חופש השינאה

בשער מוסף סופשבוע האחרון של "מעריב" מופיע צילום גדול של שלוש סטודנטיות ערביות המסמנות באצבעותיהן אות וי בהבעה של לוחמות נועזות – צילום שבנקל יכול היה לקשט את שער שבועון הפת"ח היוצא ברמאללה. לאחר מכן מקדיש המגזין שישה עמודים לראיון עם הסטודנטיות הערביות מאוניברסיטאות תל אביב, ירושלים וחיפה, מנהיגות הפגנות הסטודנטים הערביים שהתקיימו שם לפני שבועות אחדים. דברי הפתיחה בראש הכתבה קובעים: "בלי פחד… הן נחושות, הן חריפות, הן לוהטות" וכד'. למטה ציטוט: "אנחנו פצצת זמן!".
כ-4,500 סטודנטים ערביים לומדים בשלוש האוניברסיטאות המוזכרות. במרירות רבה קובלות המרואיינות על הקיפוח, האפליה וההטרדות המהווים את מנת חלקן לעומת הסטודנטים היהודים, הנהנים לדבריהן מהטבות ומילגות שונות שאינן נחלת חבריהם הערבים. אבל זה לא העיקר בדבריהן; העיקר מורכב מדברי שיטנה, ללא מעצור וסייג, נגד מדינת ישראל.
מתוך הים הגועש והמשתולל של התקף השנאה הזה, כדאי לדלות כמה פנינים: "אנחנו רוצים שהממשלה תזרוק את דגל מדינת ישראל"; "כל המהפכות הגדולות בהיסטוריה התחילו מן האוניברסיטאות, וגם אנחנו מתכוננים להילחם… תהיה אינתיפאדה, ואז ננצח ונקים את מדינת פלסטין על-פי גבולות 67' ובירתה תהיה ירושלים… כן, ירושלים כולה"; "המלחמה של החיזבאללה מקודשת בעינינו"; "בשום פנים ואופן לא אהיה מוכנה לשרת בצבא… אני מוכנה לשרת את החברה שלי, לא את החברה שלכם… אני לא צריכה לשרת את המדינה כדי להשיג שוויון זכויות"; "להרצל הייתי אומרת: אין לך, ומעולם לא היה לך, מקום כאן. זאת המדינה שלי, היתה ועודנה, ולעולם לא תהיה של מישהו אחר"; "בשבילי ישראל היא אדמת פלסטין הכבושה".
לכאורה צריך להעריץ את אומץ ליבן של הצעירות הערביות להשמיע דברים נועזים ללא מורא בתוך הבית שבו הן דרות, המעניק להן לימודים, מעונות, תארים אקדמיים ובעיקר חופש דיבור והתארגנות שלא תוכלנה למצוא כמותו בשום מדינה ערבית שכנה. למעשה, אין להתפעל; סטודנטיות אלה, כמו הפלסטינים כולם, רואות עין-בעין את החולשה בה נגועה החברה הישראלית, את מורך הלב שלה, את נמיכות הרוח, את התרפסותה לפני שונאיה. הן יודעות שאיש לא יקהה את שיניהן בשל כך, איש לא ייצא נגדן – פרט, אולי, לארגונים ימניים, שממילא פסולים בעיני החברה האינטלקטואלית. ההוכחה הנוקבת ביותר לכך היא התגובות שפורסמו בכתבה על הדברים. דוברות שלוש האוניברסיטאות, יו"ר אגודות הסטודנטים בתל אביב ובחיפה, דובר מרץ, דובר שלום עכשיו, דוברת עיריית חיפה, שר החינוך יוסי שריד – כל אלה נשאלו לדעתם על הנאמר בראיון, וכולם כאחד נגעו רק בענייני הטענות על אפליה והבטיחו כי הכל יתוקן בקרוב. אף לא מילה אחת על ההתקפה נגד מדינת ישראל, או על כך שבעיני סטודנטיות אלה אין למדינת ישראל כל זכות קיום. ואף לא מילה אחת על האיום שלהן, כי הן "פצצת זמן" מתקתקת שעלולה להרוס את הבתים בהם הן מתגוררות.