עוץ לי גוץ לי, הקאמבק

הפקות תיאטרון לילדים בישראל, לפחות בשנים האחרונות, היו בעיקר נחלתם של מפיקים פרטיים או תיאטראות המתמחים בז'אנר, עובדה שאיפשרה ללא מעט הפקות דלות המבוססות על טקסטים-לא טקסטים לעלות לבמה. דוגמאות לא חסרות. בסוף החודש יעלה על במת תיאטרון הקאמרי של תל-אביב עיבוד מחודש למחזמר "עוץ לי גוץ לי" מאת אברהם שלונסקי, על-פי מוזיקה שחיבר הפזמונאי דובי זלצר, ויש לומר שמלבד הנוסטלגיה, משמחת מאוד העובדה שגם בתיאטרון הרפרטוארי בישראל החליטו שילדים, לא פחות מהוריהם, ראויים להפקות תיאטרון מושקעות ולא מזלזלות.
בחזרה הגנרלית לקראת ההצגה, שהתקיימה ביום חמישי שעבר באולם הקאמרי הישן ברחוב פרישמן, נשמעו צהלות שמחה שכמותן לא נשמעו באולם הישן מזה זמן רב. ילדים והורים יצאו מהאולם בעיניים בורקות. אז נכון, הסיפור על האישון הקטן שהציל את בת הטוחן, עזר לה לטוות קש לזהב ובכך לזכות בכתר המלכות ודרש בתמורה את בנה בכורה, כתוב ב"שלונסקית", שהיא עברית שכיום אפשר למצוא בעיקר בפינת הטלוויזיה הקצרצרה והנדחת של אבשלום קור "הגיע זמן לשון". ובעצם אז מה? למרות שייתכן שילדי המילניום החדש (ההצגה מיועדת לילדים מגיל 5 והלאה) לא יודעים מהם זוזים, פלך, זאטוט, דרדק, פלמוני, קש וגבבה, מגדנות או ספחת, הקונטקסט ברור היום לא פחות מכפי שהיה כשהמחזמר עלה לראשונה על במת הקאמרי בשנת 1965 או כשחודשה בשנת 1989 על-ידי יוסף כרמון. גם אם יש מילה פה או שם שאינה מובנת לילדים, המחזה רק נותן להורים סיבה נוספת לגשת למילון ולהסביר את העברית לילדיהם. לא נעים לומר, אבל גם השחקנים המשתתפים בהפקה החדשה נדרשו למדריכת שפה ודיבור בכדי שתעזור להם להבין את כל מילות הטקסט ולהגות אותן כהלכה. בתכניה היפהפיה, שנכתבה במיוחד לילדים ובה מסביר כל אחד מהמשתתפים את תפקידו, נמצא גם מילון מושגים קטן לטובת הילדים והוריהם.

הפעם המוזיקה חיה

את ההפקה החדשה ביים רוני פינקוביץ' וצוות השחקנים המשכנע המככב בה כולל את רמי ברוך (המשרת), אמיר קריאף (שר הארמון), אבי טרמין (שר האוצר), אלי גורנשטיין או יגאל נאור (הטוחן), אלינור אהרון (בת הטוחן), יוסי טולדו (עוץ לי גוץ לי) ואלון אופיר (המלך). עוד משתתפים בהפקה עירית קפלן, איה שבא, אילן ממן ורז רשף. אלון אופיר, שביים לאחרונה את ההצגה "מר גרין" עליה גם זכה בפרס התיאטרון, הוא מלך עוץ כל-כך מוצלח עד שפשוט בא לקחת אותו הביתה. גם רמי ברוך, אמיר קריאף ואבי טרמין מצחיקים להפליא.
גולת הכותרת של ההפקה היא ללא ספק התלבושות המרהיבות והתפאורה הצבעונית ומלאת החן שיצרה רות דר. בניגוד להפקות אחרות, נדמה כאילו היא עצמה טוותה בפלך לא מעט חוטים על-מנת שהעין לא תפסיק להתלהב מהמתרחש על הבמה. הבמה והתלבושות נותנות תחושה שספר מצויר לילדים התעורר לחיים מול העיניים. בתכניה, אגב, יוכלו הילדים למצוא תשובות לשאלות כמו איך עושים הצגה, מה תפקידו של הבמאי, מהם אביזרים ומי עושה את הפיאות, כמו גם דפי עבודה שנושאיהם לקוחים מתוך המחזה. פרט יוצא דופן נוסף טמון בכך שבניגוד למערכות הפלייבקים בה מתורגל כל הורה שהוביל את ילדיו בשנים האחרונות לפסטיבלי חנוכה או לסתם להצגות מוזיקליות, הפעם מדובר במוזיקה חיה עם נגנים כמו בזמנים הטובים. מדובר בהפקה שארכה כשעה וחצי, זה לא קצר, ולילדים שמתורגלים באוטוסטרדת MTV זה עלול להיות מרתיע בהתחלה, אבל שווה את המאמץ.