בברטיסלבה הזמן עצר מלכת

מעולם לא הקדשתי מחשבה רבה לשעונים, מעבר למבט שאני מעיפה מפעם לפעם בשעון היד שלי. אבל בביקור שערכתי לאחרונה בברטיסלבה, בירת סלובקיה, היושבת על הדנובה ליד גבולה המערבי של המדינה, מצאתי את עצמי מוקפת בהם, בתוך בניין צהוב קטן, הבנוי בסגנון הרוקוקו ושוכן בסמוך לטירה העירונית.
הבניין, כל כך קומפקטי שהמבקרים חייבים לטפס במדרגותיו במצודד, משמש משכן למוזיאון השעונים - אוסף של שעונים שלפי ההבטחות בעלון עתידים לשבות את לבי. לנוכח מזג האוויר הגשום, ועם שעתיים-שלוש להרוג, קפצתי לשם.
וכך, הודות לברטיסלבה, למדתי משהו על עצמי: אני מטורפת על שעונים. רבים מהשעונים בתצוגה נוצרו על ידי שענים מהמאות ה-18 וה-19 - אומנים שלא שמעו מעולם את האימרה פחות זה יותר.
בהתאם לנקודת המבט שלכם, האוסף הוא או תצוגה מהממת של אמנות בארוקית וטרום אר-דקו, או וולגריות קיצונית. מה לומר לכם? אני אהבתי אותם.
היה שם שעון-שרשרת קטנטן, עם חרוזים אדומים המתנוצצים על נרתיק כסף. שעון שהוסתר בתוך ציור נוף פסטורלי מהמאה ה-18, שבו השעון שבצריח הכנסיה לא רק דקורטיבי, אלא גם מראה את השעה. שעוני שולחן נטולי עידון, עשויים מעץ כהה, שאיפשרו לאריסטוקרטים משועממים להגניב מבט ולראות את השעה בזמן הארוחה. ושעון מדהים, לא תקין פוליטית, ובו עבדים הנושאים סל על הראש עומדים בבסיסו של לוח שעון גדול.
בקומה השנייה היה השיא: שעון הניצב על שידה ומוקף דמויות עשויות זהב, עם ילדון-מים לשמאלו, עץ מסוקס לימינו, ומלאך מרחף ממעל. על היצירה חתום יאקוב גולדן, שען ברטיסלבי ידוע מהמאה ה-18.
בפרטים הביוגרפיים על גולדן כתוב שאפשר למצוא עבודות שלו גם ב-Palffy Palace, גלריה בעיר העתיקה, ואני שמה לשם את פעמי. ההליכה נמשכת חמש דקות בלבד.

קטנטנה, זולה וריקה מתיירים

העיר העתיקה של ברטיסלבה מלאה הפתעות, ואחת מהן היא הגודל שלה. היא קטנטנה, נוסף על היותה זולה ויחסית ריקה מתיירים. אפשר לטייל ברובו של המרכז היפהפה, המוגבל להולכי רגל בלבד, במשך אחר צהריים אחד. אלה שעות של עונג, במיוחד אחרי שמגיעים לעיר משדה התעופה דרך מגדלי-הדירות האפורים והקודרים, הממלאים את פרברי ברטיסלבה.
לב העיר מכיל את אותן הכיכרות רחבות הידיים, פסלי הברונזה, הטיילות עטורות העצים והרחובות המרוצפים שאפשר למצוא בערים כמו וינה, אבל בלי ההמונים, המחירים והמרחקים. המקום היה כל כך מושלם, שכמעט ציפיתי להיתקל שם במשלחת של חברת דיסני, כשאנשיה מודדים את חזיתות הבתים ורושמים לעצמם הערות.
לפאלפי פאלאס, על כל פנים, לא הגעתי. במקום זה, אחרי טיול קצר, כשהאור התמעט והרחובות המתפתלים החלו להתרוקן, הלכתי לחפש לי משהו טעים. ובפינה הדרום-מערבית של Hlavne Namestie - כיכר גדולה ונעימה בעיר העתיקה - מצאתי בית קפה אלגנטי בשם קפה מאייר. במסורת בתי הקפה האירופיים הגדולים, כל ספל קפה מגיע על מגש משלו, בלוויית כוס מים ועוגייה. מבחר העוגות המוצעות כאן מגיע ל-25 בערך - מעוגת 'היער השחור' ועד שלושה סוגי שטרודל שונים. התמקמתי על המושב
המרופד, ובעודי אוכלת את הזאכר-טורטה שלי השקפתי מבעד לחלון הגדול אל פיסה נאווה זו של העולם הישן, והרגשתי כאילו הזמן צעד לאחור.

ההמלצות הכי -הכי

הבידור הכי טוב: התיאטרון הלאומי הסלובקי. בית האופרה הזה מהמאה ה-19 שווה ביקור ולו בזכות עיצוב הפנים המצועצע שלו. אבל הוא מציע גם תוכנית מעניינת. פרטים באתר האינטרנט, ב'אתרים נוספים' בטור הימני.
המלון הכי טוב: מלון ראדיסון סאס קרלטון, Hviezdoslavovo Namestie 3. המלון, ששופץ לאחרונה, קרוב הן לדנובה והן לעיר העתיקה, ובצאתכם ממנו תמצאו את עצמכם בטיילת עטורת עלווה. טל' 0000-5939-2-421.
הטיול הכי טוב: התחילו ב-Michalska Brana, שער מיכאל, מגדל שמירה ושער כניסה שמשמש נקודה אידיאלית - הצפונית ביותר - לטיול בעיר העתיקה. מהמגדל לכו לאורך Michalska, ואחר-כך פנו שמאלה ב-Zamocnicka, עברו את ארמון הרוקוקו Mirbach ואת הכנסיה הפרנציסקנית והיכנסו ל-Frantiskanske Namestie, כיכר יפה בעיר העתיקה.
המוזיאון הכי עממי: זהו מוזיאון הפולקלור הקטנטן, Expozicia Umeleckych Remeisel ב-Zidovska, שבאוסף יצירות האמנות שלו, מעשי האומנות והתיאורים מחיי הבית במאה ה-19, מספק הצצה לאורח החיים האוסטרו-הונגרי. טל' 2784-5441-2-421.
העוגות הכי טובות: קפה מאייר, Hlavne Namestie 7. אי אפשר להישאר אדיש לתצוגת העוגות בכניסה לבית הקפה הזה, הדומה לבתי הקפה של פעם, ועוד יותר קשה להחליט איזו עוגה להזמין - עוגת היער השחור, שטרודל דובדבנים, ואולי Topfen, שטרודל גבינה ופירות. מחיר פרוסה: 1.18 אירו. טל' 1741-5441-2-421.

תרגום: נמרוד אברהם