנשים, אז צריך להתחתן וזהו. לא צריך לחשוב יותר מדי. ואז עם השנים מוצאים בה את האשה האידיאלית".

אתה מדבר על הרגל?

"לא. פשוט צריך ללכת עם הפרפרים בבטן ולהכיר אותה עם הזמן, בלי לפחד ובלי לעצור ולמצוא את החסרונות שלה. אני עשיתי ככה".

לגברים יש מישהי מסוימת שעד שלא ימצאו אותה הם לא יתחתנו?

גיא: "במשך השנים מתחילה להיעלם התקווה שתמצא את האחת שאתה רוצה. עם הזמן אתה מתעייף מהחיפוש".

אתה רומז על בחירה שהיא פשרה?

"יושבים פה שלושה רווקים, אז סימן שעדיין לא התפשרנו, אבל באיזשהו גיל כנראה מתפשרים. או אולי לא? אני לא יודע".
אילן: "בגיל שלנו ההתפשרות כבר עברה להיות קבלה".
שי: "זה אף פעם לא מושלם, תמיד יש בעיות, יש אפ ויש דאון. אבל בלהיות נשוי יש יתרון אחד. כשאת חולה, משלשלת ומקיאה ורוצה שמישהו יעשה לך תה ומסז', את יודעת שבשביל זה שווה להיות נשוי, ולא לפנטז על מישהי שתהיה איתך רק בחלומות".

ומה עם אלה שפוחדים להיכנס לזוגיות, כי הם מרגישים שאולי הם יפספסו משהו טוב יותר בחוץ?

"גברים תמיד מרגישים שהם מפספסים את כל הבחורות שלא היו איתן. אין לזה סוף. ברגע שמצאתי את זאת שאני חושב שאוכל לחיות איתה עד גיל שמונים, הלכתי על זה".

ובימינו יש מצב להישאר יחד עד גיל 80?

גיא: "אני רוצה להאמין שכשאני אתחתן זה יהיה 'פור גוד'. אני מקווה שזה לא ייגמר אחרי חצי שנה".

ובכל זאת, בסופו של דבר הרי תתמסדו. אז מה הסוד?

אילן: "זו שתגיע בטיימינג הנכון".

אגב, גברים היו רוצים שתהיה להם אשה שחושבת כמו גבר?

גיא: "גברים היו מאוד רוצים אשה שתרשה להם לזיין מהצד".
יורם: "לדעתי, לא. עם השנים אני הולך ונעשה יותר שמרן, ואני חושב שזה נכון לגבי כולנו. אני לא מאמין ביחסים פתוחים. אני כן מאמין ביחסים שוויוניים, וכמו שאני לא אהנה אם אשתי תגיד לי 'וואו, תראה איזה חתיך הורס נכנס עכשיו, אכפת לך אם אני שנייה אעשה איתו איזה קטנה בשירותים?', אז בחיים אני לא אגיד לה 'סבבה לכי על זה'. פנטזיות זה דבר נפלא, והן קיימות כל הזמן, אבל ברגע שמממשים אותן, זה כבר משהו אחר".
גיא: "ואם היא נוסעת לחו"ל, יש לך בעיה שהיא תזדיין שם ולא תספר לך?".
יורם: "מה שאתה לא יודע, לא פוגע בך".
גיא: "אבל היה מקובל עלייך שזה יקרה בתוך מערכת יחסים?".
יורם: "ברור שלא. גם עכשיו אני אחרי הוויפאסאנה ואסור לשקר. אני חושב שבכלל אסור לשקר, זה פוגע, ובמוקדם או במאוחר זה יאכל אותך מבפנים. ובגידה זה שקר".
אילן: "אין סוף לרצון שלך לכבוש, להיות עם עוד ועוד בחורות. אז למה להתחיל עם זה? יש משפט שאומר 'איבר קטן לו לאדם: משביעו רעב ומרעיבו שבע'. המשביעו, שכל הזמן בוגד, נשאר תמיד רעב".
יורם: "כשהיינו בשנות העשרים, לפחות אני, יכולתי לפנטז שיש מערכות יחסים של אורגיות, קומונות, כולם עם כולם. עם הזמן אתה מבין שזה לא בדיוק ככה".
שי: "לדעתי, זה קשור בהבנה שצריך ללכת עם השכל ולא עם הרגש. הרי הדחף הראשוני זה ללכת עם האבולוציה, כלומר הזכר אמור לכבוש כל הזמן. ואנחנו לומדים שבסופו של דבר זה פוגע".
גיא: "אבל לא כולן כאלה, יש חיות שהן מונוגמיות".
שי: "יש חיות כאלה, והן מפסידות".
אילן: "עקרונית, כל הנושא הזה כבר פחות מטריד. אנחנו מבינים שהדברים האלה הם לא העיקר בחיים. זה התהליך שהגיבור עבר בסרט. הוא השתנה".

מה הוא הבין?

גיא: "שזה טו מאץ' לבקש שגם יהיה לה שמחת החיים של זו, הגוף של ההיא, החוכמה של השלישית והנאמנות של המתנחלת. זה יותר מדי לבקש".

גברים נהנים שנשים עושות להם קטעים?

גיא: "עד גבול מסוים. גבר ירצה מתישהו להרגיש שהיא מפסיקה עם המשחקים, וזו בדיוק הנקודה הבעייתית, כי כשהם נפסקים לגברים מתחיל לשעמם".
אילן: "כל הסיפור הוא ההפרדה בין פנטזיה למציאות. בפנטזיה כל הגברים יכולים להזדהות עם הקטע של לחפש בחורה בלתי מושגת, חסרת מעצורים, עצמאית וכו', אבל בפועל יש שלב מסוים שאתה רוצה להפסיק עם זה ולחיות חיים נורמליים, עם אשה שלא תפתיע אותך כל הזמן".

ואז תגיד שמשעמם לך.

"זה ישעמם אותך אם זה יגיע בשלב שאתה עוד לא מוכן. כשאתה מוכן, אתה מבין שהשיעמום לכאורה זה מה שאתה רוצה".
שי: "אני לא יודע על מה אתם מדברים. אשתי מפתיעה אותי כל הזמן, לטוב ולרע".
גיא: "בגידות וכאלה זה חלק מהחיים ואנשים אוהבים גם את הדרמה. אני לא רוצה להיות בסרט שבגדו בי ואני סובל, אבל זה חלק מהחיים ואתה לומד ליהנות גם מזה".
שי: "זו תופעה קיימת ונפוצה".

מה נפוץ יותר, כשגבר בוגד או כשאשה בוגדת?

גיא: "בשני המקרים זה אומנם לא נשמע נורמלי, אבל קורה".

יש תזה שגורסת שבגידות דווקא מחזקות את המערכת הזוגית.

גיא: "יש תיאוריה כזו, ואני לא בטוח שהיא כל כך טיפשית, זה תלוי איזה טיפוס אתה".

כשבחורה עוברת לידכם, אתם ישר מסתכלים?

אילן: "ברור, זה גורם עניין".
שי: "גם אם מלצרית תיכנס לכאן, יהיה איזה סוג של דריכות מסוימת".

מה, כל דבר שזז?

גיא: "לא, אבל סביר להניח שתסתכל עליה אם יש לה לוק מעניין".

אולי פעם תסביר איך זה עובד אצלכם?

"אתה מריץ מבט קטן, ואם זה תופס אותך אז אתה מתמקד, אם לא אתה מרפרף הלאה".

איך הייתם מגדירים בחורה סקסית?

יורם: "מעבר לגוף, שאת זה לא צריך להסביר, בחורה עם חוש הומור היא סקסית בעיני".
אילן: "היום סקסיות זה לא מה שהיה פעם, נוספו עוד כמה דברים. בחורות עם ראש מעניין מושכות אותי יותר ויותר. מעבר לזה, בחורה סקסית זו אחת שמרגישה סקסית, שאוהבת את עצמה ואת המראה שלה ושרואים את זה".
גיא: "הוא מתכוון לבחורה שמרגישה נוח עם עצמה".
שי: "אחת שיכולה לגמור מול המראה".
גיא: "או אפילו אחת שתגמור רק מלהגיד את השם שלה".

והיא לא אמורה להיות גם כוסית?

אילן: "אין קשר בין כוסית לסקסית, אלה שני דברים שונים".
גיא: "אין קשר, למרות שזה נורא נוח שזה מסתדר יחד".

מה לגבי סקס בערב הראשון?

יורם ושי מתנגדים. גיא תומך. ואילן, שהיה בעבר בעד, אומר שהיום הוא כבר לא.
יורם: "סקס טוב זה סקס שקורה עם בחורה שאתה מכיר את הנפש שלה, ונדיר מאוד להכיר בחורה כבר בערב הראשון".

מה היחס שלכם לבחורות שמתחילות עם גברים?

גיא: "כל מקרה לגופו. זה יכול להיות נחמד, אבל אם היא עוברת את הגבול, זה כבר בעייתי".
שי: "זה לא משנה מי מתחיל עם מי, הכל תלוי בזרימה".
אילן: "אני חושב שבחורה צריכה לתת לגבר לחזר אחריה, היא יכולה לאותת לך, אבל הגבר צריך לחזר אחריה".

בכוח הרצון

בזכות הרבה אמונה וכוח רצון הצליח אילן הייטנר להגשים את חלומו בפעם השנייה. לפני ארבע שנים הוא עשה זאת עם הספר "חוכמת הבייגלה", שנדחה על ידי הוצאות הספרים ובסופו של דבר הופץ ושווק באופן עצמאי והיה לרב מכר. כעת עבר תהליך דומה עם הסרט שהפיק. מאחר שלא היה לו רקע קולנועי, הוא טס לניו יורק ועבר כמה קורסים בקולנוע. כשחזר, שלח את התסריט לזכיינים שונים, והתשובות השליליות לא איחרו להגיע. אבל לא אחד כהייטנר יוותר. בתקציב מצחיק שגייס, כ-50 אלף דולר, יצא להרפתקה ורתם לעניין את כל מי שרק היה מוכן. פרט לשחקנים אחדים, רוב הקאסט הורכב מחברים ששיחקו את עצמם. כולם היו שותפים לעשייה: הורים שתמכו ופירגנו, חברים מהשכונה ואפילו סבא של אילן, מרדכי, שהפך לשחקן. כולם סחבו ציוד, הביאו בגדים מהבית ומימנו את הנסיעות. כל יום שעבר היה מבחינתם נס, כמו שהייטנר אמר וכתב ביומן, אולם גם חוויה. בסופו של דבר הכירו בסרט גם קרן הקולנוע הישראלי וחברת הכבלים איי.סי.פי, שסייעו להשלימו. לא ברור עד כמה הייטנר הוא סופר מוכשר או במאי דגול, אבל מה שבטוח - הוא אחד שלא מוותר והולך עם החלומות שלו עד הסוף.