"תיק שרון": חשדות לשוחד, מרמה והפרת אמונים

המשטרה ופרקליטות המדינה חוקרות אם ראש הממשלה אריאל שרון הונה את מבקר המדינה ואת המשטרה, נתן להם תשובות לא נכונות בחקירות וקיבל – באמצעות שני בניו – הלוואה בסך 1.5 מיליון דולר בתנאים נוחים, שהסתיר את קיומה. לפי מסמך של משרד המשפטים, מדובר בחשדות של קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים נגד ראש הממשלה.

המטרה: החזרת תרומה לא חוקית

עיתון "הארץ" חשף כי כספים שקיבלו בניו של ראש הממשלה, עמרי וגלעד, מהמיליונר הדרום אפריקני סיריל קרן, שימשו לכיסוי תרומה לא חוקית שקיבל שרון במהלך הפריימריס לראשות הליכוד ב-2001. על פי החשד, סיריל קרן העביר את הכסף בינואר 2002 לחשבון הבנק של עמרי וגלעד שרון בסניף בנק דיסקונט ברחוב רוטשילד בתל אביב.
מתוך מסמך רשמי של משרד המשפטים, שהועבר לרשויות החקירה בדרום אפריקה, עולה חשד כי הכסף שקיבלו האחים שרון מהמיליונר קרן, בסך 1.49 מיליון דולר, שימש כביטחון להחזרת הלוואה שלקחו השניים מבנק לאומי בשדרות.
הלוואה זו נועדה להחזיר כספים שקיבל שרון, לפי החשד, בניגוד לחוק, מחברת "אננקס מחקרים" לשם מימון הפריימריס שלו לראשות הליכוד ב-2001, שבוטלו לבסוף בעקבות פרישתו של נתניהו מהמירוץ.
גורמים המקורבים לחקירה ציינו כי בין השאר נבדק חשד שקיים קשר בין המיליונר סיריל קרן לבין חברת "אננקס מחקרים" - כלומר, נבדק חשד שהתרומה הבלתי-חוקית "הוחזרה" לחברה שתרמה אותה, בעסקה סיבובית, מכספיה של אותה חברה.

החשד: עקפו את חוק המפלגות

דו"ח של מבקר המדינה, השופט אליעזר גולדברג, באוקטובר 2001 העלה חשדות לכאורה לכך ששרון קיבל תרומות אסורות מחברת "אננקס מחקרים" בסך 5.9 מיליון שקל, תוך עקיפת חוק המפלגות האוסר קבלת תרומות בסדר גודל כזה. בעקבות דו"ח זה שרון התחייב להחזיר את התרומות שקיבל.
מהמסמך של משרד המשפטים עולה, כי כדי להחזיר את התרומה פנה גלעד שרון לבנק לאומי בשדרות, שבו מתנהל חשבון של המשפחה, וביקש הלוואה בסך 4.2 מיליון שקל. בתמורה התחייב גלעד שרון למשכן לטובת הבנק את חוות השקמים שבבעלותו ובעלות אחיו עמרי.
מהמסמך עולה, כי בנק לאומי אכן העמיד לרשות גלעד שרון את ההלוואה, וכי שרון שילם את הכסף לחברת "אננקס מחקרים". אלא שמבדיקת בנק לאומי התברר, כי אי אפשר למשכן את חוות השקמים. זאת משום שהחווה כבר היתה ממושכנת לבנק הספנות. לפי טענת אנשי שרון, ביקש גלעד שרון לרשום מישכון נוסף לחווה, אולם הדבר לא התאפשר מסיבות מנהליות.

מאוסטריה לחשבון בשדרות

כשלושה חודשים לאחר שנלקחה הלוואה מבנק לאומי בשדרות, העביר המיליונר הדרום אפריקני סיריל קרן, ידיד של משפחת שרון, סכום של 1.49 מיליון דולר מחשבונו באוסטריה לחשבון הבנק של האחים גלעד ועמרי שרון בבנק דיסקונט בשדרות רוטשילד בתל אביב. הסכום ניתן כהלוואה בריבית שנתית של 3% בלבד, ריבית נמוכה מהריבית שהיתה נהוגה במשק באותה עת. מאוחר יותר, על פי מסמך של משרד המשפטים, שימשה הלוואה זו כביטחון להלוואה שלקחו בניו של שרון מבנק לאומי בשדרות.
במשטרה אומרים, כי מאחר שאין הסבר לתנאים הנוחים שבהם ניתנה הלוואה, יש חשד שהיא ניתנה כטובת הנאה לבניו של שרון או לשרון עצמו. במשטרה גם חושדים כי שרון הונה את מבקר המדינה ואת השוטרים שחקרו אותו בפרשה בכך שהעלים מהם את העובדה כי הכסף להחזרת התשלום ל"אננקס" בא בעצם מסיריל קרן ולא ממשכון החווה, כפי שטען בחקירתו.

היועץ אישר את החקירה

הפרסום בא בעקבות בקשה לחיקור דין שהעביר משרד המשפטים, באישור היועץ המשפטי לממשלה, בסוף אוגוסט 2002 למשרד המשפטים בדרום אפריקה, ובו פירוט החשדות לכאורה המיוחסות לשרון ובניו, וזאת כאמור כחלק מהסתעפות פרשת "עמותות שרון".
מקור משפטי בכיר אמר אתמול, כי החקירה תתמקד בסיבות למתן הלוואה של סיריל קרן לבניו של שרון. הלוואה זו מחויבת בגילוי נאות כדי לברר שאין מדובר ב"שלח לחמך". כללי "ועדת אשר", שעל ביצועם מופקד מבקר המדינה, מחייבים גילוי נאות של השרים על מקורות הכנסתם וכן על התחייבויותיהם הכספיות. כן ייבדק מדוע לא דיווח ראש הממשלה בחקירתו במשטרה באפריל על קבלת הכסף מסיריל קרן.

חוות השקמים כבר ממושכנת

במסמך שהגיש משרד המשפטים לדרום אפריקה, נאמר בין השאר: "יש לציין כי בזמן חקירתו של מר שרון ע"י ממשלת ישראל ב 22.4.02 נודע לכל מי שהיה מעורב כי אי אפשר למשכן את החווה כנגד הסכומים שהיה בהם צורך, ולכן החווה לא יכלה לשמש כבטוחה לתשלום מאות אלפי דולרים שנלקחו כהלוואה מסניף בנק בשדרות.
"אף על פי כן, כאשר נשאל ע"י המשטרה כיצד הוא הצליח לשלם ל"אננקס" את סכומי הכסף הגדולים הנ"ל, ענה מר שרון כי התשלום הושג באמצעות מישכון החווה. לא היה שום איזכור למר קרן או להעברות כספים או הלוואות שניתנו מצידו".
עו מצויין במסמך: "למשך זמן לא מבוטל נמנע גלעד מלחתום על טופס הבנק, המצהיר כי קיבל את הכסף כהלוואה מסיריל קרן. למעשה גלעד חתם על המסמך הזה רק לאחר שמשטרת ישראל החלה את חקירתה והחלה לחקור את הדבר".
במסמך מוסבר, כי: "משום שבכספים שהלווה מר קרן למר שרון נעשה שימוש כדי לאפשר את החזרת הכספים ל"אננקס", ייתכן שבהעברת כספים זו למעשה החליפה תרומה זרה אחת (זו של מר קרן) תרומה אחרת (אלו התרומות שהוזרמו על ידי "אננקס"). האופי, המטרה והנסיבות של "הלוואה" הזו מצידו של מר קרן חייבות להיחקר לפיכך על ידי משטרת ישראל".

כך החלה חקירת הפרשה

בקיץ 1999, בשעה שאריאל שרון היה בעיצומה של ההתמודדות על ראשות הליכוד מול אהוד אולמרט ומאיר שטרית, הוקמה חברת "אננקס מחקרים". בעלי המניות היו קבוצת יהודים מארה"ב, שכולם קובצו ע"י מקורבו של שרון, מגייס התרומות יורם אורן החי בלוס אנג'לס. כמנהל החברה נרשם חברו הטוב של עמרי שרון גבי מנור (כיום עו"ד וחבר מרכז הליכוד). ברישום החברה עסק עו"ד דוב וייסגלס, כיום ראש לשכתו של שרון.
הכספים המשיכו לזרום גם אחרי ששרון כבש את ראשות הליכוד ולמעשה עד לתחילת מסע הבחירות של הליכוד בתחילת 2001. חוק המפלגות קובע תקרה לסכום שמועמד לראשות התנועה יכול לגייס לצורך מימון מסע הבחירות שלו.
מיד אחרי חשיפת הפרשה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" ובשבועון הירושלמי "כל העיר" פתח מבקר המדינה בחקירת הפרשה. עם סיום החקירה קנס המבקר את הליכוד והעביר את החומר לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה, וזה הורה למשטרה לפתוח בחקירה פלילית.
במהלך החקירה נחקרו אריאל שרון ובנו עמרי, ועמם כל אנשי המעגל הקרוב לשרון באותה תקופה. המשטרה בדקה חשדות לעבירות לכאורה על חוק המפלגות ועל חוק מימון המפלגות. על פי חוק המפלגות, הדן בין היתר בגובה הסכום שאותו יכול להוציא מועמד בבחירות פנימיות לראשות המפלגה, יכול היה שרון לגייס סכום שלא יעלה על 900 אלף שקל.
כאמור, על פי הממצאים, שרון גייס ואף הוציא בקמפיין סכום גבוה פי כמה. כמו כן על פי חוק מימון המפלגות, נאסר על מועמד לקבל תרומות מאנשים שאינם אזרחי המדינה ומתאגידים בארץ ובחו"ל.