טיול עצלולי להררית

ראו כתבות נוספות בטור מימין

אם אתם קמים בשבת בבוקר, מדליקים רדיו ושומעים שהיו ממטרים בצפון אבל עכשיו הם נחלשו, וצפויה התבהרות – זה היום לנסיעה איטית ועצלה תוך כדי הימנעות מסכנת החלקה, ליישוב היפהפה הררית. תשאלו, למה כדאי להגיע?
קודם כל בגלל הנוף, שהוא מן המרהיבים בגליל. כאן תוכלו לראות את מה שציפורים מגביהות עוף נחשפות לו תוך כדי משק כנפיים נמרץ. הנה, המצפה בכניסה להררית: מדרום אנחנו משקיפים על החלק המזרחי של בקעת בית נטופה, חלקות-חלקות של פסיפס ירוק וחום-עשיר. ככל שהחורף יילך ויתקדם, ישתלט הירוק על החום.
עד לפני חמש שנים מחצית מבקעת בית נטופה היתה מוצפת במים מדי שנה, משום שחלקה המזרחי נמוך יותר. ממבט מעוף הציפור שלנו פתאום כל הטופוגרפיה מתבהרת, ועכשיו נוכל לראות, כמו נחש של זהב מתפתל במרחק, את התעלה שחפרו כאן כדי שתאגור את מי המוביל הארצי והיא חוצה את הבקעה לשניים.
צריך רק להסיט את המבט מעט – אמרנו שזה יהיה טיול עצלולי? - לכיוון צפון מזרח. הנה רכס הרי מירון, והנה מן העבר השני הרכסים של הגליל התחתון, רכס הרי שגור ובקעת סחנין על כרמי הזיתים שמנקדים אותה באפור-ירוק.
ההר מתנשא לגובה 570 מטר, אבל בגלל הנוף הפתוח נראה כאילו הגענו לפסגת הגליל. ביום טוב תראו ממערב את מפרץ חיפה מנצנץ בהדרו, ובמזרח תבליח הכנרת בתכלת חיוורת, ומרחוק תתגלה גם בקעת ארבל על יישוביה - הכל כאילו פרוש על כף יד גדולה אחת, וכאילו היתה זו כף היד שלכם.

לפעמים מקומות הם בעיקר אנשים

מילאנו את הריאות באויר צלול-צלול? עכשיו אפשר להתחיל לקרוא שלטים. יושבי הררית מבקשים מכם להימנע מעישון. ממילא הריאות צריכות קצת מנוחה מפיח של עיר ושאונה, אז נימנע, לעת עתה.
ייתכן שאתם כבר יודעים שבהררית יושבים בעיקר מודטים. אנשים שאימצו את המדיטציה הטרנסנדנטלית כדרך חיים, והם מאמינים כי עצם נוכחותם באזור הזה, שהיה פעם טעון ורגיש כחבית אבק שריפה, הועילה להרגעת הרוחות ובני האדם. עוד הם מאמינים, שאם תוקם בבטחה, ליד הכנרת, עיר של מודטים ובה 7,000 שותפים לדרך, המזרח התיכון כולו יידע שלווה. אתם יודעים מה? ביום מופז שמש, בשקט המופלא של הררית, אני בהחלט מוכן לתמוך ברעיון.
הררית הוקמה במסגרת התוכנית לייהוד הגליל, שבעקבותיה צצו 57 יישובים חדשים החל מראשית שנות ה-80. יש כאן ריכוז גדול של מטפלים טבעוניים והוליסטיים, יש חדרי אירוח, אבל היום לא נגיע אליהם, כי אנחנו הולכים לבקר את דוד עיטם.
לכל גלילי יש סיפור, וזה של דוד יוצא דופן בחיוניות שלו. האיש הוא ארכיאולוג שמתמתחה בטכנולוגיות עתיקות, והוא יודע בדיוק כיצד נראה סדר היום של אבותינו בארץ המקרא, כולל מה אכלו וכיצד בישלו ואיך סכו את גופם בשמן הזית. כבר קצת יותר מעשור שהוא יושב כאן, מגדל זיתים ועושה שמן שנחשב לאחד הטובים ביותר בארץ, ודבש מצויין עם ניחוח פראי של פעם, ויש גם תערובת צמחי תיבול שהוא רוקח, לא דומה לשום דבר שתמצאו בסופרמרקטים.
אבל לא בגלל השמן לבדו באנו אליו. לפעמים מקומות הם בעיקר אנשים. ודוד מחובר לזיתים בעבותות רחבים וכבדים של אהבה ושל ידע. לא רק בעונת הפסטיבלים של הזיתים, אלא כל השנה: למדתי אצלו איך צריך לטעום שמן זית ולזהות את איכויותיו, ופתאום החיך נפתח לנוף חדש של טעמים ובני-טעם. יש לי חולשה קשה לעצי זית ולפרי שלהם, חולשה שמאפיינת גליליים ותיקים באשר הם, אבל אצל דוד עוד יש לי, ונדמה לי שלכולנו, המון מה ללמוד. ואם תציצו מן המרפסת של ביתו על הנוף, תתגלה לכם עוד זווית מפתיעה ובה כל היישובים המחבקים את הכנרת ממערב. מכאן הם נראים כמו מלמלה צחורה מנוקדת בצבע, סביב הכחול-העמוק היפהפה של יום שבת פשוט אחד, שקט ושלו, בטיול עצלולי עם ראות טובה.

איך מגיעים

מכביש החוף (מס' 2) פונים ימינה (מזרחה) במחלף זכרון לכביש מס' 70. משם חולפים על פני צומת פורידיס והלאה ישר לצומת יוקנעם. ממשיכים ישר בכביש מס' 722 שלוקח אתכם עד צומת אלונים, שם פונים ימינה. המשיכו עם הכביש (מס' 75) עד צומת ישי, פנו שמאלה (כביש 77) והמשיכו עד צומת המוביל, בה תפנו שמאלה ומיד ימינה לכביש 784 לכיוון כפר מנדה, עד צומת יודפת.
בצומת פונים מזרחה (ימינה) על גב הרכס בדרך נוף של הקרן הקיימת לישראל (7955) אותה תוכלו לזהות בקלות. יש רק אחת כזאת שרוכבת על רכס הרי יוטבת –מלשון "טוב" – ובכל עיקול מזדמן תוכלו לראות כי טוב המראה עד מאד, והאוויר צלול ופריך, וממש לא תרגישו כיצד כבר עוברים את היישוב יודפת, ואחרי שישה קילומטר מגיעים לכניסה הדרומית של הכפר עראבה. עוברים אותה, ממשיכים מזרחה, עוברים את אבטליון ואת קיבוץ יחד – ומגיעים להררית.

אשר בן אריה מדריך טיולי ג'יפים ב'ארץ הגליל'