השד העדתי האשכנזי

השד העדתי יצא מהבקבוק. האשכנזים, עדה שלא מסוגלת להתגבר על רגשות ועל פגיעה בכבוד שלה, בחרו במצנע. כל הנתונים מראים כי בעוד שהספרדים במפלגת העבודה העדיפו מועמד בעל עמדות מרכזיות, הרי שבני עדות אשכנז העדיפו מועמד בעל עמדות קיצוניות ביותר. ההצבעה העדתית של האשכנזים (בקיבוצים קיבל המועמד האשכנזי למעלה משבעים אחוז!) מוכיחה, כי למרות חמישים שנה ויותר של קליטה מוצלחת, האשכנזים עדיין לא הפנימו את העובדה, שצריך לבחור את המועמד המתאים ולא מועמד בלתי מוכר, שיתרונו הוא בכך שהוא מהשבט הנכון. האם לא הייתה ההצבעה למצנע מחאה של האשכנזים, שבמשך חודשי כהונתו של פואד המזרחי חשו כי ההרגלים והרגשות האשכנזיים לא זכו לכבוד ולמקום הראוי?
לאחר כל כך הרבה שנים, שכבר נדמה היה שהסוגיה העדתית אינה דומיננטית כל כך, התברר שוב כי מתחת לפני השטח ממשיכים בני עדות אשכנז לפתח ולטפח רגשות איבה לכל מי שאינו כמותם. למרות הנישואים הבין-עדתיים, למרות האינטגרציה בחינוך ולמרות כל המאמצים, הם לא מסוגלים לקבל מועמד שאינו "משלנו". בני הדור השני של הפולנים והליטאים, האוקראינים וההונגרים, עוד לא התגברו על חבלי הקליטה, והם מתקשים לתמוך במועמד מזרחי. בבחירות לראשות מפלגת העבודה התפרצו כל היצרים האפלים האלה והדיחו את המועמד, שכל חטאו היה שהוא לא מהעדה הנכונה. מי יגיד לאשכנזים שהגיעה השעה להניח את הרגשות העדתיים הסקטוריאליים שלהם בצד ולהצביע באופן ענייני?

שני שמאלנים

בבחירות הקרובות עומדים כנראה להתמודד שני שמאלנים על ראשות הממשלה. עמרם מצנע, שמוזהר על ידי פואד כי יקח את המפלגה שמאלה ויהפוך אותה למרצ ב', ומולו השמאלן הידוע, ראש הממשלה שרון. הלה מואשם על ידי בנימין נתניהו בתמיכה במדינה פלסטינית, ובכך שאין בעצם הבדל בין מצנע לבינו.
ישראל מלאה בפוליטיקאים, שהאידיאולוגיה שלהם היא על בסיס מקום פנוי. אותו בנימין בן אליעזר, המזהיר מפני שמאלנותו של מצנע, שלף את מפלגת העבודה רק לפני חודש מממשלת האחדות, בטענה שהיא לא מקצצת כסף מההתנחלויות.
האיש שרצה לנצח בפריימריס, היה מוכן להרוס בנשיפה אחת את השותפות עם הליכוד רק בשביל לקושש עוד כמה קולות, רק בשביל להסיר את החשד שהוא יותר מדי ימני. פואד, ששלשום עוד דיבר על ההתנחלויות ופינה מאחזים בשבת בהתלהבות של חבר מרצ, גילה פתאום שמצנע יותר מרצניק ממנו, אז הוא חתך בחזרה ימינה. אחרי ההפסד הוא כבר לא צריך להיות שמאלן. הוא יכול לחזור להיות פואד. הוא כבר התמקם מימין למצנע, כשהוא נושף את תבוסתו באוזני כל: "תיזהרו, הוא שמאלן! הוא מרצ! הוא ביילין עם זקן!" כאילו הוא עצמו, פואד בן אליעזר, הגיע למקום מסניף "מולדת" הקרוב.
אותה שיטה נוקט גם בעל ניסיון אחר, בנימין נתניהו. האיש המוכשר הזה מריח גם הוא ריח לא נעים של הפסד מתקרב, והוא אץ-רץ להאשים בשמאלנות את ראש הממשלה שרון. נתניהו עצמו, שבטח היה שמח להשמיד את כל התמונות שלו לוחץ את ידו של ערפאת וחותם על הסכם חברון, גילה חלקת אדמה פנויה מימין לשרון. שם הוא מתייצב ולוחש: "שרון שמאלן! שרון זה מצנע! הוא בכלל לא ימני כמוני!"
הפוליטיקאים לא סומכים על זכרונו הקצר של הציבור, אלא על אדישותו. רוב הישראלים כנראה כבר השלימו עם העובדה שהזיגזוג הוא חלק מהמשחק הפוליטי. העמדה ונקודת המבט נבחרות לפי התועלת המיידית שהן יכולות להביא למועמד. הפוליטיקה עצמה היא רק משחק כוח, שבו לא המדינאי משרת את האידיאולוגיה היא המקפצה של הפוליטיקאי. וכל יום אפשר ממקפצה אחרת.