תפילה לשם שינוי

האנשים של מפלגת שינוי אינם מרבים להתפלל ובוודאי שאינם מאמינים בניסים מן השמים, אבל מקורותי דיווחו לי כי כמה מבכירי שינוי נתפסו לא מכבר בשעת לילה מאוחרת נושאים עיניהם לשמים ובפיהם תפילה חרישית: "יהי רצון מלפניך אלוהים שבשמים, אם אתה בכלל קיים, שייפול כבר הטיל הראשון עלינו, אבל לא משהו מזיק נורא. ושייפול הטיל עוד לפני סיום המשא ומתן הקואליציוני, שנוכל להיכנס לקואליציה עם הליכוד ועם העבודה, עם ש"ס ועם האגודה. אלוהי כל הכופרים, אל תשיבנו ריקם מלפניך ושלח אלינו מעיראק טיל אחד קטן, קטנטן, למען אחדותנו, וחלצנו מן המיצר והורידנו מן העץ, אמן ואמן".
והיו מקצת אנשי שינוי שהיו מוסיפים פסוק זה ג' פעמים: "ודע לך ריבונו של עולם, שמילא אנחנו, חוטאים ופושעים לפניך, אבל גם בניזרי ורביץ מתחננים לפניך. עשה למענם אם לא למעננו".

סערה שקטה מאוד

הזמר אביב גפן השתתף בקליפ ביחד עם שני ראפרים ערבים ישראלים. ניסים משעל הציג את היצירה המשותפת כ"מעוררת סערה" עוד בטרם מישהו בכלל ידע על קיומה. גפן אמר משהו שמשווה את ההתנחלויות לטרור הפלסטיני, הזמר הערבי אמר משהו שניתן להבין ממנו שהוא מבין את המחבלים המתאבדים וזהו.
מובן שלא פרצה שום "סערה". לא טייפון לא הוריקן ולא טורנדו. אפילו משב קל של רוח מצויה לא נרשם במקומותינו. הקליפ נעלם באותו הרף עין שהוא הופיע. שום עיתון לא כתב, אף מבקר טלוויזיה לא הביע תמיכה או הסתייגות. אפילו ידידי הטובים בימין האמורים להזדעזע בכל פעם שאביב גפן מגיש להם להנחתה, נרדמו מול הקליפ. רק אני מנדנד.
למה לא פרצה שום סערה? משום שבחיינו המרים כצופי טלוויזיה כבר שמענו דברים יותר נוראים מהשורה "אנחנו פושעים חפים מפשע", ואף ידענו תמיכה של אמנים ישראלים במאבק הפלסטיני הקדוש, ובעיקר משום שהקריירה הדועכת של אביב גפן לא יכולה להצית את עצמה על ידי הפגנות ילדותיות. פעם בשנתיים הוא מייצר איזו אמירה פרובוקטיבית בראיון לעיתון נוער. פעם בשלוש שנים הוא מביא איזו שורה שמסעירה לרבע שעה את הביצה המקומית, וזהו. הציבור מתבגר מהר יותר מאביב גפן, ואנשים סבירים מבינים שכבר לא מדובר באמן שרוצה להציב מראה אמיצה אל מול פנינו, אלא בסתם אחד שרוצה לעצבן. מוכשר מאוד אבל קצת נודניק, שכבר מזמן לא היה בכותרות ובא לו לעשות עוד סיבוב. עוד חוזר הניג'וז.

בארץ ההפרטה

המנכ"ל של "סלקום" סבור שהוא יכול לחקור במכונת אמת את הבכירים של המפעל שלו בגלל שהמידע על פיטורי 300 עובדים דלף לציבור לפני הזמן הרצוי. העובדים הם שלו, ומי שלא יסכים לוותר על חירותו וכבודו שיחפש מקום אחר.
הבעלים של בנק הפועלים בטוחה שהיא יכולה לפטר יום אחד 900 עובדים כאילו אין לפעולה שכזו משמעות חברתית, אלא זה רק עניין שבין מעסיק לפועליו. הבנק הוא שלה ושימות העולם.
חברות פרסום חזקות, בסיוע רשויות מקומיות עניות וחלשות, מציבות שלטי פרסום ענקיים ומכוערים על בניינים שלמים והופכים את הכבישים שלנו לאוטוסטרדה דוחה וממוסחרת. דוגמני ענק מביטים עליך מעשרים קומות ואתה הופך לגמד ליליפוטי מול העוצמה הכלכלית של ברוני מותגים סרי טעם. חברות ענק סוללות כביש אגרה וגובות על הנסיעה בו מחיר מופרז. כשהם ייקלעו לקשיים הם יבואו על ארבע למדינה ויבקשו להציל אותם.
הבנקים טעו השנה ב-150 ש"ח בחיוב החשבונות של לקוחותיהם. כמובן שהטעויות היו לרעת הלקוחות ולא לטובתם. וזה עוד הסכום שהתגלה. הבנקים אף פעם לא טועים לטובתך.
ערוצי הטלוויזיה המסחריים מנהלים קרב אדירים כדי שהמגישים הפופולרים יהיו אצלם. מי מרוויח כמה ולמה, מי יותר בלונדינית ומי יותר שרמנטי. איש לא מתפנה לחשוב איפה הוא מקבל חדשות יותר אמינות ומידע יותר חשוב. העיקר למי יש יותר צופים, מה שמביא יותר פרסומות, מה שמביא יותר כסף, מה שמביא יותר תוכניות בידור, מה שמביא יותר פרסומות, מה שמביא יותר כסף.
מה ששייך לכולם - מידרדר: מוסדות החינוך הממלכתיים קורסים אל מול החינוך האפור והפרטי, בתי החולים נזקקים לתרומות של מאושפזים עשירים במקום שהמדינה תדאג להם. השידור הציבורי נאנק, מוסדות התרבות בסכנת סגירה, הים של כולם מזוהם. ישראל הקטנה, ארץ ההפרטה, ניגפת מפני הכסף הגדול.