גניבת זרע

"רפי" (שם בדוי כמו כל השמות בכתבה) השתחרר מהצבא, בחור טוב, אחראי "מלח הארץ" כפי שאומרים. עבד חצי שנה בעבודות מזדמנות, חסך כסף ונסע כמו המוני חבר'ה צעירים אחרים לטיול הגדול. הכיוון היה המזרח. משך הנסיעה המתוכנן- לא ידוע, אך לא פחות משישה חודשים של חופש, שחרור וחזרה לתחילת שנת לימודים אקדמית. א. כבר נרשם לאוניברסיטה והתקבל ללימודי רפואה באחת האוניברסיטאות בארץ. דווקא בגלל שידע שצפויות לו 7 שנות לימודים מפרכות היה חשוב לו למצות את החופש עד תום.
הטיול היה כל מה שציפה ואפילו יותר, הוא הכיר אנשים מכל העולם, טייל במקומות מדהימים, נפעם מעוצמת הטבע כפי שנתגלתה לו בטרקים שעשה בהרי ההימליה ולאחר שמונה חודשים החל לתכנן את חזרתו ארצה.
סיום הטיול היה באחד האיים הקסומים של תאילנד שם שהה שלושה שבועות כדי לנוח מנוחה אמיתית בטרם החזרה ל"חיים האמיתיים" כפי שנהג לומר לחברים עימם שוחח.
זמן קצר לאחר שהגיע לאי הכיר בחורה ישראלית – "ציפי" שמה.
ציפי ורפי היו שונים זה מזו בתכלית השינוי בעוד שרפי היה מיושב והטיול היה מבחינתו חופש לתקופה מוגבלת בטרם יתחיל את לימודי הרפואה, לא ידעה ציפי מה היא רוצה וטענה שהיא "מחפשת" את עצמה ועל כן היא הגדירה לעצמה ולסובבים אותה שהיא "חיה את הרגע ומה שיהיה יהיה". בארץ לא היה רפי מוצא עוז בליבו "להתחיל" עם בחורה כמו ציפי ויתכן שציפי לא היתה מעוניינת לצאת עם רפי אך קסמי המזרח עשו את שלהם ולמשך שלושה שבועות היו רפי וציפי יחד ובילו את מרבית שעות הערות בצוותא.
לאחר שלושה שבועות חזר רפי ארצה, ציפי אמרה שהיא ממשיכה ליפן לעבוד שם ולראות מה ילד יום. הם הבטיחו שישמרו על קשר, אך בפועל אף אחד מהם לא התכוון לכך באמת ואכן הקשר ביניהם נותק. כשרפי חשב על ציפי הוא כינה אותה "סטוץ של טיול".
בארץ הכיר רפי את "רינה" ולאחר שיצאו 4 שנים החליטו להתחתן.

התפתחות דרמטית

חודשיים לפני המועד שקבעו לחתונה קיבל רפי במסירה אישית מעטפה ירוקה ובה תביעת מזונות וצו עיכוב יציאה מהארץ. רפי נדהם, היה בטוח שטעו בכתובת, הוא אדם שומר חוק, מה לו ולתביעות ועוד תביעת מזונות ומי רוצה לעכב את יציאתו מהארץ? (לא שהיתה לו יכולת כלכלית כסטודנט לרפואה לנסוע לחו"ל, מלבד ירח דבש של שבוע ימים ביון אבל בכל זאת).
השליח התעקש שהמעטפה מיועדת לרפי. רפי חתם שקיבל את החומר והחל קורא את התביעה. לחרדתו נודע לו כי ציפי "הסטוץ של הטיול" הרתה (לטענתה ממנו) ילדה ילד, חזרה לארץ, לא עמדה בלחצים הכלכליים של גידול הילד בכוחות עצמה ועל כן הגישה את התביעה למזונות הילד מיום היוולדו ועד הגיעו לגיל 18.
כאשר רינה הגיעה הביתה מצאה את רפי המום כועס ומקלל איזו ציפי אחת ללא הפסקה. לאחר שקראה את התביעה הצטרפה רינה לקללות והודיעה לרפי שהם יפנו לעו"ד שכן לא יכול להיות ואין סיכוי שאיזושהי מישהי שהיה לו איתה סטוץ מזדמן תתבע ממנו מזונות לילד שמי בכלל יודע אם הוא אכן הילד של רפי?

המצב המשפטי

לתדהמתם של רפי ורינה נתברר להם מפי עו"ד אליו פנו כי המערכת המשפטית בישראל לא מכירה בטיעון של "גניבת זרע".
רפי טען שאינו יודע כלל וכלל האם הוא אביו של בנה של ציפי שכן הוא שהה עמה רק שלושה שבועות ומי יודע כמה גברים נוספים שכבו עם ציפי בתקופה הרלוונטית. ובכלל, הרי שנתיים חלפו מאז נולד הילד ציפי מעולם לא פנתה אליו, לא עדכנה אותו, לא שאלה אותו לדעתו ולרצונו לגבי הולדת הילד גם אם מדובר בילד שלו. הרי ברור שלא היה מסכים לכך, היא הייתה רק "סטוץ".
לענין זה הסביר לו עו"ד כי תקנת הציבור מחייבת שכל פרט בו יידע מי אביו. זאת ועוד, האינטרס של אדם לדעת מי הוא אביו הוכר כזכות חוקתית מתוקף חוק יסוד כבוד האדם וחרותו.
לקביעת האבהות יש השלכות ותוצאות מעבר לקביעה זו עצמה ומעבר לזכויות וחובות שבין הקטין לבין מי שהוכר או הוצהר כאביו, ואם כי מרבית הסכסוכים, אשר באים לפני בית המשפט, מתמקדים בעיקר בשאלת הסטטוס של הקטין ובעניין המזונות להם הוא זכאי מאביו, הרי מעבר לכך כרוכות בהכרת האבהות בעיות נוספות, הנגזרות מעצם ההכרה, כי פלוני הוא אביו של הקטין, ובין היתר לענייני ירושה, אפוטרופסות, אימוץ, כשרות יוחסין וכדומה לגבי זכויות - חובות נכדים / סבים, לכל אלה ניתן להוסיף את ההיבטים החברתיים ובעיקר הפסיכולוגיים: החשיבות שבחשיפת השורשים, קביעת הזהות העצמית, הזכות להציג בציבור את זהות האב והייחוס המשפחתי, הדימוי העצמי ושאר השלכות ואפילו מידע על מחלות גנטיות ותורשתיות אשר בכולן אינטרס לגיטימי—בתביעת האבהות.
אשר על כן נקבע בפסיקה כי גם כאשר מדובר בצדדים פנויים (לא נשואים) שמסכימים על זהות האב מן הראוי שלא יהא די בהסכמת הצדדים בלבד - בפרט כאשר המדע מעמיד לרשותנו דרך אמינה, יעילה, פשוטה ומהירה שתוצאותיה לשלילה / קביעה של אבהות מדויקות ביותר ואין עליהן כל עוררין. בית המשפט קבע כי מחובתו של ביהמ"ש בתובענה מהסוג הזה לדרוש ראיות לביסוסה של ההצהרה המתבקשת שכן הדבר חשוב למניעת נישואי אחים, לירושה, ולעניינים רבים אחרים.
הטעם העומד מאחורי הדברים לעיל נעוץ בשיקול המרכזי והמכריע המנחה את בית המשפט עת דן הוא בענינו של קטין - טובת הקטין.
טובתו של הקטין, שנולד לאשר פנויה, דורשת כי הקביעה מיהו אביו תהא אמיתית, נכונה וסופית לא רק מהבחינה המשפטית אלא ואולי בעיקר מהבחינה העובדתית.
עו"ד הבהיר לרפי כי כיום ניתן לבצע בדיקת רקמות באמצעות בדיקת דם פשוטה ולקבוע על פיה בוודאות אם הנבדק הוא האב אם לאו.
עקרונות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינם מאפשרים כפיה של בדיקת רקמות כיוון שהבדיקה היא פולשנית, אולם על פי אותם עקרונות בדיוק ,כאשר אין חשש לפגיעה בטובתו של הקטין, יש מקום לביצוע הבדיקה שכן הזכות הבסיסית של כל בן תמותה שידע להצביע מיהו אביו וזאת ברמת הוודאות הגבוהה ביותר.
בית המשפט אף פסק בעבר כי סירוב לערוך את הבדיקה ישמש כנגד המסרב והתוצאה עלולה להיות חיוב במזונות שכן הנתבע המסרב לבדיקת רקמות גורם נזק ראייתי לתובע בשיעור דמי המזונות.
זאת ועוד, לאחרונה ניתן פסק דין ע"י כבוד השופט אסולין לפיו ניתן לחייב נתבע לעבור בדיקה של רירית הפה שהיא אינה בדיקה פולשנית שכן אין עמה חדירה לגופו של האדם וזאת לצורך הוכחת אבהותו.
לענין תשלום המזונות הבהיר עו"ד לרפי כי באם ימצא שהוא הנו אכן אביו של התובע הרי שהוא יחוייב במזונות הילד כפי שהיה מחוייב במזונות ילד שנולד לו ממערכת נישואיו, שכן על פי הדין העברי החיוב במזונות נקבע על פי האבהות ולא על פי אקט הנישואין לאם הילד.
רפי שאל מה לגבי העובדה שציפי טוענת שהוא חייב במזונות הילד מיום לידתו על אף שהגישה את התביעה בהגיע הילד לגיל שנתיים, הסביר עו"ד כי כיוון שרפי וציפי לא נישאו זה לזו, הרי שההלכה היא כי ציפי לא מחלה לרפי על מזונות הילד ולכן יש לציפי זכות לתבוע את רפי בגין הכספים שהוציאה על הילד בעבר (מובן שעליה להוכיח זאת).