יברך אותך אלוהים / קורט וונגוט

...חוויית הכמעט-מוות הראשונה שלי התרחשה בטעות עקב תקלה בהרדמה במהלך ניתוח להשתלת שלושה מעקפים. בעבר ראיתי בטלוויזיה כמה אנשים שסיפרו שצלחו את המנהרה הכחולה והגיעו לשערי שמים, ואפילו חצו את שערי שמים - כך לפחות אמרו - ואז חזרו שוב לחיים. אבל מובן שלא הייתי יוצא מרצוני הטוב למסע מסוכן כל כך אלמלא שרדתי כבר מסע שכזה, שאחריו תיכננתי מסע נוסף בשיתוף עם ד"ר קבורקיאן וצוותו במתקן החדשני להוצאה להורג בזריקות רעל בהנטסוויל, טקסס.
הדו"חות המצורפים בזה הוקלטו לצורך שידור בתחנת הרדיו WNYC. כולי תקווה שהם מצליחים לשחזר את תחושת המיידיות. הם הוקלטו בחדר ההוצאה להורג בהנטסוויל כחמש דקות בלבד לאחר ששוחררתי משולחן המטופלים הנייד. דרך אגב, מכשיר ההקלטה - כמו שולחן המטופלים הנייד - היה בבעלות אזרחי טקסס הטובים, וכמו בימים כתיקונם שימש להנצחת המילים האחרונות של אותם אנשים שעמדו לערוך טיול חד-כיווני, על חשבון הבית, לגן עדן...

עם ויליאם שקספיר

בפעם האחרונה בהחלט שעברתי התנסות מבוקרת בחוויית כמעט-מוות, יצא לי לראיין את ויליאם שקספיר. היו לנו קשיי הבנה הדדיים. הוא אמר שאני מדבר בניב האנגלי המכוער ביותר ששמע מעודו, שיש בו "כדי לרצוע את אוזני האספסוף". ההוא שאל אם לניב הזה יש שם, ואני אמרתי, "אינדיאנפוליס".
בירכתי אותו על כל האוסקרים שבהם זכה הסרט "שקספיר מאוהב", שכן זה התבסס על המחזה שלו "רומאו ויוליה".
על האוסקרים, ועל הסרט עצמו, הוא אמר כי "סיפור בדים הוא סיפור אוויל, מלא שאון וזעם, ופשר אין".
שאלתי אותו ישירות אם אכן הוא כתב את כל המחזות והפואמות הנזקפים לזכותו. "נקרא לשושנה בשם אחר, האם יאבד לה ריח ניחוחה?" אמר. "תשאל את פטרוס הקדוש!" אמרתי "זאת אעשה".
שאלתי אותו אם היו לו פרשיות אהבהבים עם גברים נוסף על הנשים, כי ידעתי שקהל המאזינים שלי ב-WNYC להוט לברר מידע זה אחת ולתמיד, תשובתו העלתה על נס יחסי קרבה בין כלל בעלי-החיים לסוגיהם: "צמד תאומי גדיים היינו, פועים יחדיו ומדדים בשמש. תמימות בעד תמימות החלפנו, ולא ידענו כי קיים הרשע". והוא סיים את ענייניו איתי. בפועל הוא אמר לכתבכם הנאמן שילך להזדיין: "לך לך למנזר הנזירות!" אמר והלך לדרכו.
בעודי עושה את דרכי חזרה במנהרה הכחולה הרגשתי מטופש לגמרי. התשובות המקסימות שניתנו לשאלותי לקוחות מ"ציטוטים ידועים" של בארטלט. והקטע היפהפה באשר לחילופי התמימות לקוח מ"סיפור של חורף".
לפחות נזכרתי לשאול את פטרוס הקדוש אם שקספיר כתב את שקספיר. הוא אמר שאיש מאלו שהגיעו לגן עדן - והגיהנום אינו קיים - לא טען לזכויות יוצרים על אף אחת מיצירותיו. כך אמר פטרוס הקדוש, ואף הוסיף, "כלומר, לא מישהו שהיה מוכן להיבדק בגלאי שקר".כאן קורט וונגוט, כתבכם הנבוך, המושפל, הסולד מעצמו, הנבער מאינדיאנה, המסיים את השידור בקושיה היומית: "להיות או לא להיות?"

עם אייזק אסימוב

מאזינים יקרים: הקריירה שלי בעיתונאות שלאחר המוות מסתיימת, כמעט בוודאות, היום. ברגע שג'ק קבורקיאן שיחרר אותי מהרצועות שקשרו אותי למיטת הטיפולים, ואני התיישבתי והתכוננתי לספר על הריאיון שערכתי בגן עדן עם אייזק אסימוב המנוח - הוא נלקח, כפות באזיקים, למישיגן, שם הוא מואשם ברצח מדרגה ראשונה. שיא האירוניה! הרוצח לכאורה הזה הציל את חיי למעלה מתריסר פעמים! ועכשיו, שג'ק איננו כאן, איני מרגיש עוד בבית במתקן ההוצאה להורג.
אני מבקש אפוא את סליחתכם על רגשותי המעורבים, על כך שאני משתתף בסבלותיו של חבר אחד, ג'ק, שעדיין בין החיים, בעודי עולז לאור מצבו המשופר, יחסית, של חבר אחר, אייזק אסימוב, שנפטר מבעיות לב וכליות בן שבעים ושתיים, לפני שמונה שנים.
אייזק, קודמי בתפקיד נשיא הכבוד של אגודת ההומניסטים האמריקנית, היה הסופר האמריקני הפורה ביותר בכל הזמנים. הוא כתב קרוב לחמש מאות ספרים - בהשוואה לעשרים ומשהו העלובים שלי, או לשמונים וחמישה הספרים שכתב אונורה דה בלזק. לעתים אייזק כתב ופירסם עשרה ספרים בשנה אחת! ולא רק ספרי מדע בדיוני זוכי פרסים; רבים מהם היו מחקרים פופולריים על שקספיר וביוכימיה והיסטוריה של יוון העתיקה, והתנ"ך ותורת היחסות וכולי וכולי.
אייזק קיבל תואר דוקטור בכימיה מאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, הוא נולד בסמולנסק, בברית המועצות לשעבר, אבל גדל בברוקלין. הוא שנא לטוס, ועל פי ההספד שלו ב"ניו יורק טיימס" הוא מעולם לא קרא את המינגווי, ג'ויס או קפקא. "הספרות היפה והשירה של המאה העשרים זרים לי לגמרי", כתב פעם. "אייזק", אמרתי, "אתה צריך להופיע ב'ספר השיאים של גינס'".
והוא אמר: "כדי שינציחו אותי לצד תרנגול ששמו פריק ששקל עשרה קילו והרג שני חתולים?"
שאלתי אותו אם הוא ממשיך לכתוב, והוא אמר: "כל הזמן! אם לא הייתי יכול לכתוב כל הזמן, זה היה גיהנום בשבילי. אם לא הייתי יכול לכתוב כל הזמן, כדור הארץ היה גיהנום בשבילי. הגיהנום עצמו היה נסבל מבחינתי, כל עוד יכולתי לכתוב כל הזמן".
"תודה לאל שאין גיהנום", אמרתי.
"נהניתי לדבר איתך", הוא אמר, "אבל אני חייב לחזור עכשיו לעבודה - אני כותב שישה כרכים על אמונות ארציות מגוחכות במיוחד בנוגע לעולם הבא".
"אני עצמי הייתי שמח להסתפק בנמנום," אמרתי.
"כה אמר ההומניסט", אמר אייזק, שהלך ונעשה חסר מנוחה יותר ויותר.
"שאלה אחרונה", הפצרתי בו. "לאיזה גורם אתה מייחס את הפוריות המדהימה שלך?"
אייזק ענה במילה אחת יחידה: "אסקפיזם". ואחר כך הוסיף ביטוי מפורסם משל הסופר הצרפתי (הפורה מאוד אף הוא) ז'אן פול סארטר: "הגיהנום הוא אנשים אחרים".

מתוך "יברך אותך אלוהים, ד"ר קבורקיאן" מאת קורט וונגוט, מאנגלית: אודי תגרי, הוצאת זמורה ביתן