מוכרחים לשמור על התקווה

חיכינו כל כך לחזרתו של אילן רמון, והאסון הוא גדול וכבד. אף אחד לא צפה את הטרגדיה הזו. היתה לכולנו הרגשה טובה שהכל יעבור כשורה, במיוחד לאור העובדה שההמראה נחשבת לחלק המסוכן יותר.
אבל גם ברגעים קשים כאלה, שבהם ליבנו עם המשפחה, צריך לזכור שלמרות העצב הגדול האופף את כולנו והכאב הנורא, בסופו של דבר, לאחר שיופקו הלקחים, תוכניות החלל של ארה"ב ושל שאר העולם ימשיכו להתקיים. החלל הוא העתיד. אסור שמקומה של ישראל ייפקד מתוכניות אלה. גם לזיכרו של אילן, הגיבור שסימן לכולנו את הדרך.
אני מעריך שלאחר שיוסקו כל המסקנות לגבי האסון וסיבותיו, ויופקו כל הלקחים, תמשיך מדינת ישראל להיות חלק מתוכניות החלל הבין לאומיות, כי אין דרך אחרת.
יחד עם כל עם ישראל, אנחנו שהכרנו את אילן ומשפחתו מאוד מקרוב, כואבים יחד איתם, ונעשה כל מה שצריך ונוכל לטובתם וכדי לסייע להם. ישראל בוודאי תצטרך למצוא דרכים לציין את האסון ואת זיכרו של אילן רמון ונטפל בכך בבוא העת. כעת כל שניתן לעשות זה להתפלל, לחזק את ידי המשפחה, ולנסות, למרות הכל, לשמור על התקווה.