פיאט אוליסה - עסק משפחתי

לפני הרבה שנים, ממש בעבר הרחוק, ניגשה חברה קטנה בשם מאטרה ליצרן גדול בשם פיז'ו. על הפרק עמד רעיון מקורי. בואו ונייצר מעין מיניוואן, אך לשימוש שאינו מסחרי דווקא – יותר משפחתי.
את פיז'ו זה לא עניין במיוחד. וההיסטוריה, כפי שנרשמה לאחר המפגש בין אותה מאטרה לרנו, מוכיחה בעזרת האספאס המצליח כי לכולם הזכות לטעות. פעם אחת לפחות.
ולכן כנראה בחרו פיז'ו בשותף מלא לצורך כניסה מאוחרת לתחום – פיאט שמו. הצרפתים, שהעדיפו במופגן להימנע מסיכונים מיותרים, עשו יד אחת עם היצרן האיטלקי וחשפו את אותו המיניוואן תחת ארבעה מותגים. אגב, חוסר הביטחון הקל מתבטא גם בשימוש במיניוואן כבסיס לרכב מסחרי, מה שאפשר כמובן שיתוף פעולה בתחום המסחריות הגדולות.
אבל הם לא היו היחידים באירופה שניגשו בחשש-מה לקטגוריה בה שולט האספאס באופן כה מוחלט. פולקסווגן יצרה יחד עם פורד את השאראן-גלקסי-אלהמברה, אופל ייבאה מארה"ב את הסינטרה הכושל, ואפילו מרצדס ביססה את ה-V לזמן-פנאי על רכב מסחרי, כדי לא להסתכן.
אלא מה, לזהירות זו יש מחיר. האספאס עודכן לאחרונה ומציג היום דור שלישי להצלחה, בעוד הרביעייה של פיז'ו-פיאט-סיטרואן-לנצ'יה (807, אוליסה, C8 ופדרה בהתאמה), נשענת על פלטפורמה לא צעירה כל-כך. אז כיצד היא מתמודדת?

ומי נגד מי

כדאי להבהיר, כי במסגרת שיתוף הפעולה אחראים האיטלקים בעיקר על קטגוריית המסחריות הגדולות, ואילו הצרפתים על המיניוואנים. ולכן המנועים, תיבות הילוכים ידניות ואוטומטיות, מתגים ואפילו מערכת מולטיפלקס עם שלל תפקודים, מוכרים לנו מדגמי פיז'ו השונים.
ובאותה הזדמנות גם נזכיר כי בדגם הראשון והיוצא היו ההבדלים בין המותגים סמליים בלבד. הפעם ניסו היצרנים השונים להקנות לכל מותג מראה אחר. במקרה של האוליסה התוצאה סבירה בלבד, ובטח לא מושכת. אך הוא נראה מודרני וגדול מקודמו, יוצא דופן בזכות חרטום מקורי ויחידות תאורה מעניינות מאחור.

בלאגן שימושי

בתא הנוסעים שמרו פיז'ו על מיקום נוח לבורר ההילוכים: על הקונסולה המרכזית, גבוה וקרוב ליד. כל השאר הוחלף וקשה למצוא קשר בין הדגם החדש ליוצא. הפרט הראשון שבולט הוא לוח מחוונים גדול הממוקם הרחק במרכז ונראה כמו ציור דיגיטלי. בגרסאות בהן נהגתי ישנו צג ענק בין המחוונים, המשמש את מערכת הניווט-שמע, מחשב הדרך, שעון זמן או מצפן.
לטעמי, לא מדובר כאן בחלוקה מוצלחת במיוחד. אי-סדר פשוט בולט, בעיקר לאור שפע רב של צגים נוספים. כך גם בנוסף למחוונים ראשיים במרכז, יש מאחורי ההגה צג עם נוריות התראה - כולל איתות וניתוק בקרת יציבות - ומדי מרחק.
ליד בורר ההילוכים נמצא צג בקרת אקלים, אך לא מד טמפרטורה חיצונית. לאחר שעה בערך הבנתי כי "פסי הקישוט" מתחת למחוונים הם בעצם מדי דלק וחום. יהיה כמובן מי שיאהב את שפע הדיגיטליות והתאורות המרצדות, אך אם תשאלו אותי, עדיפה הגרסה שתגיע לארץ, זו שתהיה אמנם פחות מהודרת, אך בוודאי יותר מאורגנת.
בהיבט השימושי רושם האוליסה נקודות זכות. זה מתחיל בשלושה תאי כפפות שיקשו לזכור היכן מונחים המסמכים, וממשיך ב-11 מנשאי ספלים (ספרתי), ארבעה מחזיקי בקבוקים (ניצלתי) ותא מקורר לשלוש פחיות (המממ..., היה קפוא בכל מקרה). ממש בית מרזח. על התקרה מראה פנורמית שמראה מה מצב הנוסעים, ומאחור שליטה במיזוג וגם מנשא למטרייה.
יש גם מושבים נפרדים ונוחים שניתנים לכיוון, הזזה ופירוק. יש מרחב מחייה נאה, וגם כניסה נוחה בזכות פתיחה חשמלית לדלתות, גם בעזרת שלט רחוק. אבל תנוחת הנהיגה מעט גבוהה מדי, ומושב הנהג חסר תמיכה צדית הולמת. גם המסעד לרגל שמאל אינו נוח במיוחד. לא עבורי בכל אופן.

מדברים צרפתית

האוליסה מוצע עם שני מנועי בנזין בנפח 2.0 ו-3.0 ליטר (136 ו-204 כ"ס בהתאמה) וצמד מנועי טורבו-דיזל מסילה-משותפת ו-16 שסתומים בנפח 2.0 ו-2.2 ליטר (109 ו-128 כ"ס בהתאמה). כאמור, כולם מבית פיז'ו. באיטליה עמדו לרשותנו רק מנועי הדיזל, הפופולאריים באירופה. בקרוב ישודכו מנועי ה-2.0 ליטר דיזל וה-3.0 ליטר בנזין לתיבה אוטומטית, אבל בארץ המגף נהגתי רק בידנית.
מנועי המסילה המשותפת של פיז'ו יעילים, נעימים גם אם לא שקטים בעמידה, אך נאלצים להתמודד כאן עם כ-1,800 ק"ג, וזו אינה משימה קלה. פיאט מדברים נתונים נאים במנוע החלש שאינו מתקשה לטפס לסל"ד גבוה (174 קמ"ש, 13.4 שניות ל-100 אם אתם מתעקשים), אך נראה כי אלה ניתנים לקביעה רק תוך שימוש בישורת ארוכה מאד, רוח גבית וכוח עליון.
מנוע ה-2.2 ליטר הוא כבר סיפור אחר. למרות נתונים די דומים (182 קמ"ש, 12.6 שניות בשבילכם), מציע המנוע הגדול ביצועים עדיפים בהרבה. התחושה היא שיש יותר כוח בסל"ד נמוך והוא בבירור נכון יותר לטפס למהירויות שיוט גבוהות.

בסיבוב

אז ככה. בניגוד למוכר לנו מרכב עם "דם צרפתי" בעורקיו, האוליסה אינו שיא הנוחות. הטיפול שהוא מעניק לאספלט באיכות שאינה מושלמת, לא משכנע כי מדובר כאן בסוג של שטיח מעופף. לטעמי לפחות, רנו אספאס מעניק רמה גבוהה יותר של בידוד הנוסעים מתלאות הכביש. מלבד זאת, קצת מפתיע היה לגלות רשרושים וקרקושים מתא הנוסעים, בעיקר באותם כבישים משובשים.
הנטייה הבסיסית של מוביל הנוסעים הזה היא לתת-היגוי צפוי, המתגלה רק במקרה והנהג הנמרץ הגזים באמת. כי כאן לפחות מגלה האוליסה את שורשיו. השלדה והמתלים, למרות המרכב הגדול והגבוה יחסית, מסתדרים היטב עם מהירות גבוהה בהרבה מזה אליו תגיע משפחה ממוצעת. ומעבר לאפקט המרשים, מדובר ללא ספק ברכב בעל התנהגות בטוחה, צפויה ונשלטת.

פועל אפור

בסופו של יום רשם אצלי האוליסה התקדמות נאה, ו"מקדם פיתוי" גבוה בהרבה מקודמו. אולם ברור שהוא רחוק מהתחושה היוקרתית והמיוחדת שמעניק האספאס. "מה לעשות, ורנו בחרו בכיוון יוקרתי יותר" מודים בפני אנשי פיאט. "רק אל תשכח שאצלנו הוא גם יקר יותר", הם לא שוכחים להוסיף.
לעומת האספאס, האוליסה נראה כפועל אפור ויעיל, המציע יותר שימושיות ואולי אפילו דינמיות, אך נעדר סקסיות. עם זאת, בארץ הסיפור שונה לגמרי. האוליסה יגיע אלינו עם מנועי 2.0 ליטר דיזל ו-3.0 ליטר בנזין, ויתמודד בהתאמה מול מובילי השוק הנקראים קאיה קרניבל ומאזדה MPV. לעומתם הוא מציע שימושיות, הידור ועדכנות. בנוסף, הוא מציע אפשרות הסעת שמונה נוסעים, בניגוד לשבעה במאזדה ושישה-שבעה בקרניבל.
אך אסור לשכוח שתחרות קשה מצפה לאוליסה בישראל גם מאחיו התאומים, סיטרואן C8 ופיז'ו 807. עדיין לא ברור מי, אבל אחד מהחבורה הזו יהיה המיניוואן-האירופאי-הגדול-הראשון בישראל. ואם מדברים על תחרותיות מול השוק הנוכחי, הרי שתג המחיר צפוי לנוע בין 180,000 ל-190,000 שקלים. זה לא מעט, אך בהחלט מרחיב את אפשרויות הבחירה.