ציציות במקום ציצים

כרזת הפרסומת המבשרת על בואו של יהודה ברקן לסיבוב הופעות בארה"ב מורכבת מדיוקן של האיש בימיו הטובים: צעיר מ- 58 שנותיו, תוסס ועם זיק ערמומי בעיניים אותו יזהה כל מי שצפה באחד מסרטי המצלמה הנסתרת של ברקן.
אלמלא הכיפה השחורה הנחה בנוחות על ראשו, אפשר היה לחשוב שברקן מקדם עוד סרט חדש, ברשימה ארוכה של סרטים שגררו פולמוס לאומי בשל גובה ההומור שקידמו, שהיה נעצר בדרך כלל באיזור החלציים. רק שהפעם ברקן מגיע כדי לקדם את הסרט החשוב ביותר שיצר מעודו, הסרט של חייו.
לפני 11 שנים עבר יהודה ברקן את התהליך המוכר בכותרת "חזרה בתשובה" ושב לאוהלה של תורה. שם, בחיקם החמים של מצוות ומדרשים, הוא מרגיש בטוח ושלם. בשונה מאורי זוהר, ברקן לא סולד מעברו ולא מנסה לרכוש את הזכויות לסרטיו על מנת להשמידם. יתרה מכך, חיבתו המפורסמת לאור הזרקורים נותרה כשהיתה, רק שעכשיו הוא מנתב אותה לקידום פרויקט פחות או יותר רוחני, שלא לומר מטיפני.
כמי שמכיר את עולם הבידור ואת תעשיית התקשורת הנלווית אליו, הוא מבקש כבר בתחילת שיחת הטלפון בינינו (ברקן הופיע באותו יום באטלנטה) לקבל יחס אוהד. "יש כל מיני אנשים בתקשורת שנושא הדת והיהדות מקומם אותם, אותי זה מפתיע, שנושא כמו יהדות יכול לקומם יהודי", הוא אומר. בכלל, רבות מהאמירות שלו נשמעות כפרפראזה על סצינות מסרטיו, בעיקר המפורסם והמצליח שבהם, "חגיגה בסנוקר". כל שאלה המופנית אליו נענית תחילה בפתגם או באמירה מהמקורות, ורק אחר כך מגיעה התשובה הרלוונטית.
את רעיון החזרה בתשובה הוא שאב, כמה אקטואלי, ממלחמת המפרץ, שתוצאותיה בישראל נתפסו בזמנו בקרב רבים, לא בהכרח מאמינים אדוקים, כנס בהתגלמותו. "כששואלים אותי אם חזרתי בתשובה, אני עונה שחזרתי בתשוקה לחיק היהדות", הוא אומר. "לפני 11 שנה פרצה מלחמת המפרץ במהלכה קיבלתי את ההארה הגדולה, כשהבנתי שאם 39 טילים נופלים על מדינה קטנה, וברוך השם אף אחד לא נפגע מפגיעה ישירה, אז כנראה שמדובר בנס או השגחה עליונה או איך שלא תקרא לזה. אנחנו כיהודים מונעים על ידי אותו כוח עליון שאנחנו קוראים לו בורא עולם, ושאר העמים מכנים אותו בשם אחר, גוד או אללה. לנו יש את הזכות להיות העם הנבחר של אותו הכח. אני אומר שאם יש לי את הזכות לעשות שדרוג ולהיות חלק מהעם הנבחר, למה שלא אתחבר לעניין? המהפך הזה נתן לחיי טעם שונה, טעמתי מכל מנעמי וטעמי העולם הזה, אבל נשארתי בלי טעם. עד שיום אחד התוודעתי לטעמה של תורה והבנתי איפה בעצם נמצא הטעם האמיתי".

היו לך רגעים קשים?

"המושג קשה לא קיים בלקסיקון האישי שלי, אבל תהליך החזרה היה מוזר לסביבה. החברים שלי לא הבינו למה פתאום הפסקתי להופיע בערבי שבת, שהם המועד העקרי להופעות ולפרנסה עבור אמנים, וגם האמרגן שלי לא ממש הבין. מצאתי את עצמי מניח תפילין כל בוקר, הולך לבית כנסת. ולאחרונה גם עברתי לגור במושב דתי, בית גמליאל, שמחזק את ההרגשה הנפלאה של שבת כהלכתה".

היו מקרים שחברים ניתקו קשר וראו בך בוגד, כפי שקרה לאורי זוהר?

"בחבורה שהייתי קשור אליה הפסיקו לקבוע איתי נסיעות שבת לחוף הים ולהזמין אותי למסיבות שהיו מתקיימות אחרי הופעות, ואז התעוררה הבעיה של מועד המפגשים. בחמש השנים האחרונות אשתי ואני מקיימים ריטואל של 'בית תורה', בית פתוח בו אנו מארחים אנשים מכל המגזרים. אנחנו לא מדברים על חזרה בתשובה, אלא נותנים לאנשים לטעום מטעמה של התורה. פתאום כל החברים שהתנתקו מיהודה ברקן כשהוא נכנס לעולמה של התורה, התחילו להגיע ולטעום מעולמה. אחד הצדיקים שמגיע בכל שבוע הוא אבי טולדנו, שגם מופיע איתי במופע. ננסי ברנדס מגיע בקביעות, שלא לדבר אל אלי יצפאן, שהפסיק להופיע בימי שישי ולא זז מבלי לקבל את ברכתו של הרב כדורי על כל צעד שהוא עושה, וחברי דודו טופז, שהחליט לנסוע לאומן בראש השנה. פתאום אתה מגלה תהליך מדהים, שחברים שלא האמנת עליהם מתחילים לגלות איפה נמצא העוגן היהודי, בתורת ישראל. אני יכול להעיד על עצמי, שאם לא הייתי בעולם התורה והאמונה, אני כמעט משוכנע שלא הייתי פה. התורה בפירוש הצילה אותי. לפי חמש שנים חטפתי סטירה, שבמסגרתה הפסדתי כמעט את כל רכושי, ומדובר במיליונים. אדם אחר היה עולה למגדל שלום וקופץ אל מותו, אך נושא האמונה עצר אותי, עשה לי מהפך חשיבה ועזר לי להתגבר על העניין. הסיפור עצמו הוא סיפור ארוך ואני מספר אותו במופע"

המה ההבדל בין ההתנסויות של חבריך הבוהמיינים היום לבין ההתכנסויות של פעם?

"בהתכנסויות החברתיות שהיינו עורכים במהלך התקופות הפוחזות היינו מעלים כל מיני נושאים שלא קשורים בנושא של רוח, אלא בתאוות של גוף. היום התאוות הללו אינן עולות על בדל שפתותנו, אלא אנחנו משוחחים על דברים שנמצאים בעומקם של דברי תורה נפלאים. התורה שגדלנו עליה בבית הספר העממי היא רק קצה הקרחון, וכשאתה צולל פנימה לכל המושגים, המדרשים והפירושים שיש לכל פסוק, אתה מגלה עולם ומלואו. כאדם שטעם את כל מנעמי העולם הגשמי, פתאום העולם הרוחני ממלא אותי בצורה מופלאה.
"הייתי אחד התלמידים הכי גרועים בבית הספר עממי, והיום אני לומד שלוש פעמים בשבוע. אני משוכנע שהורי צובטים את עצמם למעלה כשהם רואים אותי מתקשר לרב ושואל מתי אפשר לבוא לשיעור, ולא מאמינים שזה יהודה'לה שברח מבית הספר. לא סתם השוו את התורה למים חיים. זה דבר מרווה ואתה כל הזמן נשאר עם צימאון לעוד. את כל נושא השבת לא קיבלתי בבית, קידוש היה רחוק ממני והמסורת קיבלה ביטוי מינימלי, כשהיינו מתכנסים בפסח לסעודת ליל הסדר וקוראים את ההגדה על הקטע של האוכל. היום, כל חג מקבל את המשמעות שלו ובכל ערב שבת יש קידוש. זה מוכיח שמסגרת יכולה להשביח את חייך, והמסגרת הזאת משביחה את חיי".

אתה נחשב לתלמיד טוב בקרב חבריך?

"אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני חושב שאני תלמיד לא רע, על אף שיש לי עוד הרבה מה ללמוד".
תקדים אורי זוהר הוכיח שהחזרה בתשובה יכולה לפקוד גם את גדול החוטאים. ברקן מבין זאת היטב, בדרכו לגייס חילונים נוספים לחזרה בתשובה, או כפי שהוא מכנה זאת: "השבת תינוקות שנשבו הביתה", ברקן משתמש בטרמינולוגיה חילונית המתובלת בסלנג ובהומור רב. יש שאומרים שרק לאחר שחזר בתשובה החל ברקן, סוף סוף, להצחיק באמת. את קריירת הבידור שלו הוא החל בתחילת שנות השבעים, כשהשתתף בשורה ארוכה של סרטים שהפכו לקאלט ישראלי. ברשימה: "צ'רלי וחצי", "כץ וקרסו", "חמש חמש", "נשיקה במצ"ח", "מצלמה בלי בושה", "חגיגה בסנוקר", ואיך אפשר בלי טרילוגיית הדמעות "אבא גנוב". סרטיו כונו בפטרוניות מתנשאת "סרטי בורקס", כשהביטוי מכוון אל ההומור העממי שאיפיין אותם, שפנה במוצהר למכנה המשותף הרחב ביותר. "כל מי שהאשים אותי בהומור נמוך, האשים את כל בית ישראל בטעם נמוך, כי הקהל הצביע ברגליים", אומר ברקן. "בכל סרט שעשיתי צפו בין שש מאות אלף למיליון צופים, אז אם הקהל הגיע לבתי הקולנוע, אז מה זה אומר, שהוא נמוך?"
כך או כך, סרטיו ממשיכים לרתק קהל רב, ונראה כי אין ישראלי בנמצא שלא יודע לצטט לפחות שורה אחת מ"חגיגה בסנוקר", אחד מסרטי הפולחן הגדולים ביותר שנעשו בישראל. ומי שסבר כי תחת חסותה של התורה יזנח ברקן את עיסוקו הקודם, טעה. ברקן נערך לצילומי ההמשך לסרט "חגיגה בסנוקר", וסיבוב ההופעות מוצא אותו בעיצומה של כתיבת התסריט. הבשורה הגדולה היא שמרבית השחקנים שהשתתפו בסרט הראשון, בהם זאב רווח וטוביה צפיר, ישתתפו גם בסרט ההמשך שמתוכנן לצאת בשנה הבאה. "הרעיון של סרט ההמשך הוא להביא את סיפורם של שני הליצנים (ברקן ורווח) שלושים שנה אחרי ולבדוק מה קרה להם מאז", מנדב ברקן פיסת מידע.
במקביל, הוא סיים הפקת שני סרטים המיועדים לקהל החרדי, שיצאו לשווקים בפורמטים של וידאו ודיסק למחשב, ומיועדים בעיקר למשפחות הנמנעות מהכנסת מקלטי טלויזיה לביתם מחשש לחשיפת ילדיהם לתועבה. הסרטים, "גבורתו של ילד" ו"כל יהודי זהב", דומים לסרטי הפולחן הקודמים שיצר ברקן, לפחות בפשטות העלילה ובגישה הבלתי אמצעית וחסרת התחכום של הכוכב שלהם. השוני נעוץ במסר שהם מקדמים: את הציצים של דנוטה השופעת מחליפות הציציות של גילי שושן ומיכאל וייגל, שחקניה של הדרמה המותחת "כל יהודי זהב". השניים, מכוכבי הסדרה "הפוך", חזרו בתשובה בשנים האחרונות וחברו אל המיזם האמנותי-דתי שיצר ברקן.
עלילת "כל יהודי זהב" מגוללת את סיפורו של אב משפחה ממוצא יוני הנלחם במיסיון נוצרי שמבקש לגייס לשורותיו את אחד מבניו. דרך המלחמה העיקשת במיסיון, המייצג את כל סכנות העולם הלא יהודי, עובר האב תהליך חזרה בתשובה
לדברי ברקן, הסרטים מעוררים התרגשות עצומה בקרה הקהל הדתי והחרדי, שללא ספק לא ציפה לקבל לשורותיו תגבור בדמותו של הבדרן הישראלי המפורסם. המפגש עם הרחוב החרדי מעורר אותה מידה של התרגשות בקרב ברקן. לפני חודש, במהלך ביקור שהוא וחבריו ערכו בשכונת מאה שערים בירושלים, זכה ברקן לכבוד שהפתיע אפילו אותו. "זה היה ממש ניצוץ של חזון אחרית הימים. חתמתי לחרדים, שהייתי בטוח שבכלל לא יודעים מי זה יהודה ברקן ומסתבר שהם ראו את הסרטים שעשיתי פעם".

אז שום שבר למעשה לא השתנה, נשארת בדרן

"למה לא? אחד העקרונות הבסיסיים שהיהדות מטיפה להם אומר: 'אם אין קמח אין תורה', והקמח שבורא עולם חנן אותי בו הוא משחק ובימוי. נכון שהיום אני עושה סרטים באופן צנוע יותר ולא משלב בהם את דנוטה השופעת".

איך אתה מתייחס היום לסרטים שעשית בתקופה החילונית שלך, שכללו עירום ובדיחות מתחת לחגורה?

"אני מתייחס לכל מה שעשיתי בסלחנות ובהחלט לא מבטל את התקופה ההיא. יש משפט שאומר: 'דע מהיכן באת, להיכן אתה עתיד ללכת ובפני מי אתה עתיד לתת את הדין'. העניין הזה של מהיכן באתי נותן לי פרופורציה לראות כמה טוב לי במקום שאני נמצא היום".
סיבוב ההופעות "עם ישראל חי" הנודד ברחבי ארצות הברית מתקיים בחסות "ערכים", ארגון שמתמחה בהחזרת חילונים בתשובה. בשנים האחרונות מקיים הארגון סמינרים לחזרה בתשובה בישראל וברחבי העולם. במקביל נערכים סמינרים מיוחדים שמטרתם להכשיר מחזירים בתשובה. המועמדים לתפקיד הנחשק לומדים בסמינר כיצד לדבר אל הציבור החיצוני בשפתו, להשתמש בטרמינולוגיה הנכונה ולדבר בגובה העיניים.
לוח הכנסים של הארגון בארה"ב מונה עשרה מפגשים, בערים שונות בחוף המזרחי. העובדה כי במפגשים האלה מככב יהודה ברקן מסייעת לגייס עוד ועוד צופים, שבאים לצפות בפלא הגדול חובש כיפה. במהלך הערב ברקן מקרין קטעים מצונזרים מסרטיו, כאילו כדי להזכיר לעצמו ולנו מאיפה הוא הגיע, ומספר על התהליך שעבר. החלק האמנותי של הערב מציג את הזמר ההורה אבי טולדנו עם סיפורו האישי, שיריו ותנועת הראש המפורסמת לצדדים כל אימת שמגיע קטע ה"ניי נייניי ניי". משתתף נוסף הוא הרב יוסף קהתי, בעל תשובה נוסף, שהיה צוללן בחיל הים והיום צולל לעולמה של תורה. למרות ש"ערכים" עוסק בפעילות חיונית בעיני תומכיו, תמוהה העובדה שהוא שולח זרועות אל מעבר לים, אל אדמה זרה. אבל לברקן הדברים ברורים ונהירים. "כשחל מהפך בחיי, פתאום הבנתי שכאדם שחי בעולם הזה, יש לי סוג של שליחות. השליחות שידעתי לפני כן היתה איך לספק את מנהל הבנק שלי, אבל אחרי שנכנסתי לעולמה של תורה, הבנתי שהייעוד שלי הוא לבדר את הצופים, אך גם לקרב אותם לעולמה של תורה".

לא מפריע לך שהשתתפות שלך בכנס היא מעין גימיק?

"לא, כי המטרה משרתת את כל האמצעים. מספיק שבסוף הערב יהודי אחד יבוא וישאל אותי איפה נרשמים לסמינר של 'ערכים', ואני אוכל לקיים את הפסוק 'המציל נפש אחת בישראל תחזור אחריי- כאילו הציל עולם ומלואו'. הסמינרים של 'ערכים' הם הבקו"ם היהודי, הכניסה הראשונה לצמ"א, צבא מאמיני אלוקים. החלום שלי הוא להקים צבא שכזה".