עידן התוהו-ובוהו

הסיפור על הלוויה של עסקן "חרות", שהתנהלה בחוסר סדר מוחלט ואשר בה נאמר ליד ארונו של המת "איך הם יכולים לנהל מדינה, אם אפילו לוויה הם לא יודעים לארגן?" כבר הפך לחלק מן הפולקלור של מצודת זאב. אבל דומה שכל זה כאין וכאפס לעומת הצפוי לנו בשנה זו, שבה ניגע בשולי עידן התוהו-ובוהו. יכול להיות שעוד נתגעגע - לא יאמן - לשנת 2002 שאך זה תמה.
בראש ובראשונה, בתחום הפוליטי-פנימי. אם אכן יעמדו עמרם מצנע והעבודה בהבטחתם לציבור הבוחרים ולא יצטרפו לממשלה בראשות שרון, יעמוד שרון עצמו בפני שוקת שבורה: הוא יהיה חייב להכניס את ש"ס ואת יהדות התורה לממשלה, ופירוש הדבר, אם אכן יעמוד לפיד בהבטחתו לבוחרים, שגם "שינוי" "תצא בחוץ". לרשותו של שרון תעמוד, אולי, קואליציה קטנטנה, ובתוכה אנשי איווט ליברמן ואפי איתם. זהו חלום הבלהות של שרון, שכאשר התיישב על הכסא ברחוב קפלן 3 בירושלים הבין מה שעדיין אינו מובן לליברמנים ולאיתמים למיניהם. תלותנו בארה"ב כה גדולה, ואין להעיר את הקאובוי מטקסס מרבצו, עד שקואליציה ימנית בישראל, זו האומרת "לא" כמעט לכל פשרה, היא סיוט גם בשבילו.
אבל זה עוד לא הכל. אפילו שרון מעלה על דל דעתו להיפרד, ולו גם זמנית, מש"ס ומהחרדים כדי לקלוט בזרועותיו את שינוי; אפילו יאמר שרון לעצמו שזו תקופת הכהונה האחרונה שלו ולא אכפת לו מחבריו לסיעה - יעמדו מולו כמעט כל האחרים ולא יתנו לו "למכור" את ש"ס ואת החרדים לטובת שינוי. אלה הרואים עצמם מנהיגים לעתיד בליכוד חייבים למצוא את ש"ס והחרדים לצידם ב"יום סגריר", כאשר העבודה ושינוי לא יהיו בסביבה.
שרון מבין את זה, ולכן גם הודיע שאין בכוונתו לוותר על החרדים וש"ס. פירוש הדבר, הקמת קואליציה של 65-61 מנדטים, שבנויה כולה על הצד הימני של המפה הפוליטית, לחדוות-ליבם של עוזי לנדאו ואחרים.
יכול להיות שזה צעד לטובה. פעם אחת ולתמיד - אמנם על גבו של עם ישראל ודם בניו - ינסו מפלגות הימין להוציא לפועל את תורתן, ואפשר שזו תזכה לשבחי עולם ולתשואות-חן של המוני בית ישראל. הנה, לפני ימים אחדים שמעתי ברדיו ש"ישראל נתנה סטירת-לחי לבריטניה" כאשר מנעה ממשלחת פלסטינית לצאת ללונדון. ובו ביום קראתי בעיתון, תחת כותרת קטנה יותר, ש"מטוסי פנטום בחיל-האוויר הישראלי קורקעו משום שממשלת בריטניה מנעה העברת חלפים מתאימים לישראל". ישראל נתנה אפוא סטירת-לחי לבריטניה.
זה, אולי, הזמן לאפשר לצד מובהק אחד של המפה הפוליטית בישראל להוציא לפועל את רעיונותיו. יצליחו? עם ישראל ייוושע מכאביו. אולי, באמת, זו הדרך? הנה כבר זכינו לאחרונה בשיפור יחסים עם העולם הנאור: נשיא אוגנדה הגיע לביקור. גבירותי ורבותי, נשיא אוגנדה.
אם לא תצליח ממשלת ימין, אפשר לחזור לכותרת של רשימה זו. זה מה שיהיה.