ביקור בגואה: הודו לייט

גואה היא האופציה הכי שפויה בימים הקשים האלה. שביל הבריחה האולטימטיבי מהמועקה התלויה מעל הראש. אין ספק שאם ג'ורג' בוש היה מבלה את חופשתו הארוכה בגואה, במקום במרדף אחרי הבקר בחוותו הדרומית, הוא היה חוזר הרבה יותר רגוע וצנוע, פחות לוחמני. עד שהיה מתאושש מהעונג, היה נותר זמן למצות אלטרנטיבות למתקפה על עיראק. בעיקר כשמדובר ב"זמן ההודי", ובעם שמתייחס אל השעון כמו לרהיט.
הרבה מלים רעות נאמרו על גואה, ופחות מדי על הקסם המיוחד של המדינה החקלאית הקטנטונת (3,702קמ"ר), הממוקמת בחופה המערבי של הודו. הרבה מאוד הורים ישראלים מזהים אותה עם מסיבות הסמים המפורסמות שבולעות את הילדים שלהם. זה נכון, אבל רק לגבי חלק זעיר מהאפשרויות והחוויות שגואה מציעה. גם למשוגעים האמיתיים על הודו, שנוהגים להתנשא ולומר בביטול "גואה זה לא הודו", יש לומר: יאללה. נכון, יחסית למפגש הקשה והמסעיר עם הזוהמה והעוני וקסם הרוחניות של הודו, דומה הביקור בגואה לעישון סיגריית "הודו לייט". הכל בחבל הארץ הטרופי הזה מתון יותר, אבל עבור מי שרוצה לטעום מהודו לראשונה ולגעת ביופי שלה בלי לחטוף הלם וכאבי בטן, דווקא גואה מספקת נקודת התחלה מעולה.

אחרי המונסון מתחדש הכל

עונת המונסונים, שמשתקת את גואה כמעט כליל ומגרשת ממנה את התיירים הזרים ממאי עד ראשית אוקטובר, היא עונת השנה היחידה הניתנת להגדרה ממשית במדינה שאין בה הבדלים אמיתיים בין קיץ לחורף ומזגה הטרופי טובל במידות גבוהות של חום ולחות. עכשיו, כשהסתיימה עונת המונסונים, מתחדשת הנדידה הגדולה לגואה.
המלונות החולשים על היפים שבחופי הים שלה, שחלקם הגדול מעוצב בתערובת המקסימה של האוריינט עם נוחות המערב, נפתחים מחדש. הבתים הקטנים והישנים, שהאזוב הכהה שדבק בהם במהלך הגשמים גרם להם להיראות כאילו עברה שם שריפה גדולה, נצבעים מחדש. הטבע מתחדש באיטיות, אחרי ששקע עד צווארו במים. שדות האורז הענקיים, שבתוכם פזורים איים של שושני מים, נקצרים אט אט. הקרוקודילים בשמורת הטבע הגדולה יוצאים להתחמם על גדות הנהר. השווקים הצבעוניים והזולים, בעיקר אלה שמביאים אריגים וסחורות גם מהמדינות השכנות, מתעוררים מחדש.
אפשר כבר להעפיל אל המפלים הגדולים בהרים ולסייר בכבישי העפר הלא סלולים של הכפרים הפזורים בלב הג'ונגל הטבעי שיוצרים עצי הקוקוס, המנגו, הפאפיה והקשיו. ובעיקר, אפשר לחרוש את רצועת החוף הבלתי נגמרת של הים הערבי, שחלקה משקיף על ים פתוח וחלקה האחר על צוקים בזלתיים משוננים. מה שנחזה בשעות הזריחה והשקיעה נראה כמו מקבץ מרהיב של פוסטרים: משחקי אור וצל, גאות ושפל, שמים טכניקולור, עצי קוקוס נטויים ופרות הזויות המנמנמות בנחת על חולות הים.
ההודים, אגב, יוצאים אל הים רק עם שקיעת השמש, ומעדיפים לרחוץ בבגדים. הסיבה היא קוסמטית. בין שלל העממים המרכיבים את האימפריה הביליונית הזו, ממוקם העור הכהה בתחתית סולם היופי. גם שם מעדיפים בלונדיניות, או לפחות עור כמה שיותר בהיר.

ההודים מחכים למבוגרים

עד היום חייבה הדרך לגואה נחיתה בבומביי. מעכשיו, בחודשי החורף הקרים שלנו, הנחשבים שם להתחלת העונה, תקיים 'ארקיע' טיסות צ'רטר ישירות מתל אביב לגואה. בחברה מקווים שהבשורה הזאת לא תשמח רק את חובבי מסיבות הטראנס וההאוס שנפתחות מחדש על החופים ממוסטלי הירח, אלא תביא לגואה גם ציבור חדש של משפחות ומבוגרים, שנמנעו בעבר מלנסוע להודו. לתקווה הזאת שותפים גם גורמי התיירות ההודים. אלה מעדיפים אתכם, המבוגרים והמשפחתיים, על פני הילדים שלכם שמתקבצים בהמוניהם במובלעת משלהם, בחוף הצפוני הקרוי אנג'ונה.
בגואה מזיעים כיום כדי למחוק את הזיהוי הבלעדי שלה עם סמים, בדיוק כמו שמשרד התיירות כאן מתאמץ למכור לעולם את ישראל כמדינה שאיננה רק טרור. רק שאצלם, בזכות השאנטי והחביבות הטבעית, הבונוס הכלול במאמץ הזה הוא השקעת יתר באירוח התיירים הישראלים. בגואה, כותרת חדשותית בעמודים הראשונים של העיתונים המבשרת על כך ש"הישראלים באים", לא רק שאיננה יוצרת בהלה, אלא להפך. הם ממתינים בעיניים כלות להצפה ישראלית.
ככלל, לא מתרגשים שם מכובשים. במשך 451 שנים, עד 1961, נחשב המקום לקולוניה פורטוגלית, והסימטאות הצבעוניות והציוריות בבירה פאנאג'י הן תזכורות למורשת העבר הפורטוגזי. גם האוכל המעולה נהנה מהמיטב של שני המטבחים.
האוכל בגואה הוא שיעור מאלף בצניעות וביצירתיות מפוארת. גן עדן לצמחונים, לחובבי פירות ים ותבשילי קדירה מבשר. בתנאי שנמנעים מאכילת ירקות חיים ואוכלים רק במסעדות מומלצות או במלונות הטובים. המזון, גם במלונות המפוארים ביותר, כמו אלה המומלצים של רשת 'טאג'', זול מאוד בהשוואה למסעדות שלנו. כמה מהארוחות שאכלתי שם במהלך ביקורי היו מהמשובחות והמרתקות שטעמתי אי פעם.
מה עושים שבוע בגואה? תלוי בראש. מי שרוצה סתם להסתלבט, כי נמאס לו מהנופשונים בטורקיה ולא בא לו להרחיק עד תאילנד, יכול להעביר שבוע מצוין בבילוי במלונות היפים שבחלקה הדרומי והרגוע של המדינה, ולתקוע את הראש בים. אבל גם לאלה מומלץ לא לוותר על המסאז'ים ההודיים, שמשלבים גם עיסוי של הראש בשמן חם. בשעה שהמעסים עובדים על 'העין השלישית', הסמויה, במצח שלכם, יש סיכוי שתצפו, כמין בונוס, בחזיונות מדהימים.
למי שחפץ חיים מומלץ יותר להתמקם בחלקה הצפוני, באזור בו מתרכזים לא במקרה גם התרמילאים הבאים לחגוג בחופים. הפאבים פעילים ומפגישים תיירים מכל העולם והאווירה עליזה ומשוחררת, יש בתי קאזינו קטנים למהמרים חובבים והתשתית תיירותית יותר. אבל הכי מומלץ לחבר את שני העולמות האלה, ולא לוותר גם על הטיולים המוצעים לתוך הטבע הפראי.

מסע במנהרת זמן

גואה מספקת הזדמנות לבצע מסע לאחור במנהרת הזמן. ברגע שיצאת ממתחם המלונות המשובחים אתה בהודו, על היפה והמכוער שכלולים בעסקה. הכבישים על הפנים, המכוניות הגיחו מסרט של המפרי בוגרט והנהגים איומים, הרכבות ישנות ולא ממוזגות, הבתים עלובים ומוזנחים והכביסה עדיין נעשית בנהר. לשקל המסכן שלנו יש כוח קניה עצום, והעוני, גם בגרסת ה"לייט" שלו, לעומת מדינות אחרות בהודו, עדיין מהמם. אלא שבדיוק התערובת הזאת היא שמייצרת חוויה חושית כל כך אותנטית ומורכבת של יופי ודחייה.
ביקור במפעל לעיבוד אגוזי הקשיו (מורשת בוטנית שהביאו הפורטוגלים) ומראה הפועלות הרוכנות בחום ובאפלולית על האגוזים כשידיהן אכולות מחומצה, עלול לסיים את הרומן המתמשך שלכם עם האגוז הטעים הזה. אלא אם מביטים בפניהן ורואים גם את מקלעות הפרחים הריחניות בשיער הנשים. מה שנראה בעיניים מערביות כעוני מנוון וניצול מחפיר, הוא אורח חיים הרמוני ושלם לחלוטין בעיניים הודיות. במקום סבל אנושי אתה רואה על הפנים סוג של נהרה, סובלנות ושלווה מדהימה.
מסלולי הטיול מציעים ביקורים במקדשים, כנסיות ובתים משוחזרים. כדאי לטעום מזה, אבל האטרקציות האמיתיות בגואה שייכות לטבע, לנופים המוריקים, לאנשים, לחי, לשפעת המים. מה שאסור להחמיץ הוא את הביקור בחוות התבלינים האורגנית סהאקארי שבפונדה. זהו מטע ענק ומופלא של כל עצי ושיחי התבלין שמהם יוצרים את המרקחת הייחודית של התבלון ההודי הנהדר. מרתק לחוש ולראות איך צומח בטבע המפואר מה שנרכש כאן בסופר כאבקה לא מזוהה בשקית. האירוח מקסים והאוכל המבושל מהתבלינים הטריים נפלא. שרימפס כמו שמגישים שם לא טעמתם בחיים.
מחירי הטיסות והחבילות נעים בין 700 ל-1,000 דולר, תלוי באיכות המלונות.
הקושי האמיתי נוצר בשיבה הישירה הביתה. מאוד נוח לנחות ישירות בגואה, ההלם מגיע דווקא כשאתה נוחת מאושר ורגוע במדינה המערבית, המיואשת והמתלהמת, שאתה פוגש כבר בנמל התעופה בן גוריון.

הכותבת היתה אורחת 'ארקיע'