עושים עניין מהמניין

עד כמה שמאלנים יכולים להיות מגוחכים הוכיח לנו עורך הדין שמאי ליבוביץ'. בתפקידו כנכד-של וכפרקליטו של מרואן ברגותי השווה השייגץ בין ברגותי לבין משה רבנו.
האינסטינקט הדתי הבסיסי הוא להזדעזע, למרוט שערות ולגנוח אוי ווי. היעלה על הדעת להשוות בין הטרוריסט הרצחני ברגותי לבין נביא הנביאים? ואכן, מתפללי בית הכנסת בגבעת שמואל, מקום מגוריו של ליבוביץ'-ג'וניור, דחקו את רגליו של הלה ממקום תפילתם ואף הלבינו פניו ברבים. הרב של צפת הצטרף לחגיגה ופסק כי אין להתפלל במחיצתו (אם כי אין חובה להוסיף את המילים "ימח שמו" ליד שמו של זה - הוסיף הרב באדיבות).
למה להזדעזע מהגיהוק של הפרקליט במקום לשאוג מצחוק? זו הרי אפילו לא השוואה שצריך להתמודד עמה באופן אינטלקטואלי (כשם שה"יודו-נאצים" של הסבא המנוח לא היה ממש ראוי לתגובה, אלא ששם לפחות היה מדובר באיש רציני). הרי יותר משההשוואה הזו מעידה על משה רבנו ולהבדיל על בגרותו של ליבוביץ', היא מעידה על הצעיר המוזר-משהו, הסרבן הדתי הראשון, הנכד-של. הרי מוטב לו לאדם שיישא שלט גדול ועליו כתוב באותיות גדולות "אני אידיוט!" מאשר להיכנס להשוואה שכזו.
אלא שאנשים דתיים לא נוהגים להשתמש יותר מדי בחוש ההומור ובחוש מידה (בעיקר לא כשהם ביחד, כשהם "הציבור הדתי"). במקום להתייחס בגיחוך מר ולעגני אל מחוזות האסוציאציה אליהם מידרדרים שמאלנים, במקום לראות את הנלעגות של העבדים הנרצעים של הפלסטינים, "הציבור הדתי" ישר מתעצבן ועושה מזה עניין ומניין. אל תגעו לנו במשה רבנו.
לא בדקתי זאת אישית, אבל אני מניח שבבתי הכנסת אותם אנחנו פוקדים באופן קבוע או מעת לעת, מתפללים אנשים מסוגים שונים. איש איש על מעלותיו וחסרונותיו. כבר יצא לנו להתפלל עם מחללי שבת, עם אוכלי שפנים ופה ושם פקדו את בית הכנסת שלנו אפילו אתאיסטים גמורים שבאו לשמוע חזן טוב, או להשקיע באופציה של גן עדן אחרי מאה ועשרים. שמא בכל זאת יש אלוקים.
לכולם יש מקום בבית הכנסת. אם נוכחותו של מישהו מפריעה, אינך חייב להתפלל לידו ואתה רשאי לעבור בעצמך לבית כנסת אחר. כבר התפללתי בימי חלדי עם אנשים שהואשמו והורשעו בגניבה וברצח, בשוחד ובעוד מעשים שנייר הטור הזה לא סובל את פירוטם. יש להניח שבמשך השנים התנדנדו לידי בכוונה גדולה אנשים שאני מקווה כי שומע תפילות יידע להבחין מי זה מי, כדי שכל אחד יישא רק בעוונותיו שלו. בבתי הכנסת שאני מכיר מעולם לא גירשו בפומבי בעלים מכים, לא סילקו מלווים בריבית-קצוצה, ובעלי-זרוע אפילו כובדו פה ושם בהגבהת ספר-תורה. על כן לא צריך להיות צדיק גדול בדיוק כשבא פרקליט חלקלק ושחור כותרות ומקשקש משהו. באגף שומרי המצוות שבכלא יושבים צדיקים גדולים שמקפידים כידוע על קלה כחמורה, ולא ראיתי שמישהו פסל אותם למניין. כי בית הכנסת הוא מקום של התקרבות ולא של הרחקה.
עם כל אי-הכבוד לאותו עורך דין, גם לו יש מקום בבית הכנסת וזכות להתפלל עם כולם. למרבה השמחה, הקיצונים הבאים להתפלל בשעריו לא קוראים בו טקסטים משל עצמם אלא מתוך סידור שכתבו אחרים.