בעקבות דון קיחוטה באנדלוסיה

אני אסגור איתו את החשבון

עם ערב נחתנו ברחוב הראשי של טורמולינוס, פרבר נופש שנראה כמו חיקוי עלוב לבת-ים. מלווי קבוצות תאבי קומיסיונים הוליכו את קבוצות הפראיירים מהאוטובוסים דרך פסאז' מסחרי מזוהם עמוס קבביות ודוכני מזכרות, היישר למורד מדרגות מצחינות משתן ומשם במחילה אפלה לחניון תת קרקעי שהוסב למועדון הפלמנקו היוקרתי. פפה ליאו היה מלכודת תיירים קלאסית. הדקורציה הזכירה את אילת של שנות ה-70. קירות מצופים שפריץ חצצי גס ועליו תלויות בעוקם תמונות הילד הבוכה, נוף ברווזים מביצות לטביה וסובנירים שיצאו מהאופנה. התקרה היתה כל כך נמוכה, שהרקדניות יכלו להניף את הידיים רק עד גובה הכתפיים. נורות רפלקטור ביתיות שקועות בתקרה האירו בעליבות את ספקטקל הפלמנקו האומלל, ורמקולים ביתיים סיפקו מעטפת צורמנית לאותנטיות הלוהטת, שעלתה 25 אירו.

נמחצתי בין 250 הולנדים זקנים שהצטופפו בכיסאות הנצרים הזקופים, האזנתי ליללות הזמר הקשיש שסחט ממיתרי גיטרה דהויה שלושה אקורדים קבועים, בהיתי במפזזות שנעלמו מדי כמה דקות לצורך שינויי גרדרובה, לגמתי כוס סנגריה מעופשת שהתחממה מהצהריים וחיכיתי לסגור חשבון עם בועז, זה ששלח אותי לכאן.

שוב נזכרתי בטראומת הפלמנקו

האירוע הזה הדליק אצלי את כל נורות האזהרה, אבל בשביל מה באנו לאנדלוסיה אם לא בשביל ליהנות מהים, הריקודים ולשחק אותה תיירים? לכן לא היססתי לרגע יומיים מאוחר יותר להיענות לכרזה תלויה על שערי העץ של גני אל-קאזר בקורדובה, שהציעה נשף ריקודים לילי פתוח.

"תגיעו מוקדם - יהיה מפוצץ", רמזה לנו השוטרת המקומית. שערי הגן היו פתוחים לרווחה ובכניסה ישבה המזכירה של מחלקת התרבות העירונית ליד שולחן מתקפל וגבתה חמישה אירו לכרטיס שכלל גם בקבוק בירה. בשעה עשר המקום נראה נטוש, ורק ערימות ענק של ארגזי בירה ועשרה מנגלים תעשייתיים רמזו שהלילה צעיר.

הירח עלה, הלילה היה חמים ונעים, הגנים הדיפו ריח הדרים נפלא ותושבי קורדובה התחילו לזרום לאיטם. משפחות עמוסות ילדים, זוגות, פנסיונרים, צעירים וכיתות בית ספר, כולם חמושים בטלפונים ניידים, עטו על המזנון אפוף העשן בהמולה חיננית. על משאית הבמה עסקו הצוענים בכיוון אורות וממול פוזרו עשרות שולחנות וכסאות מתקפלים, בתווך השתרע מגרש כורכר ריק לחלוטין. רק בחצות נרגע הלחץ מעל המזנון והקהל התיישב ליד השולחנות, שבע שישליקים, נקניקיות ובירה.

או אז פרצה הלהקה מניקרגוואה במופע א-לה Buena Vista Social CluB. חבל על הזמן. קרולינה, זמרת שחורה ענקית, הפיחה גלי אנרגיה אל הלילה העצל ומגרש הכורכר התמלא במאות רקדני סמבה וסלסה שתנועותיהם הפכו לנהר ארוטי סמיך. ענן אבק דק כיסה את האירוע הספונטני, שהתחיל בשעתיים איחור והסתיים עם אור ראשון ישר לארוחת הבוקר במלון. לא יכולתי שלא להיזכר בטראומת הפלמנקו שעברתי שני לילות לפני כן בקוסטה דל סול.

זה שם המשחק באנדלוסיה - שמחת חיים והכנסת אורחים של תושבים חביבים להפליא, ערים מדהימות ביופיין, ומיליוני תיירים. הטיול לדרום ספרד צריך להתחשב בנתונים האלה ולהתאים את אופיו. מדובר בחבל ארץ ענק, האטרקציות מרוכזות בערים (ואלו רחוקות זו מזו), המקומיים אוהבים לבלות בלילה, בשעות הסייסטה העיר מתרוקנת, והמחירים בשמיים. לכן רצוי להתנייד ברכב, מומלץ לחשב את הזמן ברוחב לב, לדאוג לסידורי לינה מראש ולהצטייד בארנק מלא.

קולאז' ססגוני מרהיב

אנדלוסיה, השוכנת לאורך החוף הדרומי של ספרד מול הים התיכון והאוקינוס האטלנטי, טובלת במגוון נופים מדבריים והרריים, אף שהיא חקלאית באופייה. במשך 800 שנה היא פותחה על ידי המוסלמים, נכבשה על ידי התרבות הנוצרית, וגם ליהודים חלק נכבד בהיסטוריה המקומית. היום היא רצה על מסלול מודרניזציה מואצת. כך הופך הטיול לסל מציאות ססגוני, קולאז' מרהיב שבו חוגגים אלמנטים והשפעות תרבותיות מנוגדים. נופי מדבר, יערות, מקווי מים, חופים קסומים, אתרים מרהיבים משובצים כפנינים, ולידם כפרים נידחים המשמרים מסורות עתיקות. אסתטיקה מוסלמית מצופה בעושר נוצרי, ומעל בנויה שממה אורבנית עתירת שיכוני בטון, קירות גבס ודירות נופש.

הטיול לאנדלוסיה מתחיל ממדריד וחוצה דרומה את ארץ למנשה, מקור השראתו של סרווונטס שכתב אודות דון קיחוטה. זהו חבל ארץ שטוח ויבשושי, אבל ויתור על נסיעה משמימה בדרך המהירה מאפשר להרוויח כמה מקומות יפים ומעניינים. קרוב למדריד שוכן צ'ינצ'ון (על כביש M311), כפר קטן שהכיכר המרכזית שלו היא קורידה עתיקה ומסביבה מבני מגורים מעץ שופעי גזוזטרות, שהפכו למסעדות ותאי צפייה. בימי ראשון אחר הצהרים מתקיימים קרבות שוורים, לא לפני שהכל סועדים ליבם בטאפאס ומאזינים לתזמורת כלי הנשיפה המקומית בתום התפילה.

משם קצרה הדרך לארנחואס, המפתיעה בטיפוחה האירופי, מתחרה בגני ורסאי. שוכנת על נהר ריו טאחו, מוצלת בשדרות עצי דולב, הפכה למקום מגורים מועדף של מלכי בית בורבון. אל תחמיצו את הביקור בארמון המלכותי עמוס המוצגים. מסביב לארמון משתרעים גנים מלכותיים שופעי מזרקות.

נהר ריו טאחו ממשיך לטולדו, המחייבת עצירה של ממש. העיר בנויה אבן על גבעה מעל הנהר ובולטת בצבעה הזהוב מעל מטעי הזיתים. מדובר בעיר עתיקה של ממש, שלא ידעה הרס מהמאה החמישית עד ימינו.

במשך מאות שנים שימשה מרכז שלטוני ודתי וסמטאותיה חמורות הסבר משדרות כובד ראש, כיאה לבירת האינקוויזיציה. עד לגירוש חיתה בה הקהילה היהודית החשובה בספרד, אולם הרבה לא נותר ממנה, למעט שמו של הרובע הדרומי (חודרייה), בו בתי הכנסת 'טרנסיטו' (סגור לשיפוצים) ו'לה בלנקה'. מבנה העמודים הצחור הוסב לכנסיה והוחזר לפני כמה שנים על ידי המלך לקהילה.

בתוך הרובע תמצאו את מוזיאון אל-גרקו, תצפית מרהיבה לגשרים, חנויות ומסעדות למכביר. האטרקציה המרכזית היא כמובן הקתדרלה אדירת הממדים המציגה עושר מסמא עיניים, כמו גם יופי ועוצמה כלכלית מפעימים. העיר העתיקה היא גם המרכז המסחרי והשלטוני, ולכן עדיף לחפש לינה בתוך החומות.

הקורידה היוקרתית בעולם

גראנדה נחשבת ליהלום שבכתר בזכות ארמון אלהמברה, המתנוסס על גבעה ירוקה שחולשת על מרכז העיר. יש משהו לא הרמוני בדרך שגראנדה מציגה את עצמה למבקר. העיר שהיתה בירת השלטון המוסלמי במשך 700 שנה בנויה כבליל של רחובות עתיקים וחדשים שהופך אותה למקום חביב ובלתי מחייב.

בזאר מזרחי תוסס תקוע בין שתי קתדרלות, ארמונות ברוקיים נישאים מעוטרים עצי דקל בנויים עם חצרות פנימיות ים תיכוניות, עיר אוניברסיטאית עמוסת צעירים ושמחת חיים. אלהמברה מחייב ביקור של חצי יום ומבטא את שיאה של האדריכלות המוסלמית. בשל יופיו הוא אומץ על ידי המלכים הנוצריים שהוסיפו נדבכים, כל אחד לפי טעמו, וכך התקבע בתודעה אתר המהווה עד היום סמל לפאר, בזבוז וקיטש. אל תוותרו על הגנים המדורגים, ארמון הקיץ (חנראליפה), ארמון הקיסר קרל החמישי העשוי אבן קונגלומרט והמצודה (אלקאזבה). רצוי להצטייד בכרטיסים מראש, אותם אפשר להזמין טלפונית.

בעיר עצמה מומלץ לטייל ברובע העתיק אלבאיסין, אותה גבעה מצופה מבנים לבנים בפסגתה שוכן מנזר סן ניקולאס. מדי ערב מתקבצים שם מאות צעירים לחזות בנוף הארמון בשקיעה הזוהרת על רקע פסגות סיירה נוודה המושלגות. מרכז הפעילות נמצא בתחתית הגבעה, על גדת הנחל הקטן בואך כיכר נואבה. עשרות בתי קפה, מועדונים, מסעדות ובארים. חובבי הבזבוזים ימצאו בהמשך לכיוון פוארטה ריאל ובית העיריה ריכוז מסחרי מפואר של היקרות באפנות אירופה. פסגת הסיירה נוודה מציעה טיול הרפתקני משהו אל התצפית המרהיבה פיקו דה ולטה, ממנה רואים כבר את הים התיכון.

רצועת החוף המפורסמת קוסטה דל סול מתפארת בכרך התיירות מלאגה. מדובר ב-200 ק"מ של בניית בטון מסיבית שכיסתה כמעט כל מדרון סביר בערי דירות נופש מיותמות מתושבים. גבב של מאות פרויקטים נדל"ניים בשיטת הטיים שרינג. נחמה אפשר למצוא במסעדות מאכלי ים מעולות ובהרים מצפון, שם שוכנת רונדה, עיירה הררית חביבה המתפארת במורשת מלחמות השוורים.

זירת מלחמות השוורים העירונית מציעה למבקרים מוזיאון היסטורי וביקור מאחורי הקלעים באורוות.

הקורידה הצהובה נחשבת ליוקרתית בספרד ובעולם, ועשירי אירופה מבטיחים לעצמם מקומות חודשים מראש למופעי השחיטה הססגוניים. ביום רגיל אפשר לטייל בעיירה העתיקה מוקפת החומה התלויה מעל לתהום אימתנית ולבקר בבתים אורגינליים מהמאה ה-17. המקומיים מספקים מופעי תזמורות רחוב בכיכרות הקטנות להנאת חובבי הטפאס והבירה.