מיאנמר – ארץ הזהב שמתגעגעת לבורמה

בין סין, הודו ותאילנד משתרעת המדינה הגדולה במדינות דרום-מזרח אסיה – בורמה (על פני 678,500 קמ"ר, שטח הגדול פי 34 משטחה של ישראל), ששמה הרשמי מאז 1989 הוא מיאנמר. אף על פי שיש בשטחה שדות נפט, מכרות אבנים יקרות, זהב, יהלומים ויערות עצי טיק, מיאנמר היא אחת המדינות העניות בעולם. עם זאת, אתריה נחשבים לפנינים וחביבותם הטבעית של תושביה גורמים לכל המבקר בה להתאהב.

שלושת הטנדרים המאובקים שהאטו למרגלות פגודת השוודגון האדירה לא זכו ליותר מאשר מבט חטוף מעולי הרגל הרבים, שהגיעו למקום בשעת אחר הצהריים. ארבעה נזירים ישבו בארגז הרכב הראשון, ראשם המגולח נצץ באדמומיות קרני השמש, ומבטם היה רציני. הרכבים עקפו סדק גדול בכביש, ונעצרו מול שני פסלי הצ'ינת'ה (Chinthe) הענקיים - האריות המיתולוגיים השומרים באומץ על המקדשים.

קדושה ומראה מרשים. פגודת השוודגון (צילומים: דוד מונסונגו)

ראשונים ירדו הנזירים, ואחריהם חבורה מכובדת של גברים ונשים החלה לגלוש מהרכבים בפנים אטומים. הם נשאו עיניהם מעלה, לעבר הפסגה המוזהבת שהתנשאה מעליהם, ונראה כי המראה המוכר מעודד את לבם. הנזירים חלצו את סנדליהם, הותירו אותם בתחתית המדרגות לצד סנדליהם של כל בני החבורה, וכולם החלו לטפס באטיות אל ראש הגבעה. כעת כבר זיהו חלק מעולי הרגל את החבורה – משלחת מאחד הכפרים שנהרסו בסופת הענק נארגיס, שפגעה במאי 2008 בחלקה המרכזי והדרומי של מיאנמר. מדי שנה שבים תושבי הכפר ששרדו את הסופה, ועולים לרגל אל האתר הקדוש במדינה.

מאות דפי זהב בתוך קופסאות

ראשי הכפר נושאים בידיהם קופסאות מעוטרות בינשופים – סמל ידוע למזל טוב. הקופסאות מכילות מאות דפי זהב, שנקנו בתרומת כל תושבי הכפר. חלק מדפי הזהב יודבקו על פסלי הבודהה הרבים ועל הפגודה עצמה, השאר ייתרמו לנזירים שבמקום. ההגעה אל השוודגון ותרומת עלי הזהב נתפסות כמעשה טוב. כך, באמצעות הכוונות, הנתינה והתרומה נקלטים הזרעים לעתיד טוב יותר בחיים האלה ובחיים הבאים.

סופת הציקלון נארגיס, שהגיחה מכיוון מפרץ בנגל ב-29 באפריל 2008 והיכתה עם רוחות בעצמה של 165 קמ"ש במיאנמר, גרמה לשיטפונות קשים, להרס כפרים, ל-78,000 הרוגים ול-56,000 נעדרים. כחצי מיליון בני אדם איבדו את בתיהם. למרות הנזק האדיר לתשתיות ביאנגון, עיר הבירה, ובדלתת נהר האיירוואדי – "נהר הפיל", סירבה החונטה הצבאית השולטת במדינה מאז 1962 לקבל עזרה מארגוני הסיוע הבין-לאומיים, ואף הקשתה על ארגוני הסיוע של האו"ם להיכנס ולסייע לתושבים.

מול התפקוד הלקוי שהפגינה הממשלה בעת האסון בלט תפקודם של האנשים הפזורים על פני מדינת הענק; מכל רחבי המדינה זרמו תרומות: כסף, כלי בית, בגדים, ובעיקר עזרה. רבים ירדו אל אזור הדלתא, ועזרו לבנות ולשקם מחדש את הכפרים שנהרסו. התנהגות כזאת אינה יוצאת דופן במיאנמר, שתושביה, למרות קשיי החיים, ידועים כנדיבים, חייכנים וטובי לב. נראה כי התורה הבודהיסטית המטיפה לנירוונה (גאולה) באמצעות קארמה (פעולה) חיובית קנתה לה שבת במיאנמר יותר מאשר בכל ארץ בודהיסטית אחרת. בורמה, שקיבלה את עצמאותה גם היא בשנת 1948, הייתה ידידתה הקרובה של ישראל בשנותיה הראשונות.

דפי הזהב הודבקו על פסלי בודהה

החונטה הצבאית, הכוללת 12 גנרלים שבראשם עומד גנרל ת'אן שו (Than Shwe) בן ה-77, השולטת במיאנמר באמצעות הצבא, מואשמת על ידי גורמים בין-לאומיים בהפרה בוטה של זכויות האדם, כולל ביצוע הגירה כפויה של קבוצות אוכלוסייה שונות ברחבי המדינה.

החונטה שולטת ביד רמה (צילום ארכיון: AFP)

בשנת 1988 אירעה התקוממות אזרחית שדוכאה בידי הצבא שפתח באש חיה על המפגינים והרג מאות מהם. עד לשנת 2007 נשמר השקט, ואז פרצו הפגנות מקומיות שקטות במחאה על רמת החיים ותנאי המחיה הקשים. לקחי דיכוי ההפגנות של 1988 עדיין חיים בזיכרונם של התושבים, והם מפחדים להרים ראש.

החונטה מדכאת את האופוזיציה

אונג סן סו צ'י (Aung San Suu Kyi), מנהיגת המפלגה הדמוקרטית וכלת פרס נובל לשלום, שיושבת באופוזיציה מאז עליית החונטה לשלטון, נמצאת תחת מגבלות קשות מאז 1980, ולמעשה נמצאת במעצר בית ואסורה עליה כל גישה לתקשורת המקומית, ובמיוחד העולמית. על אף שבבחירות שנערכו בשנת 1990, הראשונות מזה 30 שנה, זכתה המפלגה שלה בניצחון סוחף, לא קיבלה החונטה את תוצאות הבחירות וסירבה להעניק לה את השלטון.

כדי לנסות ולהביא רגיעה למדינה, ולהשקיט את הכוחות הדמוקרטיים שאיימו להתחיל במהומות, החליט גנרל ת'אן בשנת 1993 לייסד את מה שהוא כינה "הוועידה הלאומית" שהייתה אמורה להביא לפיוס בין החונטה והמפלגה הדמוקרטית – שהחזיקה בעקבות הבחירות ברוב מוחץ מקולות האוכלוסייה, ולקביעת חוקה חדשה למדינה; לאחר 15 שנות עבודה וישיבות שהוחרמו על ידי המפלגה הדמוקרטית של אונג סן סו צ'י הוציאה הממשלה בשנת 2007 הודעה שהתהליך הושלם והחוקה החדשה פורסמה. החוקה קבעה שבשנת 2010 יתקיימו בחירות במדינה ובהן תוכל להתמודד כל מפלגה. המפלגה הדמוקרטית התנגדה לחוקה החדשה, שכל מרכיביה ביססו למעשה את שליטת החונטה הצבאית במדינה, לאחר שהם קבעו שרבע מהמושבים בשני בתי הפרלמנט יהיו לקצינים, ללא כל קשר למנדט שהם יקבלו בבחירות, וכך חסמו באופן מעשי את דרכה של אונג סן סו צ'י לראשות הממשלה. חוק הבחירות שעבר בממשלה בתחילת שנת 2010 קבע שכל ועדות הבחירות האזוריות ייקבעו באופן בלעדי על ידי החונטה. גם בחונטה עצמה אין אחידות דעים, והדבר בא לידי ביטוי בשנת 2004 כאשר הודח ראש הממשלה קין ניונט (Khin Nyunt) ונכלא, לאחר שדרש - בניגוד לקו הנוקשה של חברי החונטה האחרים - לצרף את מנהיגת האופוזיציה לישיבות ועדת החוקה. גם מחלתו של גנרל ת'אן, שהביאה אותו לאשפוז בסינגפור בשנת 2007, לא תרמה ליציבות.

שעת בוקר באגם קנדאוג'י בבירה יאנגון

כדי למנוע התעוררות דעת הקהל בעולם נגד המשטר הקשיח במיאנמר, מחייבת הצנזורה על המדיה להעביר לבדיקה כל חומר לפני פרסומו, החל משירה וספרות, דרך סרטים מכל סוג וכלה בדיווחי חדשות על מפגעי טבע ואפילו על תוצאות ליגת הכדורגל. כתוצאה מכך העולם לא מודע למצב במדינה, וגם הגופים שרוצים לגרום לשינוי לא יכולים - עקב חוסר במידע.

השלטון מושחת, השוק השחור פורח

התעשייה הצבאית, שהיא עיקר התעשייה במיאנמר, מנוהלת על ידי הצבא ללא כל קשר לניהול כלכלי נכון, והשוק השחור, סימן ההיכר של כל כלכלה מושחתת, פורח. הצבא, ובעיקר ותיקי כוחות המורדים שהעניקו לחונטה הצבאית את השליטה במדינה, מנהל בחסות ממשלת החונטה סחר גלוי ופורח בהרואין, שהפך את מיאנמר לאחת מיצואניות ההרואין הגדולות בעולם.

קבוצת האוכלוסייה הגדולה ביותר מבין 50 מיליון תושביה של מיאנמר היא הבורמנים, השייכים מבחינה אתנית לטיבטים ולסינים. שליטת הבורמנים על שבטי הקארן, השאן, ראקהין, המון, הצ'ין הקצ'ין ושבטים אתניים קטנים אחרים, מהווה אף היא מקור למתחים מקומיים הגורמים להתקוממויות בדלניות בדרישה לאוטונומיה, שמדוכאות אף הן על ידי כוחות הצבא באש חיה ללא הבחנה. בעקבות כל התקוממות מבצע הצבא הגירה כפויה של תושבים למחוזות אחרים, כדי לערבם באוכלוסייה הבורמזית ולא לאפשר להם לקיים חיים בדלניים.

תיירים - רק באתרי תיירות בבקשה

הניסיונות העולמיים להביא לידי שינוי במדינה על ידי הטלת סנקציות נכשלים בעיקר עקב האינטרסים הכלכליים שיש למדינות המערביות באוצרות הטבע של מיאנמר, כך למשל לחצן של חברות הנפט הצרפתיות העוסקות בשיתוף עם החונטה הצבאית בהפקת נפט וגז הביא להתנגדותה הנחרצת של צרפת להטלת סנקציות כלכליות של הקהילה האירופית על השלטון הצבאי במיאנמר.  

גם הכספים הרבים המגיעים מהתיירים הזורמים לאלפי הפגודות הפרוסות לאורך המדינה לא מגיעים לידי התושבים, מאחר שצעדי התיירים מוגבלים לאתרי התיירות בלבד, ורוב הזמן הם אינם מורשים ליצור קשר ישיר עם התושבים.

הכסף מהתיירים הולך לחונטה. מוכרת פרחים באחד השווקים

"גם אם נתחיל מכיוונים שונים נגיע אל אותה אמת" אמר בודהה (כך, על פי האמונה) לפני כ-2,500 שנה. האמת שאליה התכוון בודהה היא ההארה, האידאל הבודהיסטי. סטופה שפירושה אמת בסנסקריט (שפתה העתיקה של הודו) היא המבנה היסודי והחשוב בדת הבודהיסטית – שהוקם לראשונה במקום שרפת גופתו של בודהה. מאז נבנו סטופות רבות במזרח, בין אם יש בהן שיירים או חפצים השייכים לבודהה ובין אם לא, והן משמשות מקום עלייה לרגל למאמינים בודהיסטים. הסטופה הפכה לסמל הנירוונה - ההשתחררות ממעגל גלגול הנשמות.

הארוחה, המתנה, הנסים - והקדושה

הסטופה החשובה במיאנמר היא השוודגון. המסורת המקומית מספרת על שני סוחרים בורמזים שחיו במאה השישית לפסה"נ, והיו הראשונים לפגוש את בודהה לאחר שזכה בהארה. השניים העניקו לבודהה את ארוחתו הראשונה: דבש ואורז שהביאו מארץ מולדתם – ארץ הזהב (אחד הכינויים לבורמה), וכתמורה הוא העניק להם שמונה משערות ראשו. כאשר חזרו השניים אל ארץ הזהב קברו את השערות בעיר דגון, ובנו מעליהן סטופה קטנה. הנסים שהחלו להתחולל במקום פרסמו מאוד את האתר, שהפך במהרה לאתר עלייה לרגל. עם הזמן פיארו והגביהו מלכי בורמה את הסטופה הגדולה שבלב עירם. שמה של הפגודה – שוודגון ("שווה" משמעו זהב, ודגון הוא כאמור אחד משמותיה העתיקים של העיר) מעיד על טיבה, והיא אכן מצופה ב- 8,000 מטילי זהב טהור (שמשקלם כחמש טונות). אף על פי שהתל"ג במיאנמר הוא מהנמוכים בעולם, מן המעט שיש להם מעניקים המאמינים מתנות זהב כדי לפאר את הפגודה.  

נשים שקועות במדיטציה בשוודגון

הסופה נארגיס שפגעה בצורה קשה גם ביאנגון הסבה נזק לכיפה בצורת הפטמה הגדולה המעטרת את ראש הסטופה. בדרך כלל מורדת הכיפה אחת לחמש שנים, ואז זוכים המאמינים להכניס לתוכה את תכשיטיהם המובחרים ביותר. גם אנשי החונטה הצבאית מקפידים, כמו מלכי בורמה בעבר, לתרום מתנות יקרות ערך כדי לפאר הסטופה. על פי מקורות מקומיים הכיפה שהוחזרה לאחרונה למקומה מכילה יותר מ-5,300 יהלומים – הגדול מביניהם במשקל של 76 קראט! הסטופה הגדולה המתנוססת לגובה 98 מ' היא חלק מקומפלקס דתי אדיר ומרשים שכולו מקודש. במקום שוררת אווירה מיסטית ומיוחדת התורמת לתחושת רוגע ושקט ולנירוונה, והגוף יודע, כאילו מעצמו, להאט את הקצב ולהתאים אותו למקצב המקומי.

שעות בין הערביים הן הזמן הטוב ביותר לביקור בשוודגון. אלפי המאמינים המגיעים אל המקום מתפזרים בין 64 המקדשים הקטנים הפזורים מסביב לסטופה הגדולה. המבקרים יושבים ברגליים משוכלות לאחור (כדי שלא להפנות את הרגליים, הבאות במגע עם הקרקע, לעבר הסטופה). יש הבוחרים לעצום את עיניהם ולשקוע בתוך שלוות המדיטציה, אחרים מדביקים עלי זהב על הפסלים או נוטלים מטאטא ומנקים בהתנדבות את הרחבה. גם פעולה זו נובעת מהרצון לצבור מעשים חיוביים – סגולה להווה ולעתיד טובים יותר.

בפרק הבא - שיט על נהר האירוואדי, מי מצחצח שיניים לבודהה, ומדוע הילדים לובשים בגדי נזירים.

• הכתבה פורסמה בגיליון ספטמבר של הירחון "טבע הדברים "
  

• מתנה לקוראי ynet: גיליון היכרות ללא תשלום למגזין טבע הדברים/ילדי טבע הדברים