אלפא 147GTA - גישושים ראשוניים

עשן עולה מאזור הכנפיים הקדמיות, מסתלסל מכיוון הקאליפר האדום אל בין צלעות החישוק הנאה, משם היישר לאוויר הקר. ונראה כי הפעם לפחות, יש עשן בלי אש, במיוחד לאחר סדרת בלימות רצופות ממהירות על-חוקית-בעליל למהירות עירונית ממוצעת. הריח הזה מוכר לי, תבשיל מתכת ורפידות בלמים שנותר זמן רב מדי על האש. אני שווה נפש, אבל החיוך על פני נהג המבחן של אלפא נעלם באחת, והוא נע באי נוחות מופגנת, רומז לנו שאולי כדאי לעזוב את המסלול. "היי, המכוניות האלה צריכות להגיע עד רומא..."
המקום בו אנו נמצאים כרגע הוא מסלול הניסויים של פיאט, העונה לשם "בלוקו". וכאן אני פוגש לראשונה את ה-147 החזקה מכולן, גרסת GTA שמבטיחה להעניק לאלפא את נשק יום הדין בקרב על כתר הקומפקטית החמה מכולן. והיא ללא ספק נראית טוב. מכל זווית שאני מביט בה, היא נראית שרירית וכוחנית מאחותה הרגילה, זו שאינה סובלת ממחסור בסקס אפיל.
בכל מקרה, החרטום עם הספוילר המאיים ופתחי האוורור הנוספים לצד יחידות התאורה - שמטרתם לסייע לצינון המנוע הגדול והחזק - לא מותירים מקום לטעות. אבל גם הכנפיים התפוחות, הפגוש האחורי עם הפתחים הבולטים, המפלט הכפול וספוילר שממשיך את קו הגג, מספרים שזו חיה אחרת מה-147 שהכרנו. ועוד לא דיברנו על הצמיגים הרחבים והחישוקים הגדולים.
כאן, על המסלול הצר הזה, עם דשא ירוק מסביב ואוויר קפוא של חורף, מצליחה המכונית הזו לחמם את הלב. והחום הזה הופך ללהט של ממש כאשר לוקחים בחשבון שאלפא תחבה כאן מנוע בנפח 3200 סמ"ק עם 250 כ"ס. כן, אותו מנוע כמו ב-156 GTA, רק קצת יותר ידידותי לסביבה, כולל תיבת שישה הילוכים זהה.

מוגזם?

מנוע גדול כל-כך במרכב קטן יחסית שהכיל עד עתה הרבה פחות סוסים? אולי נסחפו כאן קצת מהנדסי אלפא? לא אם מביטים במכונית הזו כפי שעשו זאת האיטלקים האחראים ליצירה. מבחינתם, זוהי פחות-או-יותר 156 מקוצרת, ולכן אין שום בעיה - לא פיזית, לא רעיונית - לדחוס לחרטום הקצר את אותם מרכיבים מוכרים. אגב, אם רוצים לכך הוכחה מסוימת, ה-147 הזו אינה קלה משמעותית מאחותה הבכירה, כ-60 ק"ג בסך הכל, תלוי בגרסה.

יאללה, נוסעים

מצמד פנימה, הילוך ראשון, רגל ימין קדימה ושמאל משחררת. האספלט של בלוקו מתחיל לנוע מול העיניים, אך לא באופן המטורף לו ציפיתי. 3.2 ליטר, 250 סוסים איטלקים במכונית קומפקטית נשמעים אמנם כמו ברקים ולהבות, אבל האלפא הזו דווקא רגועה יותר מכפי שציפיתי. היא טסה לפנים ללא דרמות, בלי מכת כוח אכזרית ובקצב אחיד, שגורם לך לחשוד כי נתוני יצרן של 6.3 שניות ל-100 קמ"ש ו-247 קמ"ש מרביים נמדדו במקום אחר, עם מכונית אחרת.
רק מבט במד המהירות מחזיר אותך למציאות, מספר לך כי אתה בכל זאת נע בקצב מהיר, הרבה יותר מכפי שנדמה. והתופעה הזו חוזרת על עצמה גם על האוטוסטרדה האיטלקית. אני כבר משוכנע שהיא מהירה, בעיקר לאחר שמד המהירות מצביע 250 קמ"ש, למרות שסטייה קלה לבטח קיימת.
אבל הרבה יותר מהמהירות המרבית, מרשימה אותי הדרך בה היא מגיעה ל-200 למשל. זה קורה כל-כך מהר, עד כי לא נותר לי אלא להתפעל מהדרך בה היא עושה את זה. אחרי הכל, המנוע החזק הזה יכול להרשות לעצמו להיות לינארי ועקבי בסל"ד בינוני, ולהותיר את האש הגופרית לספירות העליונות.

עד עכשיו

מבלי להיכנס כאן לתיאורים טכניים, או בכלל לפירוט מדוקדק, את הרושם הראשוני אני חייב להעביר לכם. כי למרות נתונים היפראקטיביים בעליל, מדובר להפתעתי בברייה רגועה, מתורבתת, מבלי לוותר על מהירות מדהימה. כך על מסלול הניסויים, כך על הכביש המהיר.
כמו חוצת אוטוסטרדות טהורת גזע, ולמרות הגוף שאינו גדול, מפגינה כאן ה-GTA הזו יציבות כיוונית טובה, ויכולת מרשימה לשמור על מהירות גבוהה לאורך זמן.
אבל קחו בחשבון כי מדובר ברשמים ראשוניים בלבד, ממכונית שעשויה לכתוב מחדש את החוקים בתחום הקומפקטיות הקטנות. מחר נשלח אותה לחופשי על כבישי נהיגה אמיתיים, ואז נראה ממה היא באמת עשויה.